Ami > Ami's Quotes

“כשאנו קוראים רומן, איזה רומן שלא יהיה, עלינו לדעת היטב שכל העסק כולו הוא הבל הבלים, אבל בשעת הקריאה, עלינו להאמין לכל מילה ומילה.
לבסוף, כאשר כילינו את הקריאה, אולי נמצא - אם היה זה רומן טוב - שאנו קצת שונים מכפי שהיינו לפני שקראנו אותו, שהשתנינו במקצת, כפי שאנו משתנים כשאנו פוגשים פרצוף חדש או חוצים רחוב שלא חצינו מעולם. אבל קשה מאוד לומר מה בדיוק למדנו, או כיצד השתנינו.”
― Ursula K. Le Guin, The Left Hand of Darkness

“לעשות אהבה עם האדם האחד שבאמת ראוי לאהבה הזו הוא אחד התגמולים המוחלטים הבודדים שבהיות אנושי, המאזן את כל הכאב, האובדן, המגושמות, הבדידות, הטיפשות, ההתפשרות והרשלנות שמתלווים למצב האנושי. לעשות אהבה עם האדם הנכון מפצה על שגיאות רבות.”
― Dan Simmons, The Rise of Endymion

“To see and feel one's beloved naked for the first time is one of life's pure, irreducible epiphanies. If there is a true religion in the universe, it must include that truth of contact or be forever hollow. To make love to the one true person who deserves that love is one of the few absolute rewards of being a human being, balancing all of the pain, loss, awkwardness, loneliness, idiocy, compromise, and clumsiness that go with the human condition. To make love to the right person makes up for a lot of mistakes.”
― Dan Simmons, The Rise of Endymion

“...
לא היה צריך להתגלגל באכסניא זו, שמזונותיה כחושים ופשפשיה שמנים, שמוציאים ממנו את דמו בלילה כבעליהם שמוציא ממנו דמיו ביום
...
לאו כל אמנון זוכה לתמר, ולאו כל שלמה מוצא את שולמית. כמה היה ליבם הומה כשהיו יושבים בחוצה לארץ והיו קוראים באהבת ציון על תפארת בנות ציון המצוינות. עכשיו שהם דרים בירושלים עדיין לא זכו לראות מאותה התפארת. אפשר שבאמת צדקו חז"ל שדרשו את שיר השירים דרך משל ומליצה.
...
הניחה שפרה את ראשה על ליבה של אמה, ובכתה. נסתכלה בפניה הנאות והנוגות, זה הנוי העגום שגרם לאותה צרה, שאותו בחור נתן עיניו בה. רבקה לא זכתה ליופי כזה, אף על פי כן נשא אותה פייש. ספק אם נסתכל בה, ספק לפני החתונה וספק אחרי נישואיהם.”
― Agnon, S.Y.

“נתלקטו כשישים איש ועשו להם חברה , וקראו לאו תה חברה "אחוזת בית , " על שם שכל אחר ביקש לע שות לו בית בארץ אחוזתנו .
...
נבנה לנו רובע מיוחד מחוץ לעיר (יפו) ונבנה לנו בתים נאים וניטע לנו לפני כל בית גינה קטנה , ונעשה לנו רחובות רחבים ויש רים ונשרה את רוחנו , רוח ישראל הטהורה על המ קום . ולכשנזכה , נעשה לנו מעין אבטונומיה .
...
נתן כל אחד עשרים פרנק להוצאות ראשונות והתחילו מבקשים להם קרקע. מצאו קרקע במדברה של העיר, אבל דמי קרקע לא מצאו ידם לשלם
...
לקחו להם קרקע, שקצתה הררי חול וקצתה גיאיות ועמקים. שכרו להם פועלים להתקין את הקרקע ולהכשירה לבנין בתים. עומדים להם חברינו ועוקרים הרים ושופכים את החול לתוך העמקים, ומביאים אבנים מן הים וקובעים אותן בחול ומשווים גומות.
...
וקול מפוצץ והולך מן המחצב שמביאים משם אבנים לבנין וריח של אבק שריפה מפעפע. לא קול מלחמה ולא ריח של מלחמה, אלא קול בנין וריח יישוב. וכבר מבצבץ מן החולות כמין כביש, שנותן לרגליו של אדם עמידה ותוקף. ואנשים ונשים ותינוקות באים מיפו ומנסים את רגליהם על הכביש. וראה זה פלא, הכביש אינו שוקע והרגל אינה טובעת בחול.
...
ויש שמלגלגים על חברי אחוזת בית, שרוצים לבנות על החול, שסופם מוכן להם מלכתחילה, כמשל הידוע של הבונים על החול. ולא עוד, אלא מוסיפים הוצאות על הוצאותיהם, שהרי פרנסתם בעיר, ויצטרכו להוציא שכר עגלה, ואין צורך לומר התינוקות שצריכים לבית הספר.
...
תיירים שבאו אחר כל לסייר את הארץ וראו שכונה חדשה ונאה זו של ששים בתים קטנים שנקראת תל אביב, וכל בית מוקף גינה קטנה וכל הרחובות נקיים, ונערים ונערות משחקים ברחובות, וזקנים יושבים סמוכים על מקלותיהם ומתחממים בחמה, אותם תיירים לא היו מציירים לעצמם שמקום זה היה שומם מאין יושב וסכסוכים הרבה היו בין הבונים.”
― Agnon, S.Y.

