Haircut and Other Stories

by Ring Lardner

Through these pages pass con men, an opinionated small-town barber, a nurse who chatters on and on—much to the chagrin of her charges—baseball players and boxers. Published in "The Saturday Evening Post, Collier's", and "Vanity Fair", Lardner enjoyed great success and was heralded as a singular talent by F. Scott Fitzgerald, Hemingway, H.L. Mencken, and Virginia Woolf.

Genres: Short Stories, Fiction, Humor, Classics, Literature, Sports

192 pages, Paperback

First published January 1, 1922

About the author

Ringgold Wilmer Lardner was an American sports columnist and short story writer best known for his satirical takes on the sports world, marriage, and the theatre.

Father of author Ring Lardner Jr.

Reviews

[Maureen · Rating 4 out of 5]

shazam! i'm reading ring lardner again and this time it really crystallizes for me why i like him so much. it's this voice that always puts me in that barber chair, or pulls up a stool beside me at the bar, this simple and persuasive voice of a master raconteur. i have a serious penchant for this anecdotal tone, this folksy style, reminiscent of o. henry, promoted by fitzgerald, admired and emulated by my favourite salinger. the subtle yet insistent vernacular sits me down every time and i am fully acclimatized. it's simple straight forward finely-tuned storytelling and i admire the hell out of it.

Just ten stories are found in these pages, including the often and justly anthologized well-known lardner stories like the eponymous "haircut", "i can't breathe", "a day with conrad green", "the love nest" and "the golden honeymoon". there is a mix of slice of life and the sporting life -- before fitzgerald championed his fiction, lardner was primarily known a sportswriter who loved baseball, and this passion is reflected in the inclusion of "alibi ike" and "horseshoes".

in revisiting these stories, i find "i can't breathe" still so knowing -- it is the blue print of the empty-headed love struck teen. reprint this puppy in a teen magazine today and i know they'd relate even if it was first published in 1925. along these lines, the notions of a perfect marriage, and love are challenged in "the love nest" in a way that would ring a bell for anyone familiar with those real plastic housewives of greedywood county.

that said, there are a few times where it's clear lardner's stories are relics of their time -- there are off-the-cuff racist remarks that reflect the age, and then there's this joke in alibi ike, about his family living in the post office which always makes me wish for an annotated edition, as i don't get the joke any more than ike does. for those that wonder how i can abide lardner given my usual aversion to satire, all i can say is that he writes the bathos and pathos of the lives he describes in a way that charms me, and they are married perfectly within his satirical world view. i love lardner; i only wish i had more of his stories on hand.

doing literary detective diligence on youtube, i found a clip here: http://www.youtube.com/watch?v=3M5opT... of groucho marx and truman capote on the dick cavett show where they briefly discuss lardner as a writer. groucho suggests him as a great comic writer and capote disagrees saying what lardner writes is not humour at all. he also says that groucho is wrong when he relays the story that lardner wrote only when drunk -- capote argues one can't write drunk at all, only re-write. then more weird stuff happens, including groucho rambling about his accountant and eventually proposing marriage to capote.

i also found this article about the friendship of fitzgerald and lardner which really needed a proofread, but is nonetheless enlightening.

http://www.nytimes.com/books/00/12/24...

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

הספר כולל 6 סיפורים קצרים המתארים את ההוויה האמריקאית בשנות ה 20 של המאה ה- 20.
סיפורים ביקורתיים ואירוניים שמצביעים על הפגמים בחברה ובאנושות.

לטעמי הסיפור הטוב בקובץ הוא "תספורת" ולא בכדי הקובץ נקרא על שם הסיפור החזק הזה.

