“פזית עבדה בשגרירות האמריקאית, היא עבדה בתרגום של קטעי עיתונות שקשורים לחדשות. בתקופה הזאת היא גרה ברחוב ויזל, והיא היתה עולה אלי לפעמים בדרך מהסופר עם השקיות ואומרת: 'אני לא יכולה יותר, אני לא מסוגלת להמשיך לעבוד בתרגום הזה', ואמרתי לה: 'אבל יש לך עבודה, העבודה מפרנסת אותך.' היא עבדה שם הרבה שנים, אבל בסוף הרימה ידיים והתפטרה. היא עזבה כי היא אף פעם לא היתה מסופקת. היא תמיד הרגישה שהתרגום לא מספיק טוב, והמחשבות האלה היו מטריפות אותה.”