“בדיוק – אמר אלברט – גן השבילים המתפצלים הוא אותה חידה עצומה, או משל שנושאו הוא הזמן. סיבה נסתרת זו היא שאינה מאפשרת להזכיר את המלה "זמן". ההימנעות הקבועה משימוש במלה מסוימת, הצורך להיזדקק לדימויים מגושמים ולמשלים ברורים יתר־על־המידה לשם תיאורה, הם האמצעים הנוקבים ביותר להצביע עליה. זהו האמצעי האדיר שבחר טסוי־פן רב־המזימות בכל הסיבוכים של הרומאן הבלתי־נלאה שלו. השוויתי מאות כתבי־יד, תיקנתי את השגיאות שנגרמו עקב רשלנותם של מעתיקים. יגעתי כדי למצוא את התכנית הנסתרת של התוהו־ובוהו הזה; נדמה היה לי שאמנם שחזרתי את הסדר הקדום. תרגמתי את כל היצירה: אני יודע בודאות שהמלה "זמן" אינה נזכרת בה. ההסבר הוא ברור: "גן השבילים המתפצלים" הוא דיוקנו הבלתי־שלם, אך לא הכוזב, של היקום, כפי שהשיג אותו טסוי־פן. בניגוד לניוטון ולשופנהאואר, לא האמין סב סבך בזמן אחיד, אבסולוטי. הוא ה…”