"תספורת" היא אחת הסאטירות האפלות ביותר וכאמור הסיפור הטוב ביותר בקובץ. שיחה בין 2 גברים במספרה שמתעקשים עד סופו כי ג'ים קנדל היה אדם טוב שקצת היה פרוע. זהו סיפור על עיוורון מוסרי במהלכו הקורא נחשף לדמות של ג'ים: הוא מבצע מעללים על פניו משעשעים, אבל למעשה אלה בדיחות ציניות ומרושעות שנועדו לאפשר לג'ים להרגיש חזק על חשבון אחרים. למשל, ג'ים אוהב להתבדח על חשבון פול דיקסון בן העשר, נכה כתוצאה מנפילה על ראשו כתינוק. בנוסף, ג'ים חווה אושר מיצירת טריז בין בעלים לנשים כשהוא שותל ספקות בדבר נאמנותן של הנשים במוחם של הגברים.

משפחתו של ג'ים עניה והוא לא נוקף אצבע לתקן את מצבה, בזמן שהוא שותה את השכר ומבלה את זמנו עם חבריו ומנסה להרשים את שאר תושבי העיר באכזריותו.

לאחר שג'ולי גרג מסרבת להיענות לו, הוא משפיל אותה לפני העיר כולה. אבל ג'ים לא לוקח בחשבון שג'ולי היא אחת מידידותיו היחידות של פול דיקסון. והנקמה אינה מאחרת להגיע.

הסיפור מותח ביקורת על החברה: מעבר לדמותו של ג'ים קנדל האכזרית, הספר עיוור מוסרית עד כדי כך שהוא טועה לראות את הרוע של ג'ים ככיף תמים. אנשי העיירה לעולם אינם מפקפקים במניעים של ג'ים או באלה של חבריו, הם לא רואים את פול כאנושי, הם לא יכולים להעלות על דעתם את הנקמה של פול הנכה.

רק אחרי שחושבים על הסיפור, מבינים עד כמה האנשים בעיר הזו נוראיים ועד כמה הסופר רואה בבני אדם נוראיים.

קובץ סיפורים שבמבט ראשון נראה פשטני, אבל במחשבה מעמיקה מציף את הרעות החולות של החברה.

[Gu Kun · Rating 4 out of 5]

"Mother [his wife] sat facing the front of the train, as it makes her giddy to ride backwards. I sat facing her, which does not affect me." (From "The Golden Honeymoon".) If this kind of humor appeals to you, this book is for you. Mostly by letting the protagonists do the talking, Lardner's stories run the gamut of weakness and wickedness with their concomitant hypocrisy in a way that will make you grin from ear to ear. One of the stories I did not like was "Horseshoes": way too long and way too much baseball shop. My favorite was "Champion": a downright tragic and frighteningly realistic story about a boxing champ who victimizes everyone along the way to the top, but whose reputation nonetheless does not suffer - since he is the champ.

[Simon A. Smith · Rating 4 out of 5]

Lardner largely goes under appreciated. Both Faulkner and Hemingway cite him as a major influence and in this collection it is easy to see why. There's a great amount of wit in these stories but also a generous helping of compassion. He writes about blue collar folks with great heart and his ear for dialogue was second to none.

[Yaara · Rating 2 out of 5]

לפי גוד רידס שני כוכבים אומר "זה היה בסדר".
וזה אכן היה בסדר. הסיפור "תספורת" והסיפור על המתאגרף היו נחמדים.
הסיפור על המפיק ברודווי, ועל זוג הזקנים בחופשה בפלורידה היו חצי כוח.
הסיפור על הבחור שמסכל את נישואי גיסתו פשוט היה כל כך לא מעניין. אני יכולה להבין התעסקות בזוטות ובפרטים קטנים, ואני יכולה להבין דמויות קטנוניות ומרגיזות אבל זה היה תמהיל כזה לא מוצלח.
הכל גם קצת הרגיש לי כמו סיפורים שלומדים בשיעור באנגלית (אפילו ששמעתי בעברית).
החלק המעניין היה אחרית הדבר שהסבירה קצת על התקופה.

[Bob Morrow · Rating 5 out of 5]

Flannery O'Connor said after reading Catcher in the Rye, "that man owes a lot to Ring Lardner." Yes he does.

One of the single greatest laughs ever to be had is in one of these stories - perfectly conceived and executed. And you don't see it coming. A master writer.

