ביום שהמוסיקה מתה

by Ofir Touche Gafla, אופיר טושה גפלה

אינוביל היתה עיר שגרתית עד 26 ביוני 1984. באותו היום, שבזכותו נרשמה בדפי ההיסטוריה, הגיע לעיר הקטנה נער מסתורי וכתב בתיקים האישיים של תושביה את התאריך המדויק שבו ילכו לעולמם. מאז נודעה אינוביל בכינויה "העיר שתושביה יודעים את יום מותם". כמה שנים אחרי ביקורו של הנער, ביום הולדתה השמונה עשר, פתחה דורה מאטר את תיקה האישי, ומאותו הרגע עמדו כל חייה, כל תוכניותיה כל אהבותיה בסימן הבשורה יוצאת הדופן שנגלתה לה שם.

ביום שהמוסיקה מתה, ספרו הרביעי של אופיר טושה גפלה, הוא רומן סוחף, משעשע ורב רבדים שבמרכזו צעירה המסרבת לאפשר למוות להכניע את חייה, בעיר שכל תושביה הניחו לבשורת המוות להכתיב את חייהם. בקולה הייחודי של דורה מאטר מספר הרומן סיפור אינטימי ומרגש של התבגרות ושל גילוי עצמי, ובד בבד בורא עולם דמיוני שמצליח ללכוד את המוסיקה של החיים עצמם.

Genres: Music, Israel, Fiction, Fantasy

401 pages, Paperback

First published January 1, 2010

Reviews

[Amiad · Rating 3 out of 5]

בעירה של דורה כל מי שמגיע לגיל 18 יכול לפתוח תיק שבו כתוב תאריך מותו. כשדורה פותחת את התיק זה משפיע על חייה בצורה מפתיעה. ואז היא יושבת וכותבת הרבה ועושה קצת.

הספר מביא רעיון טוב, מה היה קורה אם היינו יודעים את תאריך מותנו, ולא עושה אתו הרבה. העלילה די דלה והרוב מוקדש להגיגים ארוכים על המוות שלפעמים מעניינים ולפעמים מייגעים.

[Siv30 · Rating 4 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/ביום...

[Rebecca · Rating 3 out of 5]

התקציר של הספר לא מספר נכון את התוכן לדעתי
הסיפור מספר יותר את חיי הנערה ופחות את חיי העיר.
החלק שהכי נהנתי ממנו היה בו סיפרו דווקא על הנער עצמו וחבל שהספר לא התמקד בו יותר.
היומן הספר בסדר אבל לא התאים לציפייה. נתתי 3 כוכים כי קשה לי לתת 2 כוכבים למשהו שמישהו כתב ובכל זאת ישבתי קראתי וסיימתי אותו.

[Nitzhia Peleg · Rating 4 out of 5]

אינוביל היא עיר מיוחדת. כמו בכל עיר תושביה עובדים, ומבלים, מקימים משפחה, ומנהלים קשרי חברות. כמו בכל עיר הם מנהלים את חייהם בהתאם לאופיים ולמצבם הכלכלי והחברתי. אבל שלא כמו בכל עיר, הם גם יודעים בדיוק מתי החיים הללו שהם מנהלים יסתיימו. כל תושב בעיר זכאי לגלות את התאריך שבו ימות. אין דבר שהוא יכול לעשות כדי למנוע את המוות הזה, ולא כדי להקדין או לאחר את בואו. הוא רק יכול להתכונן לבוא היום. הוא גם יכול כמובן לבחור שלא לדעת, אבל גם בחירה כזאת, היא בחירה, וגם אדם שבחר שלא לדעת את יום מותו, שונה מהותית מתושב עיר אחרת שלא עמד בכלל בפני האפשרות.

דרך תושבי העיר, ואנקדוטות שונות הקשורות בהם, בחייהם ובגישתם למותם הצפוי מראש, מביאים אותנו המחבר טושה-גפלה, והמספרת דורה מאטר לחקור ולחשוב על אפשרויות תגובה ופעולה שונות. מי שנלחץ, מי שנרגע, מי שמנסה לנצל כל דקה, ומי שנגרר לחוסר מעש. אלה שיוצאים מדעתם, ואלה שנגררים לסוגים שונים של קיפאון. מי שמכחיד ומדחיק, ומי שחי במודעות מלאה. בני הזוג שיודעים שיחיו יחד לאורך חיים, החברות שיודעות שימותו באותו היום עצמו, ולמולם – אלה שיוודעים שיקריהם יאריכו ימים הרבה אחריהם. ריבוי המקרים השונים והאפשרויות השונות אינו משנה בכהוא זה את המסקנה העיקרית אליה מוליך אותנו הספר – ידיעת יום המוות היא בהכרח דבר רע.

