“אחר כך הוספנו כדרכנו לדון בעניינים הקשורים בדבר הזה. כלומר, בשאלה כיצד זה שאנו חושקים זה בזו כל הזמן, כל הזמן. כיצד אנו כרוכים זה בזו לבלי התר, כאילו זכר ונקבה ברא אותם, ואל עפר תשוב. זכר ונקבה ברא אותם ולזה ייקרא אהבה, ואחר כך יבוא הסוף, בוא יבוא, ואני בבריכת השוקולד עד שאצא ממנה, ובשבילי כל זה בסדר גמור, גם אם לעתים קשה הדבר עד מאוד, שהרי בסופו של דבר, סופו של הדבר עצמו קל, הוא קל ומי שיודע את זה מהלך ומשקלו קל יותר על פני האדמה, אדמת האהבה, אדמת המריבה, אדמת השוקולד והקללה והברכה.”