“אנק מורפורק! עיר רוחשת ורוגשת של מאה אלף נפשות! ... הגשם הרענן הבהיק על נוף המגדלים והגגות, בלתי מודע לחלוטין לעולם הגדוש, נוטר האיבה, שאליו טפטף. גשם בר-מזל ירד על כבשים בגבעות, או לחש בעדנה מעל יערות, או טפח במידה של גילוי עריות לתוך הים. אולם גשם שירד על אנק-מורפורק, היה בצרות. באנק-מורפורק עשו דברים איומים למים.”
― Terry Pratchett, Guards! Guards!

“אין לי מושג מה השיא אותי להתבדח איתה דווקא ביום השנה ל"דקר".
"מה איתך, היום זה יום השנה ל'דקר'", דקרה בי כשהתקשרתי אליה, עליז ונרגש, "הבוקר הייתי בטקס. אין לך נשמה?"
גיחכתי: "טוב, להיות עצובים בגלל כמה חבר'ה שקצת טעו בדרך..."
או משהו בסגנון.
אני לא זוכר.
דליה התחילה לבכות.
"למה את בוכה, דליה?"
היה רק קליק של ניתוק. התברר לי שאביה של דליה הוא אחד מנעדרי "דקר". בקטגוריה של פגיעה ברגשות נשים, אני חושב שזה היה הישג השיא שלי.”
― Amir Gutfreund, בשבילה גיבורים עפים

“מיכל תלתה בי עיניים: "יש לך משהו רציני להגיד לי, נכון?"
... זה היה הרגע שבו היה אפשר. מיכל ואני יכולנו להיות יחד. זוג. אוהבים. מחוברים. נדרשה ממני המילה הנכונה. אפילו לא המילה הנכונה, רק משהו שמיכל תוכל להאחז בו כדי להישאר. לא ללכת.
אמרתי: "לא."
לא. מנהיגתן של המילים הקשות, השוללות. בחרתי בקשה מכולן, במלכה האם, היא ולא אחרת. לא להניח למיכל אפילו סדק.
היא הרכינה את ראשה אל חזי. "אני אכתוב לך.”
― Amir Gutfreund, בשבילה גיבורים עפים

“... חשב על הגלידה שהוא ופרנק הכינו עם אמם בילדותם - "מוסיפים את הווניל ובוחשים" - כשפרנק עמד על שרפרף בשתי רגליו שהיו עדיין בריאות להפליא לפני המלחמה בלוב, והקליע שיחתוך את שדרתו היה במרחק עשרים וחמש שנה אבל כבר הלך והתקרב: אישה ילדה את הילד שביום מן הימים ילחץ על הדק הרובה; מהנדס תכנן את הרובה, או את הדגם שקדם לו; ורודן קיבל את ההחלטה שברבות הימים תצית את הסכסוך שבגללו ייסע פרנק אל מעבר לים בשירותה של סוכנות הידיעות רויטרס. שברי אירועים שנסחפו אט-אט זה אל זה.”
― Mandel, Emily St. John

“Those who believe in telekinetics, raise my hand.”
― Kurt Vonnegut

“תמיד יש ברנש אחד גבוה יותר בסולם, לא, סר מגנוס? אפילו כשנדמה לך שאתה בפסגה. ואח"כ, כשאתה כבר מגיע לפסגה, אתה מוצא אותם שוב מתחתיך, ממטירים מהלומות על מגפיך. ככה זה בשיטה כשלנו.”
― John le Carré, A Perfect Spy

