The main character, Golan, is a 30 year old student nearing the end of his college studies, and is having a hard time deciding about his future. At 30, he sees no point in getting a job, finding a wife or stopping the endless round of parties. Golan had always considered life to be about marrying well and attaining money, but after a blind date with his best friend's quirky sister, he begins to question such beliefs. Golan then begins a personal journey that has him challenge everything he has ever believed, about himself, about love and about the nature of life in contemporary Israel.
זו הפעם השנייה שאני קורא את חוכמת הבייגלה. אני זוכר כמה התלהבתי מהפעם הראשונה. גם אז לא הסכמתי עם כל הנאמר, אך הסיפור היה סוחף והכתיבה מאוד נגישה. גם הפעם נהניתי, אבל פחות. הכתיבה מרגישה ילדותית משהו. החוזק העיקרי של הספר הוא האידיאולגיה של הגיבור, שממש מרגישים שכותב הספר מאמין בה, או לפחות האמין בה בשלב מסוים בחייו. למרות השינוי בתחושה מהפעם הקודמת, לא ניתן להתעלם מכך שהספר סוחף ונקרא במהירות. מומלץ.
A hilarious account of an underachiever and superficial protagonist , being thrown out to the real world and having to deal with real work and real relationships.
#readHarderchallenge2023 - task 14: Read a book with under 500 Goodreads ratings. As of today, the book has about 300 reviews, so it qualified for the task. As of the book, there is an age range that would enjoy it the most - between 18 to 20, after that, the audience is too mature before that is too amateur. Although the character is about to finish his degree, his mindset is 18. Also, if a book like it tried to publish today, no one would publish it, the language is terrible, the attitude towards women is degrading, and they are being objectified all through the book. What I did like - the last 40 pages of the book (and the book only contain 158 pages), a small twist happened and the character became more reliable and human.
בגלל שאתה עוטף את המסר שלך בעטיפה אידיוטית, מצחיקה, מוגזמת, ואז מרגישים שיש 'משהו' במה שאתה אומר, למרות שזה נשמע שטויות. אולי אתה בדרך זו נותן לאנשים לחשוב על כל מיני רעיונות שלך, מבלי לעטוף את עצמיך בגלימה של אדם רציני, אחד כזה שתופס מעצמו חכם". "
הספר תיאר את עצמו בצורה מושלמת; ישנם קצת זיוני שכל חסרי פואנטה אבל באותו זמן עם פואנטה מסויימת, ורוב הזמן זה מרגיש לי כמו השיחות שיש לי עם ידידים שלי שחושבים יותר מידי לעומק של הדברים ויוצא שאנחנו נכנסים עמוק עמוק לתוך פילוסופיות שונות שאחנחנו נתקלים בהן. הספר כן מעניין ואני חושבת שהוא כן פותח את הראייה לדברים שיש ביומיום שלנו.
נו סבבה כזה לא יןדע בתכלס 3.5 אבל נפרגן ונעלה למעלה קצת בתכלס ממש מצחיק ממש משעשע הרבה יותר מידי מונולוגים לא רצויים וסיפורים ושפיכות לא קשורות בכל הספר אם מצמצמים את הכל ומשאירים רק את הסצנות החשובות נקבל ספר של 50 עמודים טיפה הרגיש שהיה לסופר goal של מילים אז הוא האכיל אותנו בהמון המון דברים לא חשובים אבל בתכלס נהנתי מהספר הוא היה מצחיקולי רק שהדמויות של הבנות הרגישו לי כמו דמות אחת מבחינת הדיאלוג ושטויות כאלה, הוא גם לא ממש הסביר לנו איך הן נראות אז הרבה מהפעמים הייתי יכול להתבלבל באישה שהוא מדבר עליה קיצר אחלה ספר
4.5⭐️ ספר האודיו הראשון ששמעתי בשלמותו ואמאלה כמה שנהנתי. האודיו בהקראת המחבר מה שמוסיף לחוויה בעייני. מצחיק, שנון, קולח, חכם ופשוט כיף. פשוט נהנתי, מה עוד יש לומר? ישבתי ברכב דקות ארוכות אחריי שהגעתי למקום שאליו נסעתי רק כדי לסיים לשמוע את הפרק. מצחיק שהמון מחשבות בספר שמדברות על העתיד, עדיין רלוונטיות 27 שנים אחריי שהוא נכתב. בכללי אם לא הייתי יודעת שהספר נכתב בשנת 1998 לא הייתי חושדת בכלל. הכל כל כך עכשווי ורלוונטי. בקיצור, אהבתי ממש, נהנתי ממש, ממליצה בחום.
