“מי טוען שאני נהרס? ללא שם: מאז אני ללא ניבים ציפורניים?
האם הם נחוצים? איך אתה שוכח את הסכין
צלל בבטן עד הסוף? ירוק הל
בשביל הכסף, אמנות השנאה והכעס
ואת המלחמה, קשורה וקשורה אישה Santhal ורוד של הריאות התנפץ
על ידי פגיון חסר מנוחה?
גאווה של חרב נסוגה מהלב? אין לי
שירים או מוסיקה. רק צווחות, כשהפה נפתח
ריח חסר גוון של הג'ונגל; פינת חטאים וחטא-סניאס;
לא התפלל על לשון לקחת בחזרה את הגניחות
כוח לחרוק ולסבול את זה, פעמוני אבק שריפה:
טיפשות היא האמונה הבלעדית --- נדיבות ---
אני מזנק על שולחן ההימורים, הסכין בין שיני ... מעגלי
ממהרים מ רטיבות תה וקפה
ב שלך gumboots של שכר נעים
האופן שבו איברי המין של יראסאנדה נחצבים ויהלומים זוהרים
מיומנות של מכות היא החוכמה היחידה
באומללות אני מנגן את המקל של הפורץ כחליל
חיבה פריך של תפוח עור שעווה
היא נמלה את כנפיהן. .... לפני זיווג
אני מכה את ירכי בצווחות חלופיות: לפנות את היקום
להוציא אותך omni המוסמכת
קונכייה, קליפה, לגרד, קוף, העבר
לוטוס ו mace ו דיסקוס להב יש להיות מרד מלח של זיעה מלוחים שלך
לאורך אבק השריפה נתנו לצור לרוץ לעבר פיצוץ
שוקי מלים מעוטרים בחשיכה
בחצות מלאות בצער של כלב צעיר
בצהריים החולה של חגב שקוע בחרקים
אני מופיע שוב כדי להציג את הקסם של stiletto.”