נראה כי מחבר הספר שותף לדיסטופיות נוסח אסימוב שמסקנתן מה שיש לנו היום הוא הדבר הטוב ביותר שיכול להיות, ואם דבר מה אינו בידינו או בהשגתינו, זה בהכרח משום שהוא רע, ושהשגתו תגרום לחיי האדם להיות רעים יותר, ולא טובים יותר. היות והמצב הקיים הוא שאין אדם יודע יום מותו, זה גם המצב האידיאלי והטוב. הספר הוא חילוני, והתפיסות שבתשתית הדברים היא בעיקרה חילונית-פילוסופית, עם כמה נגיעות דתיות-נוצריות. עולמו התרבותי והרוחני של המחבר אינו מעוגן בתפיסות היהדות, אינו שואב משם מאומה, ולמעשה ניכר כי אינו מודע בכלל לדברים שיש ליהדות לומר בנושא. בניגוד לספרו "עולם הסוף", העיסוק במוות בספר הנוכחי מתמקד בעולם הזה בלבד. אין הישארות הנפש, ואין עולם הבא. המוות הוא הסוף, ואחריו אין כלום רק חידלון גדול. החידלון הזה משפיע על ההתנהלות שלפניו בהרבה דרכים שונות.

למרות כל מה שנאמר עד כה, לדעתי עיקר הספר אינו עיסוק במוות וביחס למוות. עיקר הספר הוא עיסוק באהבה וביחס לאהבה. כל סוגי האהבה מועלים אל פני השטח, ונערך עליהם דיון, לעיתים לאור המוות, לעיתים בצילו, ולפעמים בלי שום קשר אליו. אהבה רומנטית, אהבת הורים לילדיהם, אהבת בני משפחה ואהבה בין חברים. וגם אהבה למוזיקה.

המוזיקה מופיעה לא רק בשם הספר. היא חלק מהותי מהספר כולו. גיבורת הסיפור, ודמות המספרת מזהה אנשים בעזרת קטעים מוזיקליים. בהמשך היא הופכת להיות "תקליטנית הלוויות" שהעומדים למות בוחרים כדי שתשדר לעולם את בחירותיהם המוזיקליות בעת שיובאו למנוחת עולמים. את רוב השירים המוזכרים בספר לא הכרתי, כך שמבחינתי האזכורים הרבים רק הוסיפו לתחושת הניכור וחוסר המציאותיות של העלילה כולה. לטובת הקוראים הרבים והטובים שאינם מכירים את המוזיקה, יש אתר אינטרנט המציג את "פסקול הספר", אבל האזנה לפס הקול הזה רק הגבירה יותר את תחושת הזרות והניכור שלי, מול הרמוניות וטונים שאני לא מורגלת בהם.

ובשורה התחתונה: הספר מעניין, זורם וקריא. לקראת סופו הוא זולג לו אל מחוזות הקיטש, ולכן אפשר לומר שהוא טוב בשמונים אחוזים. נראה כאילו לקראת סיום המחבר לא הצליח לסגור כראוי את הקצוות ולהביא את הספר לידי גמר, ומצא את הפיתרון בשמאלץ מתקתק שאולי יוזיל דמעה, ובתקווה יביא את הספר גם אל האקרנים. אבל עם הפגם הזה אפשר להתמודד בקלות. העלילה עשירה דיה בדמויות וברעיונות, והקורא יכול לסגור את הספר, ולהמשיך משם ואילך כיד הדימיון הטובה עליו.


והערה קטנונית: "מוזיקה" היא מילה שבאה מהשורש "מוזה" ועל כן התעתיק בעברית לא יכול להיות "מוסיקה". עורך לזון טוב היה אמור לדעת את זה ולשנות.

[nogaboga · Rating 1 out of 5]

I didn't last past the first 20 pages. The language, the story, everything about it was just so juvenile. Reminded me of how I used to write when I was 14.

[Yoni · Rating 5 out of 5]

ואו

[Shani · Rating 3 out of 5]

Different than what I expected. I previously read two of Ofir Touche Gafla's books and enjoyed them immensely. I was expecting to enjoy this one just as much, but instead of a fantasy story about the imaginary town where everybody (almost) knows their expiration date,most of the book is a novel about the coming of age of a girl who is different than the rest, along with lots of (uninteresting to me) music references and philosophical pondering about what knowing your date of death means. Don't get me wrong, I love Gafla's writing style and humor. But this book was not what I expected and a lot of the time I found it boring. It's not bad in any way, maybe if I was not expecting twists and more interesting ideas I would have enjoyed it more.

[yael · Rating 4 out of 5]

אני לא יודעת אם אני מדרגת את זה 4 כוכבים עם מצפון נקי.
בגלל שהקריאה של הספר הזה לא הייתה רציפה, אני לא יודעת אם דעתי עליו הייתה משתנה לו הייתי קוראת אותו עם כל תשומת ליבי

אין שום ספק שאובייקטיבית הספר היה טוב, הכתיבה מאוד יפה אך לעיתים טרחנית מדי עם משפטים ארוכים שקצת התקשתי לעקוב אחריהם.
הפעם היחידה במהלך הקריאה שהרגשתי שאני לא יכולה להוריד את הספר מהידיים היא במהלך המכתב של הנער.