“(המספר לפייל, האמריקאי):
"הו, אני יודע שהכוונות שלך טובות. תמיד היו."
הוא נראה נבוך וחשדן.
"לפעמים אני מצטער שאין לך קצת כוונות רעות. היית מבין קצת יותר בבני אדם. וזה נכון גם לגהי אמריקה בכלל, פייל”
― Graham Greene, The Quiet American

“אין לי דבר לספר על חיי המקצועיים, רק זאת - שעניבה כמוה כלולאת חנק, ואף שהיא פונה לכיוון ההפוך, היא תוציא את נשמתו של אדם אם הוא לא ייזהר.”
― Yann Martel, Life of Pi

“אלו מחשבות מכוערות ומרגיזות יכולות לצוף אם לא מניחים עליהן מכסה.”
― Alice Munro, Too Much Happiness: Stories

“ראיתי את נחיים מסתעפים לפניי כאותו עץ תאנה ירוק שבסיפור.
בקצה כל ענף, כתאנה שמנה וארגמנית, רמז עתיד נפלא וקרץ. תאנה אחת היו בעל וילדים ובית מאושר; תאנה אחרת היתה משוררת מפורסמת, ואחרת - מורה מבריקה; עוד אחת היתה אי ג'י, העורכת המפליאה, ואחרת - אירופה ואפריקה ודרום אמריקה; זו היתה קונסטנטין וסוקראטס ואטילה ועדת מאהבים בעלי שמות מוזרים ומקצועות משונים, וזו - אלופת צוות-חתירה אולימפי; ומעל ומעבר לתאנים אלו היו עוד תאנים רבות אחרות בהן לא יכולתי להבחין בבירור.
ראיתי את עצמי יושבת במסעף התאנה, מתה מרעב רק מפני שאינני מסוגלת להחליט באיזו מהתאנים לבחור. רציתי את כולן ואת כל אחת מהן, אולם פירוש הבחירה באחת היה אובדן כל האחרות, ובשבתי שם, בלתי מסוגלת להחליט, החלו התאנים מתקמטות ומשחירות ונופלות, בקול טפיחה, בזו אחר זו לרגליי.”
― Plath Sylvia, The Bell Jar

“בעבודה זו, כמו בכל הפעולות שעליהן ציווה מאו, היינו חייבים להפגין להט...
עמיתי הסטודנטים היו ללא ספק נלהבים יותר משהיו מקצוענים. מקלות חומר הנפץ שנתחבו בקרקע לא נדלקו בדרך-כלל, ומוטב כך, מפני שלא ננקטו שום אמצעי זהירות. קירות האבן שבנינו כדי לתמוך את שולי הטרסות קרסו במהרה, וכאשר עזבנו את המקום אחרי שבועיים, היתה צלע ההר שוממה וחרבה, ערבוביה של חורי פיצוץ, בטון שהתקשה לגושים חסרי צורה וערימות אבנים. רק מעטים מאיתנו נראו מודאגים בשל כך. האירוע כולו לא היה אלא הצגה, מחזה תאטרון - אמצעי חסר מובן להשגת מטרה חסרת משמעות.”
― Jung Chang, Wild Swans

“אני אומר ברגיעה, "אני בטוח ש'מממ' תפרסם בכל בבוא הזמן. כמה זמן עבר מאז ההצלחה הראשונה שלך? שלושה חודשים? ניוטון לא פרסם את עבודתו במשך שנים."
"העבודה של ניוטון", היא אומרת במרירות, "לא היתה כל כך חשובה.”
― Greg Egan, Quarantine

“עד שהגעתי לגיל עשרים חשבתי שכל מי שגילו מעל עשרים הוא אפס שלא שווה יריקה. ככל שאני רואה יותר, אני משתכנע יותר שצדקתי. מעל הגיל הזה הכל פשרות. הכל כניעה רפה, תהליך ההתקרבות למוות.”
― Irvine Welsh, Trainspotting

“לא הייתה אף דקות של עדינות בה, אף לא גוון של חמלה, אך נאה היתה, כמעוף החץ בטרם יהרוג.”
― Guy Gavriel Kay, The Summer Tree