This book pulled off one of the wildest own-goals I’ve seen in a while. The last stretch is packed with so much pseudo-philosophical “wisdom” and forced cleverness that I almost gave up 15–20 pages before the end. Still, it’s classic Ilan Heitner: moments of genuine charm and magic mixed with moments that make you want to throw the book across the room.
I've decided to reread this book as I've remembered it was short, fun & insightful. I have to say that the short & fun parts are still there but as I've aged it's not as insightful anymore but I can still see all the good points that made it so for my younger self
הרגשתי שאני קוראת מחשבות של ילד בגיל 15 לכל היותר. אני מבינה שזה ה״קטע״ של הספר אבל קשה להיות מוקסמת מגיבור בן 30 שנהנה לחטט באף. 3 הבחורות שהוא מתאר הן כולן בדיוק אותה דמות שהחלק הכי חשוב בתפקיד שלהן זה שהן מקשיבות לפניני חוכמה הלא כל כך חכמות שלו וגורמות לו לחשוב שהוא שווה משהו.
ספר חמוד, כיפי, מצחיק ושנון. לא הזאנר הרגיל שאני קוראת אבל היה כיף לגוון ולנסות משהו חדש. מלא קטעים שבסוף מתחברים ביחד ויוצרים סיפור חמוד עם הרבה מחשבה טובה על הסביבה ועם הרבה תובנות שהם לא תמיד פוליטיקלי-קורקט. חמוד, אהבתי.
עבר כנראה קצת פחות מעשור מאז שקראתי אותו, אבל גם ממרחק הזמן שמור לספר הזה מקום מיוחד בזיכרוני: בתור הספר הישראלי הכי גרוע שקראתי עד כה. גיבור הספר הוא דוש תלאביבי טיפוסי, שממרומי גילו האפסי מטיף לקוראים את תורתו ו"חוכמתו" - ילדותית ומביכה ככל שתהיה. המונולוגים הארוכים שלו מזכירים נסיעה במונית עם נהג פטפטן, שבלית ברירה הפכת לקהל שבוי שלו, כי אין לך זמן לחפש עכשיו מונית אחרת, ולא בא לך להגיד לו לסתום, או להתווכח איתו - כי זה סתם יעכיר את האווירה. במהלך הקריאה קשה להתנער מהתחושה שדמות המספר אינה יותר מאשר שופר ל"חוכמתו" של הסופר עצמו, ושעלילת הספר בשבילו היא לא יותר מדלי שבאמצעותו הוא שופך מהחלון את המים המעופשים של הספונג'ה על עוברי אורח תמימים. לדמויות בספר ולעלילה אין משמעות מעבר להענקת מציצה אינטנסיבית לאגו של המספר ולחיזוק דבריו. אין שם שום חוכמה, וספוילר: אין שם אף שום בייגלה. הסיבה היחידה שסיימתי את הספר בזמנו היא ההרגל המגונה שלי לסיים את כל מה שאני מתחיל לקרוא. בכל זאת, עצם העובדה שאחרי שנים כה רבות אני בקושי זוכר את עלילת הספר או את מגוון דמויות הקרטון המופיעות בה, אך לעומת זאת לא יכול לשכוח טיפשותו וזחיחותו של המספר - מעידה הרבה על איכותו של הספר. שווה לקרוא במידה ואתם אוהבים קרינג'.