Status Updates From Esplosione cosmica

'...ואני שואל, ממתי את יודעת, והיא אומרת, ממתי שרציתי לדעת, לפני זה לא יודעים, לפעמים גם כשזה מול העיניים אם לא רוצים לא יודעים, והיא מתירה את היד ואומרת, כדאי שתתקשר לאמא שלך, היא ידעה כל הזמן, לא?' ע.169

'...כעבור רגע דלת האמבטיה נפתחת והיא יוצאת, מחזיקה ביד קופסת קרטון ורודה, היא שקועה בעצמה, לא בדיוק רואה אותי, ההליכה שלה מפוזרת, היא נגררת למיטבח, נשענת על המשקוף, משקיעה את הפנים בכפות הידיים, נעמי, את בסדר, אני שואל ולא מבין מה קורה כאן, והגב שלה מפרפר קצת ומייד היא ממהרת לפח-האשפה שמתחת לכיור, דוחפת פנימה את קופסת הקרטון, מסתובבת אלי ואומרת, אני בסדר גמור, פשוט יש לי קצת מיגרנה...' ע.148

'...בבת-אחת נמאס לי ואני מחכה שיסתלק, שאוכל כבר ליפול לבדי, עם כל השק הכבד, לתוך הבור של היאוש והתיעוב והאשמה, כי רק שם, מה לעשות, אני מרגיש בבית.' ע.125

'...נאקות של חיה מבולבלת יוצאות לו מהפה, ממה ממה, הוא מייבב, והיא מטלטלת מולו את השדיים שלה, בוא לאמא, היא אומרת לו, בוא לאמא, והוא קובר את הראש שלו בתוכה, ואלי היא זורקת מבט מרושע, ואני לא מסוגל להוריד את העיינים מן התמצית המזוקקת והדוחה הזו של הרדוקציה האנושית, אני מרגיש איך העונש עוטף אותי בתוך הנאה מכוערת, אבל פתאום משהו קורה, משום שהיא ניתקת ממנו בבת אחת...' ע.104-5

'הוא תוקע את המיקטרת בפה, מחכה לאש, אני מתקרב אליו בצעדים כבדים כאילו הגוף שלי הכפיל מישקל, אני נכנס לתוך שדה האור, מתכופף מעליו, הוא רוצה לקחת ממני את המצית אבל אני מדליק אותו בעצמי, מאוד קרוב אליו, מריח את השמפו מן השיער שלו, בגלל הקירבה העיניים שלי פוזלות ורואות אותו כפול ומטושטש, שני גברים חופפים יושבים מולי בחיוך מפותל, ואני מושלך לקיום אחר, אלומות האור מעוורות אותי, לשניה אני פוגש את עיניו המופתעות...' ע.58

גבר,48, בא הביתה ומגלה שאשתו, 25, איננה. נקודת מוצא מסקרנת לרומן...
ספר ראשון של עדנה מזי"א שאני קורא. היא מוכרת לי כמובן בגלל המחזות שכתבה.