[Steve Shilstone · Rating 5 out of 5]

Bathe in the delightful vernacular of the 1920s with stories about baseball players, a boxer, an 18 year old girl, a chatty nurse, a barber, a Broadway producer, and others. If anybody aksed me to be a recommender, I should of died of delight.

[Nati Korn · Rating 4 out of 5]

לפני מספר חודשים קראתי ביקורות ספרים מאת דורות'י פארקר. למדתי להעריך את כתיבתה שלה ולהחשיב את שיפוטה בענייני ספרות. מן הביקורות ליקטתי מספר שמות של סופרים שציינה לטובה. ביניהם היה גם שמו של רינג לרדנר עליו לא שמעתי קודם לכן. להפתעתי חיפוש ברשת העלה שבצירוף מקרים מוזר בדיוק תורגם מבחר מסיפוריו לעברית.

קניתי את הספר בחשש מה. יש לי ניסיון קצת עגום עם העורך אוריאל קון, ביתר דיוק עם הספרים שהוציא לאור באופן עצמאי. חלק מהיצירות שבחר להוציא לאור היו מאכזבות מבחינת רמתן, אבל זה בסדר מבחינתי. על טעם וריח אין להתווכח. חלקן היו יצירות חשובות ומעניינות אך (אולי בשל הזדרזות יתר להוציאן לאור, או אופי חפיפניקי) תרגומן היה לקוי, רצוף שגיאות, לעיתים באופן שממש הרס את הקריאה ובייש אותן. שקלתי לקרוא את הספר באנגלית. בכל זאת האסופה קבלה ביקורות טובות מחברים כאן ב goodreads ובסופו של דבר, כשמצאתי פרוטה בכיסי, רכשתי את הספר.

אז לפני ההתייחסות לסיפורים עצמם אתייחס לצד הטכני. התרגום ועריכתו אינם חפים משגיאות (עד כמה שאני יכול להתרשם) וזה חבל. נראה לי שהיו כמה שגיאות מביכות ממש מבחינת מספרים ומין שם העצם בעברית. ושני מקומות בהם התרגום היה כל כך מילולי מאנגלית שהמשפט המתורגם נשמע ממש עילג בעברית. הוסיפו לכך כמה שגיאות דפוס מיותרות ותבינו שחשותי לא היו בלתי מוצדקות. יחד עם זאת משתי סיבות חוויית הקריאה לא נפגמה. ראשית התרגום כן היה מוצלח מבחינת ההעברה לעברית מדוברת. הדיאלוגים והמונולוגים שולטים בסגנון כתיבתו של לרדנר והתרגום שלהם לעברית מדוברת צלח והפך את הספר לקריא ביותר. שנית, לרדנר מרבה להשתמש בסלנג ושפה מדוברת שיש בה שגיאות גם במקור, כך שקשה היה להתרשם אם אכן יש בעיה בתרגום או ביתר דיוק היה קל "להחליק" את השגיאות בתירוץ זה.

מה שכן הפריע לי הייתה הבחירה לפרסם רק מספר קטן של סיפורים (העורך ידוע כבעל חיבה לספרים קצרים), בשעה שמתכננים בעתיד להוציא לאור עוד יצירות שלו. הדבר משרה דלות מה. לטעמי היה עדיף לצבור קצת יותר תוכן ולקבצו בספר עבה יותר. סליחה טעות. אתקן את עצמי. הספר עבה מספיק. הוא הודפס בגופן גדול וברווחים ועל נייר משובח ועבה כקרטון מה שגרם לו להיות עבה כמו ספר של 300 עמוד. סבלתי מדלקות פרקים רק בשל הניסיון לקפל את הדפים ולנסות לשמור את הספר פתוח (שונא דיגיטל שכמותי). שימוש בנייר דק היה הופך את הבלוק הזה לגמיש ונעים יותר וגם חוסך לי כאבים ומקום על המדף. אם הכוונה הייתה "עיצובית" – ליצור לספר שידרה רחבה מספיק בכדי להציג את שמו ושם מחברו – הרי שהדבר תמוהה מאחר שהשתמשו על שדרתו בגופן קטן כל כך שאינו מאפשר כמעט קריאה שלו ובודאי שהיה אפשר להסתפק במחצית עובי הספר בכדי להציגו ועוד עם שוליים יפים.

