“תודה לאל, שכבר אז נתן לי להבין, שמרוץ ההתקדמות לעולם לא ייפסק, ואם לא מחלקים את החיים למספר תקופות, כשבתחילת כל תקופה עושים קצת חושבים איך תיראה ומה אנו רוצים להשיג בסיומה, אזי רק רצים קדימה וקדימה, מנסים להגיע לפסגה שהולכת ומתרחקת ככל שמתקרבים אליה, במקום להנות מהטיפוס עצמו.
נראה לי, שאם היה בא לעולם הזה מישהו מבחוץ, איזה אורח אובייקטיבי מעולם אחר, הוא לבטח היה מקבל את הרושם שמטרת חיינו, הוויתנו, ופסגת אושרנו, היא לרוץ.
בכל אופן, מומלץ מדי פעם לעשות איזה עצירה, קצת לחשוב ולסכם רשמים, ואולי באותה הזדמנות גם להיזכר שאנו אמורים להינות מכל הסיפור הזה.”