“- "איזה מין טעם יש לעור של פרידה? תהיתי על זה לא פעם", שאל רואה.
- "אם מזג האויר לא ישתנה," אמר מנדוסה, "תגלה בקרוב".
- "קשה מאד, אני בטוח"
- "זה תלוי בכמה גורמים," אמר טורס. "זה צריך להיות עור של פרדה צעירה. אסור להשתמש בזקנות. אבל יותר מכל חשוב אופן ההכנה. קודם חותכים את העור בגודל שנכנס לסיר. אז מבשלים אותן על אש חמה ומסירים את כל השער. אח"כ מנקים אותן ומרתיחים בסיר. צריך להרתיח במשך שעות רבות, ואסור להיחפז. את ההרתחה אפשר לסיים רק כשהחתיכות רכות מאד ונמסות יחד, לגוש אחד. אז מורידים את הסיר מהאש ומניחים לו לגוש להצטנן. כשהוא קר וקשה אתה נשאר עם קריש אפור, שנראה כמו דבק".
- "ואיך הטעם?" שאל רואה שוב.
- "כמו של דבק. נורא."
- "עם פלפל ומלח?"
- "עדיין"
- "אבל הוא נותן כח?"
- "כן," אמר טורס. "הוא נותן המון כח".
- מנדוסה סלסל בזקנו. "לא נאכל שום פרדות, לא צעירות ולא זקנות," אמר... "קודם, ולפני שיהיה צורך במעשה כזה, נאכל זה את זה."
- "גם את זה ראיתי," אמר טורס. בקיץ של שנת 29. במדבר ויסקנייו הגדול.”