והעיקר – איך הסיפורים? הסיפור הראשון חביב אך אינו מרשים. לשמחתי העסק השתפר בהמשך. ה��יפור השני כבר היה מצחיק (למרות ואולי בגלל ההתחכמויות בכל משפט שני) והשאר היו טובים מאוד אפילו. ופתאום כאמור הספר הסתיים והשאיר אותי עם טעם של עוד.

טרחו והוסיפו לספר גם שתי "אחרית דבר". הראשונה מתהדרת בלא פחות משתי כותרות מפוצצות, ארוכות יותר מכל האחרית עצמה. לו רק הייתה תורמת איזו תובנה להבנת הסיפורים. אבל מחברה הסתפק ברשימה של חידושים טכנולוגיים מראשית המאה העשרים ומופעיהם בסיפורים. אין זה נחוץ. כל קורא בעל דמיון מבין את הסיפורים גם ככה. באשר לטכנולוגיה היה ניתן לצרף את אחרית הדבר הזאת באותה מידה של הצלחה לספריהם של שני תריסרי סופרים שפעלו בארה"ב באותה תקופה ועדין לא לצאת נחכמים באיזשהו אופן.

"אחרית הדבר" השנייה היא פרי הגיגיו של מר קון עצמו. כבר יצא לי לקרוא כמה מאלו ולא ציפיתי ליותר מידי. לפחות כאן הוא חסך מאיתנו פילוסופיות בגרוש ומונחים אקדמיים. יחד עם זאת היא מסתכמת ב name dropping (המחבר היה חבר של פיצ'רלד וכמעט פגש בקונרד), אנקדוטות לא חשובות בעליל והמלצות על מוזיקה מהתקופה. ההתלהבות המבורכת שלו כעורך ניכרת כאן אך כמו שאומרים – אם אין לך משהו חכם להגיד, מוטב לא לומר דבר.

[Jennifer Chin · Rating 4 out of 5]

Totally captivating collection of stories - funny and delightfully simple. Lardner is truly the master of writing the spoken word.

- 1 star for too many stories about baseball :P

[Andrew · Rating 4 out of 5]

Ring Lardner was something of an American literary legend, writing about baseball & blue-collar citizens of Chicago & New York, with a style that made natural dialogue more acceptable to the wider, reading public. In many of his stories, grammatical & syntactical anomalies of speech become part of his characters, giving them an authentic, less pretentious quality; the real depth of many of his baseball stories are lost to me in a barrage of colloquialisms & argot, particularly one "Horseshoes", written in the 1920s, when baseball had become an American icon, in the same way that football & cricket were in England. 'Throwing a curve ball' was synonymous with 'It's not cricket', I would surmise from Lardner's easy-going use of language, honed by years of journalism & lyric writing.
The stories in this varied collection have re-acquainted me with the U.S.of A. in the years either side of the Great War - Lardner saw 4 weeks of the doughboys in France as a newspaper reporter - & brought back to me the valuable contribution that American writers have made over the last two milennia to the free & unrestrained use of our shared language.
Alas, in 2021, the language has lost much of its freedom to express unrestrained opinions...our tongues & our typing fingers tied in knots by the liberal Taliban that dominates the media in the English-speaking world. Lardner would, no doubt, have something to say about that!...but passed away in 1933...when books were being 'bonfired' in Nazi Germany by the man with the comic moustache & a ridiculous haircut!

[Zeltzamer]

“She also calls me a fish (jokingly)…”

Amusing shaggy dog tales bookended by two masterpieces of the form. ‘Haircut’ is a haunting satire simmered to a bitter deadpan perfection, and ‘Some Like Them Cold’ is a dramedy of love never returned to sender that manages to be moving despite — or probably because of — Lardner’s unsentimental sadness.