“- "איזה מין טעם יש לעור של פרידה? תהיתי על זה לא פעם", שאל רואה.
- "אם מזג האויר לא ישתנה," אמר מנדוסה, "תגלה בקרוב".
- "קשה מאד, אני בטוח"
- "זה תלוי בכמה גורמים," אמר טורס. "זה צריך להיות עור של פרדה צעירה. אסור להשתמש בזקנות. אבל יותר מכל חשוב אופן ההכנה. קודם חותכים את העור בגודל שנכנס לסיר. אז מבשלים אותן על אש חמה ומסירים את כל השער. אח"כ מנקים אותן ומרתיחים בסיר. צריך להרתיח במשך שעות רבות, ואסור להיחפז. את ההרתחה אפשר לסיים רק כשהחתיכות רכות מאד ונמסות יחד, לגוש אחד. אז מורידים את הסיר מהאש ומניחים לו לגוש להצטנן. כשהוא קר וקשה אתה נשאר עם קריש אפור, שנראה כמו דבק".
- "ואיך הטעם?" שאל רואה שוב.
- "כמו של דבק. נורא."
- "עם פלפל ומלח?"
- "עדיין"
- "אבל הוא נותן כח?"
- "כן," אמר טורס. "הוא נותן המון כח".
- מנדוסה סלסל בזקנו. "לא נאכל שום פרדות, לא צעירות ולא זקנות," אמר... "קודם, ולפני שיהיה צורך במעשה כזה, נאכל זה את זה."
- "גם את זה ראיתי," אמר טורס. בקיץ של שנת 29. במדבר ויסקנייו הגדול.”
― Scott O'Dell, The King's Fifth

“אדם הראוי להזכר: כבן ארבעים ושתיים או שלוש, שערו הבהיר מאפיר, עיניו הכחולות ישרות כסרגל, וקמטים בזויותיהן - פרי הומור ופרי עשרים שנות התבוננות אל אלף אופקים"
...
"...במלחמה הזו היו השנים חולפות, מאכלות לא רק אנשים ואוצרות, אלא גם מקדמות חיש את שטפם הרגיל של החיים. דבר לא עמד על עמדו: שום דבר לא חיכה לימות השלום בטרם יקרב לגשת אל הפרק הבא. האנשים זקנו. הנשים אהבו אותם יותר, או פחות, או התאהבו שוב. תינוקות נולדו, התבשילים התקלקלו, חלו מועדי פרעונן של משכנתאות, דוד מת והוניח צוואה משונה, אמא באה לגור עם המשפחה, הצבע התקלף מתקרת האמבטיה.
ולפעמים, מחמת הריחוק וההפרדה, קשה היה לעשות דבר בעניין הצבע או התינוק או ריבוי האהבה ומיעוטה. האנשים לא היה להם אלא לקוות, ולבטוח, ולהמתין שירגיעום או שיבגדו בהם, ולקבל מה שימצאו בשובם.
המרחקים גדולים היו, והחוט המקשר רופף היה לפעמים, מכדי שימלאו תפקיד פעיל בבתיהם כמו גם בים. והים - היתה לו זכות-הבכורה, אם טוב הדבר ואם אין.
... היה איש אחד... שהיה מהליט את חזהו בגאווה מפני שיש לו אישה וארבעה ילדים, ובזכותם דחו לו את הגיוס שלו שוב. אין בזה הגיון... בכל מקום אחר בעולם - ברוסיה או באנגליה או בגרמניה - העובדה שיש לך אישה וארבעה ילדים היא סיבה בשביל להלחם, לא בשביל להחלץ. פירוש הדבר שיש לך איזה דבר מיוחד להגן עליו.”
― Nicholas Monsarrat, The Cruel Sea

“Still, if you will not fight for the right when you can easily win without bloodshed; if you will not fight when your victory will be sure and not too costly; you may come to the moment when you will have to fight with all the odds against you and only a precarious chance of survival. There may even be a worse case. You may have to fight when there is no hope of victory, because it is better to perish than to live as slaves.”
― Winston S. Churchill

“הקולונל אאורלינו בואנדיה אירגן שלושים ושתים מרידות מזוינות ובכולן נכשל. נולדו לו שבעה עשר בנים משבע עשרה נשים שונות, וכולם חוסלו בזה אחר זה בלילה אחד, קודם שמלאו למבוגר שבהם שלושים וחמש שנים. הוא ניצל מארבע-עשרה התנקשויות בחייו, משבעים ושלושה מארבים, ומכיתת יורים אחת. הוא הצליח להישאר בחיים לאחר מנת סטריכנין בקפה שהיה בה כדי להרוג סוס...
... הדבר היחיד שנשאר מכל המעשים האלו היה רחוב שנקרא על שמו במקונדו. ואף-על-פי-כן, כפי שאמר כמה שנים לפני מותו בשיבה טובה, לא ציפה גם לכך באותו שחר שיצא עם עשרים ואחד אנשיו להצטרף לכוחותיו של הגנרל ויקטוריו מדינה.”
― Gabriel García Márquez, One Hundred Years of Solitude

