עד שהאבק ישקע Quotes

“העצב הוא דבר מוזר. הוא כמו צל גדול ומאיים שמלווה אותך כל הזמן, לאחר שפתחת לו פתח פעם אחת ונתת לו להיכנס. הוא כמו ערפל כזה ששורר על האדמה בלילות הקרים ביותר, שולח את זרועותיו הערטילאיות על פני העמקים ומקפיא את העצים והצמחיה לזמן לא ידוע ההבדל ביני ובין העצים והצמחים הוא שהם תמיד יודעים שעם בוא האביב השמש תפציע מבין העננים.. הם יודעים שהכפור יפשיר ושהערפל יעלם ושניצנים ייראו במרבדים של פריחה וצמיחה. אבל זה לא מה ש קורה עם העצב. אין פה קרניים שיבואו ויחממו אותך, שיגרמו לך להשיל מעלייך את שמיכת הכפור שאת עוטה על עצמך... כשהלב שלך נעשה מרבדים שוממים של קרה ככל שהעין רואה, אין דבר כזה חילופי עונות. את משקרת לעצמך שכן, שיש דבר כזה. שהאביב יגיע, שאת תפשירי, שאת תצאי מזה. אבל זה העניין. את משקרת לעצמך.”
― שרון צוהר, עד שהאבק ישקע

“את יודעת מה הדבר המוזר בעצב?.... זה שכולם מכירים אותו. אין אדם שלא חווה עצב, אבל כל אדם חווה אותו אחרת, ואין אחד דומה לאחר. לכל אחד יש את דרך ההתמודדות שלו עם העצב... אמרת משהו נכון לגבי העצב. אני מבינה אותך לגמרי. יש עוד משהו ברגש הזה, שאנשים לפעמים לא מבינים. גם אם לפעמים נראה לנו שאנחנו יכולים להבין מה מתרחש בלב של אדם אחר רק כי הוא חווה עצב, כמונו, אז לא, אנחנו לא מסוגלים להבין. הדרך שלו היא לא הדרך שלנו, ההתמודדות שלו היא לא ההתמודדות שלנו... חווינו אסון, עופר ואני. אסון שהיה משותף לשנינו. שנינו התאבלנו, ובכל זאת לא הצלחנו להושיט יד זה אל זה, לעבור את זה ביחד. כשאתה מתמודד עם עצב מכלה וסוחף קשה לך מאוד להכיל בתוכך גם עצב של אדם אחר. זה פשוט נטל כבד מנשוא וכל אחד מאיתנו סחב אותו על כתפיו לבד. כל אחד מאיתנו התמודד איתו בדרך שלו, והדרכים של עופר ושלי היו שונות בתכלית.”
― שרון צוהר, עד שהאבק ישקע