“ראיתי את נחיים מסתעפים לפניי כאותו עץ תאנה ירוק שבסיפור.
בקצה כל ענף, כתאנה שמנה וארגמנית, רמז עתיד נפלא וקרץ. תאנה אחת היו בעל וילדים ובית מאושר; תאנה אחרת היתה משוררת מפורסמת, ואחרת - מורה מבריקה; עוד אחת היתה אי ג'י, העורכת המפליאה, ואחרת - אירופה ואפריקה ודרום אמריקה; זו היתה קונסטנטין וסוקראטס ואטילה ועדת מאהבים בעלי שמות מוזרים ומקצועות משונים, וזו - אלופת צוות-חתירה אולימפי; ומעל ומעבר לתאנים אלו היו עוד תאנים רבות אחרות בהן לא יכולתי להבחין בבירור.
ראיתי את עצמי יושבת במסעף התאנה, מתה מרעב רק מפני שאינני מסוגלת להחליט באיזו מהתאנים לבחור. רציתי את כולן ואת כל אחת מהן, אולם פירוש הבחירה באחת היה אובדן כל האחרות, ובשבתי שם, בלתי מסוגלת להחליט, החלו התאנים מתקמטות ומשחירות ונופלות, בקול טפיחה, בזו אחר זו לרגליי.”