“למה ציפית?" נאנחה אורסולה. "הזמן חולף."
"נכון", הסכים אאורלינו. "אבל לא עד כדי כך.”
― Gabriel García Márquez, One Hundred Years of Solitude

“... עמהם יצא למלחמה העגומה של ההשפלה היומיומית, של הבקשות והתזכירים, ותבוא מחר, וזה צריך לבוא בכל רגע, וענינך נמצא בטיפול; זו המלחמה שהפסידו בה ללא תקנה נגד צבא חותמי בכבוד רב ושלך בברכה נאמנה, שאמורים היו לחתום ולא חתמו על קצבת הגימלה לכל החיים. המלחמה האחרת, העקובה מדם, שנמשכה 20 שנה, לא גרמה להם כל-כך הרבה נזק כמלחמת השחיקה של הסחבת הנצחית.”
― Gabriel García Márquez, One Hundred Years of Solitude

“תפתחו את הדלתות והחלונות," צעקה. "תבשלו בשר ודגים, תיקנו את הצבים הגדולים ביותר, שיבואו הזרים ויפרשו את המחצלות שלהם בכל פינה וישתינו על ערוגות הורדים, וישבו לאכול כמה פעמים שהם רוצים, ויקלקלו וילכלכו הכל במגפיהם, ושיעשו כאן כל מה שעולה על רוחם, כי זו הדרך היחידה להפחיד את החורבן.”
― Gabriel García Márquez, One Hundred Years of Solitude

“בשכונה, אפילו אם אתם לא עבריינים כבדים, לפשע תמיד יהיה תפקיד כלשהו בחייכם. אמנם יש דרגות שונות, אבל זה כולל למעשה את כולם, מהאמא שקונה קצת אוכל ש"נפל מהמשאית", כדי להאכיל את משפחתה, ועד הכנופיות שמוכרות כלי נשק צבאיים. השכונה גרמה לי להבין שהפשע משתלם, כי הפשע עושה את הדבר היחיד שהממשלה לא עושה: לפשע אשכרה אכפת. הפשע שייך לציבור. הפשע תר אחרי ילדים קטנים הזקוקים לסיוע ויד תומכת. הפשע מציע תוכניות-התמחות, משרות-קיץ והזדמנויות קידום. הפשע מתערה באוכלוסיה. הפשע לא מפלה אף אחד.”
― Trevor Noah, Born a Crime: Stories from a South African Childhood

“... נרעדה והרחיקה את מצחה משמשת החלון הקרה. לא היה מה לראות, מלבד קרעי עננים ולילה. אם זה היה ספר או סרט, היא חשבה, היא היתה יכולה לקרוא את הכוכבים ולדעת לאיזה כיוון היא טסה. לדמויות תמיד היו הכישורים האקראיים המתאימים בדיוק להשתלט על המצב. כמו: תודה לאל על הקיץ ההוא בסירת המבריחים של הדוד, ועל נער הסיפון החתיך שלימד אותי לנווט לפי הכוכבים. הא.”
― Laini Taylor, Dreams of Gods & Monsters

“לירז שמעה שאומרים שיש רק רגש אחד שמסוגל לשחזר את הדחיפות והעוצמה המקוריים כשנזכרים בו - רגש אחד שהזמן לעולם לא יעמעם, ושיחזיר אותך לאחור, לא משנה כמה שנים עברו, לתוך התחושה הטהורה והבלתי מדוללת, כאילו אתה חי אותו מחדש. הוא לא היה אהבה - לא שהיה לה נסיון ברגש הזה - ולא שנאה או כעס או שמחה או אפילו יגון. הזכרונות של אלה היו רק הדים של התחושה האמיתית.

זו היתה בושה. בושה לעולם לא מתעמעמת.”
― Laini Taylor, Dreams of Gods & Monsters

“וכשנאסרת אתה, כלום נותר משהו יציב לאחר רעידת אדמה זו?
אבל המוח, שנתערפל, אינו מסוגל לקלוט את התזוזות שחלו ביקום...
- אני, על מה??
שאלה שעליה חזרו מליונים שקדמו לנו, ומעולם לא קיבלו תשובה.”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956