Ami

“- "דוסטוייבסקי חלם על בית דין, שכל הדרוש להגנת הנאשם ייאמר ע"י הקטיגור. כמה מאות שנים עלינו עוד לחכות לזה? הנסיון החברתי שלנו העשיר בסניגורים המאשימים את הנאשם ("כאדם סובייטי ישר, כפטריוט אמיתי, אינני יכול שלא להרגיש גועל-נפש למראה מעשים נפשעים אלה...")"

- "אף כי הענישה לא התיימרה ליהפך לפסק דין משפטי, הרי רשאית היתה להעניק 25 שנות מאסר ובהן כלולים:
- נטילת תארים ופרסים
- החרמת כל הרכוש
- כליאה בבית הסוהר
- נטילת זכות התכתבות -
והאיש היה נעלם מעל פני האדמה ביתר יעילות, מאשר לפי פסק דין פרימיטיבי."

- "פסקי דין שנקבעו מראש - הרי הם מקילים על דרך הקוצים של השופט!"

- "קשה לחרמש רק תנופתו הראשונה"

- "ספר החוקים אינו אבן ללא רוח המוטל על דרכו של השופט. סעיפי החוק פורסמו לפני 10, 15 ו- 20 שנים, ובינתיים חלו תמורות ושינויים... אין להיטפל לדיוק בחוקים המוצאים לרשות הרבים."

-”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956

“בשכונה, אפילו אם אתם לא עבריינים כבדים, לפשע תמיד יהיה תפקיד כלשהו בחייכם. אמנם יש דרגות שונות, אבל זה כולל למעשה את כולם, מהאמא שקונה קצת אוכל ש"נפל מהמשאית", כדי להאכיל את משפחתה, ועד הכנופיות שמוכרות כלי נשק צבאיים. השכונה גרמה לי להבין שהפשע משתלם, כי הפשע עושה את הדבר היחיד שהממשלה לא עושה: לפשע אשכרה אכפת. הפשע שייך לציבור. הפשע תר אחרי ילדים קטנים הזקוקים לסיוע ויד תומכת. הפשע מציע תוכניות-התמחות, משרות-קיץ והזדמנויות קידום. הפשע מתערה באוכלוסיה. הפשע לא מפלה אף אחד.”
― Trevor Noah, Born a Crime: Stories from a South African Childhood

“... נרעדה והרחיקה את מצחה משמשת החלון הקרה. לא היה מה לראות, מלבד קרעי עננים ולילה. אם זה היה ספר או סרט, היא חשבה, היא היתה יכולה לקרוא את הכוכבים ולדעת לאיזה כיוון היא טסה. לדמויות תמיד היו הכישורים האקראיים המתאימים בדיוק להשתלט על המצב. כמו: תודה לאל על הקיץ ההוא בסירת המבריחים של הדוד, ועל נער הסיפון החתיך שלימד אותי לנווט לפי הכוכבים. הא.”
― Laini Taylor, Dreams of Gods & Monsters

“אצל שייקספיר, שילר, דיקנס הרשעים מכירים יפה ברשעותם, ויודעים שנפשם שחורה משחור...
לא! המציאות היא אחרת! כדי לבצע מעשה מרושע, חייב האדם, קודם כל לראותו כמעשה של צדק, או כהתגשמות חוקית. זהו, לאשרנו , טבעו של האדם, שהוא חייב לאמת את מעשיו.
(במקבת, אותלו) עשר גופות - והקיץ הקץ על דמיונם וכוחותיהם הנפשיים של הרשעים השייקספיריים, משום שחסרה להם אידיאולוגיה
אידיאולוגיה! הרי זו נותנת את הצידוק למעשיה, ואת הנוקשות הממושכת הדרושה לרשע. זוהי התורה המסייעת לו לטהר בפני עצמו את ובפני הזולת את מעלליו, ולשמוע לא גינויים, לא קללות, אלא תהילות של משוא פנים.
...
...
.וזה הגבול שהנבל השייקספירי לא יעבור עליו, ואילו המרושע האידיאולוגי עובר - ועיניו זכות.”
― Aleksandr Solzhenitsyn, The Gulag Archipelago 1918–1956