כפי שמעידה כותרת המשנה של פתח גדול מלמטה, הספר מכיל סיפורים מאוד רומנטיים שעניינם יחסים בין נשים וגברים, מנקודת מבטה של אישה. אך אין זו נקודת מבט בנלית, ודאי שלא רומנטית או מתקתקה; כדרכה של אסתר פלד, הסיפורים ניחנים בראייה רעננה ונוקבת, עם נגיעות של פילוסופיה וחשיבה בודהיסטית. שום דבר אינו מובן מאליו, שום דבר אינו נגוע בסנטימנטליות.
שום דבר אינו מובן מאליו. מה שנראה כמו 34 סיפורים הוא בעצם מעין רומן בהמשכים. בשער הראשון: על נישואים, גירושים ופרידה. בשער השני על רומן עם "גבר חדש" ועל מיניות. בשער השלישי על אישה שבחרה לחיות לבדה, המתבוננת על יחסה של החברה לאישה שחיה לבדה.
הפרוזה של אסתר פלד מערבת יכולת לעמוד על דקויות של רגש, ועם זאת היא מלאת הומור. לצד אלה עומדת המחשבה הצלולה, שנתמכת בידע נרחב בפילוסופיה מזרחית ובידע פסיכואנליטי תיאורטי ופרקטי. נקודות המשען הללו מעניקות לכתיבתה של פלד עומק נדיר לצד חשיבה ביקורתית רוויית כאב והומור.
פתח גדול מלמטה הוא ספר הפרוזה השני של אסתר פלד. קדם לו הספר אחרי לאורה הצח של המציאות (2013).
"מאחר שמדובר ביחסי גומלים*, אני אמורה לעשות בדיוק כמוהו: לנסות לנחש מה הוא צריך, ואז לתת לו את זה. אני מזהה, או לפחות נדמה לי שאני מזהה. הוא צריך, לדעתי, בית חם. ממש כך! הביטוי השחוק הזה, בית חם, הקלישאה הזאת, זה מה שהוא צריך. לפיכך בעיתוי מסויים אני אומרת לו, "אתה זקוק לבית חם". נכון אמנם שאני מצרפת לפסיקה הזאת מסר נוסף. אני למעשה אומרת, "אתה זקוק לבית חם, לכן מוטב שתלך לדרכך"."
הספר "פתח גדול מלמטה" מוצג כאוסף סיפורים קצרים מאוד רומנטיים. שם מתעתע כי אין בסיפורים האלה דבר רומנטי והם גם לא אוסף סיפורים קצרים, אלא אוסף אפיזודות מחייה של אישה בגילאי ה- 50 שהתגרשה מבעלה, ניסתה מספר מערכות יחסים עם גברים אחרים, נכשלה והחליטה לחיות לבד.
הפרקים הם מונולוג פנימי בועט וביקורתי של אישה מפוכחת, אירונית וחדה בתובנות שלה על זוגיות, נשים גרושות, גברים ונשים וילדים וכל מה שבינהם כולל השכנים.
בחלק הראשון, הדוברת מספרת על חיבוטי הנפש שלה, לאחר שהיא מגלה על בת זוגו החדשה של הגרוש שלה. התהליך הנפשי שהיא עוברת עד ההשלמה עם הפרידה ועם ההכרה שמערכת היחסים שלהם לא היתה בריאה וטוב שעשתה שיצאה ממנה מובילה אותה לנסיונות לקיים קשרים זוגיים חדשים עם גברים אחרים.
בחלק הזה היא מתארת את יסורי המשפחות המורכבות על שלל הבעיות המגוונות שיחסים אלה מביאים: עם בני הזוג של בני הזוג, עם הילדים של כל אחד מבני הזוג (היא מודה שעזבה גבר שמאוד אהבה רק בשל העובדה שרצה שתאמץ את בנו הבעייתי וסירב להביא עימה ילד משותף) עם נושאים כספיים וכלכליים שונים, עם נושאים של מגורים ועוד ועוד.
כשהיא כבר נכנסת למערכת יחסים עם השכן שלה, הוא מחנה קרוב מידי לשער שלה כמו מסמן טרטוריה מה שמעורר בה תגובת נגד וניתוק היחסים. דיון שלם היא עורכת באופן שבו אותו השכן מדמיין אותה עירומה.
"ההקשבה לדיאלוג פנימי של אנשים בשעת פרידה תמיד מעוררת בי אי־נחת. זה תמיד מפורַר, מפורק, תמיד עצוב. לא כל שכן הקשבה לאדם שזה עתה ויתר עליו מישהו; מה שזה מחולל בנפש הוא בלתי נסבל. יש איזו התנפלות פנימית על מה שהיה, כאילו אסור בשום פנים ואופן להותיר אותו שלם. יש לעכל, לאכל, לפרק. אש נפשית כזאת, שורפת. אילו הקשבתי לו בקפידה הייתי חוטפת כווייה, לכן לא הקשבתי"
בסיגנון כתיבה עשיר, רווי דימויים וכפלי לשון (מספיק לקרוא את שם הספר) ובזרם תודעה שוצף, שדומה כי מתקיף את הקורא מכניסה הסופרת את הקוראים לעולמן רווי המהמורות של הנשים. הוא ספר שמשאיר לקורא טעם מריר וזאת למרות האירוניות המשעשעת שבו וההתחכמויות של המספרת.