אני לא יודעת אם הייתי ממליצה על הספר הזה למישהו אחר (שוב, בגלל רצף הקריאה המוזר שלי) ואני מרגישה שאולי הבנתי אותו לא נכון.
בכל מקרה, אחרי שאני מסיימת ספר הדעה שלי עליו יכולה להשתפר, או שאני שונאת אותו בדיעבד. אעדכן כשתהיה לי תשובה לגבי זה

[Zivan · Rating 4 out of 5]

In the vain of Claire North's Novels Touche Gafla introduces a fantastic element into a world quite similar to ours and explores its reproductions.

So, what would happen to people that knew the exact day they would die?

This is also an alternative music fan service novel and almost all of teh music references whent over my head. I feel like I missed out on some of the fine detail, yet I enjoyed the book quite a bit.

[Michal Vaughn · Rating 4 out of 5]

ספר נהדר, קונספט מעניין וניסוי מחשבתי מרתק. הדבר היחיד שהרס לי מעט, הייתה ההחלטה לקחת הפסקות מכתיבה טובה כדי לדון במוזיקה כמו נער בן 13, מה שהרס טיפה את הרצף והרגיש מיותר לחלוטין

[Shira · Rating 4 out of 5]

אופיר טושה גפלה ראוי לתואר הסופר בעל השם המוזר ביותר בעולם הספרות הישראלי. כבעל שם מוזר בעצמו הוא אינו חושש גם לבחור שמות מוזרים לגיבורי ספריו. והפעם אנו מתוודעים לדורה (בשורוק) מאטר, שפירוש שמה הוא,תנשמו עמוק... קרום המוח. כן, לא פחות!
ובכן, קרום המוח ידידתנו היא נערה יוצאת דופן בעיר יוצאת דופן במדינה בדיונית החייבת את כל קיומה למוחו הקודח של סופרנו.
באותה עיר, אינוביל שמה, אשר במדינת קרמדין, יודע כל תושב את תאריך מותו ויכול לתכננן את חייו בהתאם. גם העירייה האחראית של עיר זו מציעה שירותי תיכנון לכל דורש, טיול סביב העולם, תקליטנית לוויות ופסיכולוגית למי שמתקשה להתמודד עם גודל (או קוטן?) הבשורה.
רק דורה שלנו אינה יודעת את תאריך מותה, מצב בהחלט לא נעים לקרמנדינית מן המניין.
נשמע הזוי, מסקרן? בהחלט כן.
טושה גפלה ממשיך לדון באובססיביות בסוגיית המוות שהרי כפי שאומרת אחת הדמויות בספר, "לאורך ציר הזמן אנחנו רוב הזמן מתים..."(ציטוט חופשי). הבעיה היא שהדיון שלו במוות או בידיעת תאריך המוות וכיצד הוא משפיע על חיינו אינו תמיד עיקבי או מעניין.
הספר ארוך מדי, גדוש בפרטים וסיפורי משנה ואינו מצליח להתעלות לרמה של השאלה אותה הוא מציג.
יחד עם זאת, הוא מלא הברקות (תקליטנית הלוויות במימון העירייה, נו, בחיי!) ורעיונות מעניינים. אהבתי גם מאוד את שם הספר ואת הקישורים למוסיקה כפס הקול של החיים. טושה גפלה הוא ללא ספק סופר שונה ומקורי. ודי מרענן לפגוש את סגנונו המיוחד בעולם הספרות העברית הנדוש בדרך כלל.
ולסיכום, שווה לקרוא למרות האורך והרמה הבלתי אחידה.
נב1 אין בהוצאת "כתר" עורכים?
נב2 למה לכער את העטיפה היפהפיה עם הדימוי המקסים והרלבנטי של המטרונומים מאבן עם העיגול האדום המחריד המציין "מאת סופר עולם הסוף". אי אפשר לעשות את זה בצורה קצת יותר מעודנת? מה, אנחנו מפגרים?

[Barak · Rating 3 out of 5]

Author is highly original as he always is. and the story is both thought provoking and interesting to boot.

The only problems I see is that it is somewhat "too much of a good thing" + somewhat remaining in the abstract without really closing all loose ends; Regardless, it is a brave attempt at generating catharsis.

[Paula · Rating 5 out of 5]

superb unexpected not sure if fantasy or real and for those that understand modern music the meaning will be even deeper. This auther is what I have been waiting for after so many years of seeking one who will touch me

[Leonid · Rating 3 out of 5]

Overall a very nice book.

Interesting story, good writing, some philosophy about how life would be in a context of knowing your death date.

One thing that annoyed me in the style of this book is the over use of music related references, it just sometimes felt as out of context.

[Edva Lotan · Rating 5 out of 5]

Wonderful

[Amir · Rating 4 out of 5]

Amazingly well written discourse on old questions. Amazing weaving of good storytelling and complex questions.

[Yuval · Rating 5 out of 5]

Took me some time to actually read the whole book, but when I did, I've found out a lot of things about life and myself as a living being. This book makes you think, which means it's a great book.

[Ayelet Yagil · Rating 2 out of 5]

Tripping over itself with its intricate sentences. I gave up somewhere in the middle