See Under Quotes

“For him, the Holocaust was a laboratory gone mad, accelerating and intensifying human processes a hundredfold...”
― David Grossman, See Under: Love

“That night, on a narrow bed in a rented room in a strange city, a dream was dreamed.”
― David Grossman, See Under: Love

“חלקים שאפשר להוציאם, ולהחזירם כעבור זמן; קיימים רק במכונות. ואילו הפערסונה, והנפש, והמוח והלב, אלה אינם בחינת מכונה, אלא אם עלה בידך להוציא מהם חלק אחד, והפכתם למכונה. במו ידיך הפכת. ולתקון המעוות הזה קשה. כי למען תקן צריך נפש; או בעל נפש אשר יאהבך. אלא שבין מכונות, לא תוכל להתקיים אהבה. ומי שעושה עצמו למכונה יתחיל עד מהרה לראות שהכל סביבו עשויים כמוהו, ואת השונים ממנו כלל לא יוכל לראות. או ירצה להיפטר מהם. והרי אפשר, להיות ציניקערים עד אין שיעור, ולומר שכולנו מכונות הננו, אבטומאטים של עיכול ורבייה ומחשב ודיבור, יען כי אף האהבה שאנו רוחשים אל אשת חיקנו, זו האהבה הנצחית, הנעלה, יש ויתברר שאפשר, במחילה, להתאים לה גם נעל אחרת, אם חס ושלום יבוא אסון על אהובת ליבנו, והילד הנולד לנו, שאנו אוהבים אותו פעמים עד מחנק בגרון אוהבים, הנה לו אחר היה נולד לנו תחתיו - ואהבנוהו באותו שיעור, או בדומה לכך. הכלל, הכלים שאנחנו מזוינים בהם, האילפסים והסירים והפנכות שלנו, אותם כלים המה, אלא העולם יוצק לתוכם תבשיליו השונים והרבים, ובכל תמצא אל נכון לומר - מכונות ואבטומאטים, אלא יש בנו עוד שמץ משהו, ואינני יודע לכנותו בשם, והוא היגיעה. אמנם כן, המאמץ שאנו מתאמצים כלפי אשה זו דווקא, או ילד זה דווקא. הזיק בן החלוף המרצד אך בין שנינו, בני החלוף, ולעולם לא ירצד בין שניים אחרים, אותה יציאה שאינה נפסקת מגדרנו אל גדרם. ואכנה לה בשם בחירה. כל-כך מעט נתון לנו לבחירה, ודווקא משום כך אל לנו לוותר על הבחירה...”
― דויד גרוסמן, See Under: Love

“אמור לי בבקשה, על סמך מה אתה מאמין שאותם פתיתי נייר בודדים המרחפים באוויר ירצו בכלל לקשור קשרים זה עם זה, לשוחח וליצור, ומה ימנע מהם לנשור סתם כך אל אבני המרצפות של הכיכר, או סתם לרחף באוויר חסרי כל תודעה? אמור לי, ברונו!

אתה בכלל לא הבנת, הם כולם בני-אדם, ועל כן - יוצרים. הם נידונים לכך. הם נכפים לכך מטבע ברייתם - ליצור את חייהם שלהם, את אהבתם ושנאתם וחירותם ושירתם; כולנו אמנים, שלמה, ורק שכמה מאיתנו שכחו זאת, ואחרים מעדיפים להתעלם מכך, מתוך חשש מוזר שאינו נהיר לי כלל, ויש כאלה המבינים זאת רק על סף מותם, ויש כאלה - כמו דודה מסוימת שלא אזכיר את שמה מתוך כבוד למתפרק - שאינם מבינים זאת אפילו אז...”
― דויד גרוסמן, See Under: Love

“אמור לי בבקשה, על סמך מה אתה מאמין שאותם פתיתי נייר בודדים המרחפים באוויר ירצו בכלל לקשור קשרים זה עם זה, לשוחח וליצור, ומה ימנע מהם לנשור סתם כך אל אבני המרצפות של הכיכר, או סתם לרחף באוויר חסרי כל תודעה? אמור לי, ברונו!" שלמה "מומיק" נוימן לברונו שולץ
"אתה בכלל לא הבנת, הם כולם בני-אדם, ועל כן - יוצרים. הם נידונים לכך. הם נכפים לכך מטבע ברייתם - ליצור את חייהם שלהם, את אהבתם ושנאתם וחירותם ושירתם; כולנו אמנים, שלמה, ורק שכמה מאיתנו שכחו זאת, ואחרים מעדיפים להתעלם מכך, מתוך חשש מוזר שאינו נהיר לי כלל, ויש כאלה המבינים זאת רק על סף מותם, ויש כאלה - כמו דודה מסוימת שלא אזכיר את שמה מתוך כבוד למתפרק - שאינם מבינים זאת אפילו אז...”
― דויד גרוסמן, See Under: Love

“you go to school every morning and sit there for”
― David Grossman, See Under: LOVE

“And then my grandfather explained -in his language- that utopias are not for mortals. And that people are like flies, that the stories they are told must be like flypaper. Utopias are gold-covered paper, he said, and flypaper is covered in everything man secretes from his body and his life. Especially the suffering. And our hope is that its measure is the measure of man, and forgiveness.”
― David Grossman, See Under: Love