Have to say the two baseball stories sometimes resembled an alien language to me, so make sure your inference skills are honed if you’re not a baller.

[Adi · Rating 4 out of 5]

It's the first time I'm reading Ring Lardner, and I did enjoy his stories. Focused mostly on the American provincial life, they are filled with nosy neighbors, know-it-all friends, desperate housewives, and chasers of the American Dream. As I was reading them, I felt a part of this early 20th century world, where new opportunities were around every corner, as long as you had the right people and a bit of luck on your side.
I'm decreasing one star from the rating only due to the few baseball stories in the collection, which were a bit less entertaining.

[David Allen · Rating 5 out of 5]

Lardner was a master of real-world speech; most of these stories are told exclusively through narration, letters or diary entries, and each reveals character, often unwittingly, and usually hilariously. The flighty teenage girl in "I Can't Breathe" strings along three young men, all of whom believe they're engaged to her; the would-be lovers of "Some Like Them Cold" grow close and then apart via correspondence.

[Gil Alexandrony · Rating 4 out of 5]

קריאת הספר היא חוויה משונה. הספר מצחיק (מאד, לפרקים), אבל הכתיבה עצמה מעניינת לא פחות מהעלילה. היא "רזה" ומלוכלכת, ומאפשרת הצצה ישירה לתקופה שבד"כ מתווכת באמצעות שפה מסוגננת יותר, או דרך הקולנוע. ברגעים מסוימים היא נחווית כמערכון, עם דיאלוגים שנונים ומהירים מדמויות שאי אפשר לא לדמיין פוזלות באירוניה למצלמה כשהן מדברות.

[Mary Jo · Rating 3 out of 5]

I read three stories out of this anthology and decided that it was enough for now, maybe I will pick it up at a later date.

[Karen · Rating 4 out of 5]

Lardner is a master of dialect.

[Easy B. · Rating 5 out of 5]

tip top

[Elisheva Baram · Rating 2 out of 5]

כתוב היטב אבל אנכרוניסטי

[Carol Storm · Rating 2 out of 5]

"Haircut" is the story of a horrible small town where everyone deserves to die. The young doctor is a decent man but the girl who loves him is ridiculed and humiliated by the town louts -- which is pretty much everyone. So the "nice" doctor decides to get even and -- well, I won't spoil it, but it's pretty grim.

Nostalgia causes people to remember Lardner as "an American original" but really his talent was fairly modest. And he didn't like people very much. Not even big dumb ballplayers.

[Aaron · Rating 3 out of 5]

The title Haircut and Other Stories gets it right: this book has the excellent short story "Haircut" and then some other shit. "Haircut" nicely balances text and subtext, argot and tone to be one of the better early 20th century short story I've read. The other stories often stay one-dimensional and despite their brief lengths feel a bit too long.

[Thomas Schrepfer · Rating 5 out of 5]

Most of the time I think "what a beautiful, varied world we live in." And then I read this book and I think "Straight up? Fuck EVERY OTHER COUNTRY EXCEPT AMERICA."

I really think that. Ring Lardner is a very patriotic experience for me.

[HP · Rating 4 out of 5]

I'm a sucker for short stories; especially from pre-1950. Very Steinbeck-esque.

[Kaethe · Rating 5 out of 5]

Required reading for fans of the short story. Lardner is amazing, his skill with tone, and dialogue,his perfect characterization. Great stories.

[Tajma · Rating 3 out of 5]

I only read Haircut.

[Mark Schnitzius · Rating 4 out of 5]

My first foray into Lardner, and won't be my last. Devoured in record time. More proof that quality and readability aren't necessarily opposites.

[R.L. Swihart · Rating 4 out of 5]

Pretty good stuff. Good enough to get me to Niles, MI to see where he was born. I will certainly read more of Ring. Michiganders stick together.

[Andrew · Rating 3 out of 5]

Fun and very voicey stories, though somewhat spare by today's standards.