“במובן מסוים כולנו דומים למרקו הסהרורי. כולנו מופיעים פתאום ואיננו יודעים מאין באנו, אנו מגששים את דרכנו ומעמידים פנים כאילו צעדינו בוטחים, אנו עוברים וחוזרים אל המקום שהתחלנו בו, ושוב בלי לדעת אנה אנו הולכים. רק דבר אחד עלינו ללמוד ממרקו: לפני הסוף להפוך את פנינו עוד פעם אחת אחרונה ולהפנות את לחיינו בתודה אל האור.

- בינת השכוי, פרק 12”