“רק בשמי מותר לי לדבר - ואף על פי כן, גם אם בזהירות, בשמם של אותם מבני דורי, מליונים מן הסתם, שיהדותם ניחתה בם פתאום, כמכח איתני טבע, והיה עליהם לעמוד בה בלי אלוהים, בלי היסטוריה, בלי אמונה משחית יהודית. לגביהם, לגבי, להיות יהודי פירושו לחוש בתוך את משא הטרגדיה של אמש. על אמת ידי השמאלית חקוק המספר של אושוויץ; קצר הוא לקריאה מן החומש ומן התלמוד, ובכל זאת יש בו מידע ממצה יותר. הוא אף מהימן יותר בתור נוסחת יסוד הקיום היהודי. כשאני אומר לעצמי ולעולם, כולל ליהודים המחזיקים ביהדותם מטעמים דתיים ולאומיים, שאינם רואים בי אחד משלהם, כשאני אומר: 'אני יהודי', אני מתכוון בכך אל העובדות והאפשרויות המקופלות במספר של אושוויץ" - ז'אן אמרי מתוך "מעבר לאשמה ולכפרה" [At the Mind's Limits: Contemplations by a Survivor on Auschwitz and Its Realities]”