“כי כך הדברים עובדים: ראשיתה של הלאומיות היא ברגש - איננו רוצים להישלט בידי זרים ואיננו רוצים שזרים ישלטו על ארצנו. הרגש מניע אנשי רוח, והם מתחילים לנסח את סערת רוחם במילים, כרעיונות שאותם הם מפיצים בנאומים ובכתבים. אם רגש דומה מתעורר אצל רבים אחרים, וביניהם אנשי מעשה, הם עוברים לשלב הבא: הקמת ארגונים, עיתונים, מחתרות במקרה הצורך - ותוך כדי הפעילות הפוליטית ולעתים הלוחמתית, ממשיכים הוגים ואנשי מעשה לגבש את האידאולוגיה הלאומית ולנסח אותה. כך משפיעים המעשים והמילים אלו על אלו ועל עולם הרגש של ציבור רחב יותר; רגשות מסוימים מועצמים, אחרים נדחקים לשוליים. אלו הם עיקרי השלבים של עליית תנועות לאומיות. אפשר לזהות אותם, בין היתר, בתנועה הלאומית הציונית ובזו הפלסטינית.”