צמיד של סוכריות

אמא של ניסים מגדלת לבד את ניסים וחוץ מאחות בשם רחל במושב ואח בפריז בשם רוברט ובת דודה בחיפה שניסים לא זוכר את שמע ולא ראה אותה אף פעם, אין לה פה עוד משפחה.

לפעמים אמא של ניסים מורחת אודם אדום כמו השחקניות בסרטים ולובשת שמלת ״פפיטה״ ונעלי עקב שהיא קונה אצל חיים יוספיאן הפרסי ליד השוק בדרך כשהיא חוזרת מקניות בדוכנים, שם היא קונה הרבה פטרוזיליה, ו״פראסה״ לקציצות טחונות עם בשר, ויוצאת לבית קפה לשתות עם האלמן מר לוי שהיא קוראת לו ״הזקן״ ולא רוצה להתחתן איתו כי פעם כבר כמעט התחתנה עם מישהו לא אבא של ניסים אלא מישהו אחר, שהיה נחמד בהתחלה אבל אחרי זה היה מקלל ומרביץ לה והיא ברחה עם ניסים לבית אחר דלת מול דלתה של השכנה חביבה.

כשנשחקים העקבים של נעלי העקב שלה היא לוקחת אותן וגם את הנעליים של ניסים כדי שיספיקו להיות שימושיות עד סוף העונה לסנדלר מר הרשקוביץ שיש לו סנדלריה בתוך צריף קטן ועקום, מאחורי המכולת של חנניה.

יש שם בצריף ריח של עור ושל דבק שניסים מאד אוהב להריח.

הם מחכים קצת שמר הרשקוביץ יגמור לתקן נעל של מישהו אחר ויסיים לשייף אותה ולהחליק את הסוליה החדשה שחיבר לה, בעזרת סכין קטן, וכל אותה העת מסמר מוחזק בין שפתיו כמו סיגריה והוא אומר מילים בשפה שנקראת ״יידיש״ שניסים לא מבין.

חנניה מהמכולת אוהב את ניסים ונותן לו לפעמים מסטיק עגול אדום או כתום או צמיד של סוכריות שאמא שלו אומרת שזה לא רק בשביל בנות או מקל סבא שקוף עם סוכריות קטנטנות צבעוניות בתוכו.

אבל מי שהכי אוהבת אותו זו אמא שלו.

כשהיה קטן ממש היתה מלפפת אמו צמר גפן על גפרור טובלת בבושם שלה שהוא זוכר את ריחו המתקתק, שקנתה מהימאים בנמל ומנקה לו את האוזניים טוב טוב.

כוכבה עובדת במזנון של הקולוע במרכז העיר אבל חוץ מהעבודה בקולנוע הולכת אמא של ניסים פעמיים בשבוע בשעות הבוקר, לנקות ולבשל בבית של משפחה שהיא קוראת לה "עשירה" כי האישה היא מורה והאיש מהנדס במפעל ויש להם בית גדול.

לפעמים כשניסים קצת חולה לוקחת אותו אמא איתה לבית הזה. יש להם תריסים יפים וחלונות יפים ושטיחים ופריג׳ידר גדול ומדפים עם ספרים על צמחים ופרחי ארצנו עם תמונות שניסים אוהב לדפדף בהם בזהירות, וגם כלב לבן מתולתל יש שם, שאמא מרשה לו לתת לו מים וללטף אותו.

כדי שלא יהיה לו משעמם כשהיא מנקה באקונומיקה את השירותים והאמבטיה שלהם קנתה לו אמא קופסת כחולה של צבעי ״פסטל״ שמצוייר עליה גלובוס והיא נותנת לו לצייר בינתיים בצד האחורי של דפים ישנים שהיו זורקים בקולנוע.

פעם מצא ניסים בעצמו ברחוב כלב קטן. לא לבן, דוקא שחור וחלק עם עיניים מבריקות, אבל כוכבה אמרה שאי אפשר להשאיר אותו אצלם וביום שישי הם נסעו עם הכלב באוטובוס למושב שאחותה רחל גרה בו ונתנו לה את הכלב שבכלל היה כלבה במתנה. בחזרה הביתה נסעו כשבידיהם שקיות של קלמנטינות שגדלות אצלה וכמה לימונים.

בעונת התות-עץ לוקחת כוכבה את ניסים אל החולות מאחורי הבית, בסוף השכונה איפה שיש רק חולות וקצת עצים ולפעמים גם לוקחים אותי איתם, וקוטפת לנו תות עץ לבן מתוק, ומספרת לנו שאמא שלה גם הייתה קוטפת לה תות עץ בארץ רחוקה שיורד שם שלג בחורף והרגליים שוקעות בו עד הברכיים וגם פטל ודובדבנים.

אמא של ניסים כוכבה מראה לו בשמיים מהמרפסת כשמחשיך את העגלה הגדולה והקטנה ואת כוכב הצפון, אבל אוסרת עליולהצביע באצבע. ככה לימדו אותה כשהיתה קטנה, כי זה עושה יבלות באצבעות. וגם אסור להשאיר נעל הפוכה כי זה מביא מזל רע, וצריך מייד להפוך בחזרה.

לפעמים שמה כוכבה שמה בטייפ הקטן שקנתה מהימאים בנמל קסטות של שירים שהיא אוהבת, של אלביס פרסלי באנגלית או של שארל אזנבור בצרפתית, ופניה נעשים קצת עצובים.