אני לא בטוחה שנהנתי מהעלילה. הסיפורים בהחלט לא מהנים במובן הרגיל של המילה. אומנם, התמוגגתי מהשפה והדימויים ומשחקי הלשון, אבל רוב הזמן היא הצליחה להלחיץ אותי, לגרום לי לתחושת מועקה. היא גם עוסקת בנושאים די מדכאים והתחושה המלנכולית עוטפת את הקריאה גם כשהיא מתארת רגשות חיוביים:
"אני (נהנית) לבד, (מאוד) נהנית לבד (אם אני שוכחת את דעת הקהל, את אימתו)."
או;
"אז ככה: התברר לי שנעים לחיות לבד. לשם כך היה עלי להיאבק בכמה אויבים, בעיקר אויבים מבית. להיאבק בחלקים שלי שאמרו, תמיד אמרו, שלא טוב היות האדם לבדו, לא כל שכן אישה".
גם סיפור החיים העצוב של הדמות הדוברת לא מוסיף לתחושה הקלילה מהספר.
יחד עם כל אלה, יש בספר משהו מהפנט שלא מאפשר להניח אותו מהיד ומושך לקרוא הלאה. אולי זו הצפייה בסבל של האחר. כמו לצפות בשידורים שלאחר פיגוע. אולי זו השלווה שלשעה שעתיים אנחנו לא צריכים להתמודד עם הבעיות הקטנות שלנו. ואולי כי פלד היא כותבת מוכשרת מאוד שמצליחה לטוות קורים מהפנטים סביב הקורא שנשבה.
*גומלים - ככה במקור, הדמות הדוברת מסבירה את המעבר מגומלין לגומלים בתוך האפיזודה עצמה
הגיגיה של אשה פנויה בערך בת 50 על זוגיות, המתח המתמיד בין הרצון במין לבין הרצון להיות לבד ולעסוק בשלה, זוגיות זמנית, המתח שבין הרצון לא להתיפיף ולהשתדל להיות מושכת לבין הרצון למשוך גברים ועוד הגיגים אינטליגנטים אך שלא הופכים לרומן או לעלילה כלשהי.
I mostly concur with Siv30's review. Esther Pelled's short stories are fictional accounts of a middle aged divorced woman's dating and sex life. In her day job Peled is a psychotherapist, and her approach to her subject alternates between the analytical/rational and the personal/emotional. This is fiction of ideas, and some paragraphs or entire pages read like essays. While her first person narrator's POV is ostensibly feminist Pelled nonetheless quotes conservative anti-feminist writer Michel Houellebecq on the deleterious influence of the free market on romantic/sexual relationships. The length of the stories and the level of her Hebrew are probably a good fit for many non-native Hebrew readers whose Hebrew is beyond the intermediate level but still in need of improvement.
הופתעתי. פשוט הופתעתי. הספר תפס אותי לא מוכנה. יש בו איזו קלילות, טוהר ורענוות לא מוכרת, המשתקפת יפה בעיצוב העטיפה הנקי והמונוכרומטי, עיצוב שמתכתב בצורה נכונה גם עם שם הספר. מעולם לא שמעתי על אסתר פלד והפרוזה שלה היא משב רוח מרענן. זרם תודעה פשוט, כמעט לקוני, פרקים קצרים, מעין סיפורים. הספר מכיל מעט מאוד תיאורים, אין כלל שמות לגיבורים, כולל לגיבורה הראשונית המשתקפת כבת דמותה של המחברת. גם העלילה מועטה, אך לא דלה, אישה נפרדת מבעלה זה שנים רבות, מכירה גבר אחר, נפרדת גם ממנו ומחליטה לחיות בגפה. אין כמעט דמויות משנה, הילדים מוזכרים בחטף, גם גילה לא ידוע, כנראה בין 50 ל-60 אולי מעט יותר. כל כך הרבה אין בספר הזה. אז מה יש בו?
יש בו צלילות, רענננות, קול כן לגמרי ופשוט אך לא פשטני של אישה לא צעירה, שחייתה חיים מלאים וגדושים והיא לא מתביישת לדבר עליהם. והיא מדברת,על גברים, על יחסים, על מיניות, על עצמה. כבר מזמן לא קראתי מיניות כל כך אמינה של אנשים בגיל המעבר פלוס. עבור הגיבורה של אסתר פלד העבודה לא חשובה ואיננו יודעים מהי, הילדים הם אפיזודה חולפת ולא משמעותית, יש שני בנים, הם גדלו ועזבו את הקן, להתראות ושיהיו בריאים. התהליך שהיא עברה הוא המרכז וגם זה לא מאוד חשוב וקריטי. טוב ונעים לקרוא את אסתר פלד, להכיר את בת דמותה שאוהבת לנעול מגפיים וללכת בבוץ בשביל בהר, שאינה טובה בגינון אך בכל זאת מטפחת את גינתה בעצמה, שלא חפצה בחברות עם אנשים או נשים כי היא משתעממת בקלות וזהו, זה מספיק, אין צורך להסביר יותר מדי, אלו החיים וכך היא חיה אותם וטוב לה עם זה. וכך אנו קוראות אותה וגם לנו טוב בזה.