חרב היונה: הציונות והכוח 1948-1881

by Anita Shapira, אניטה שפירא

סתירות פנימיות וייסורי נפש מאפיינים את דרכה של הציונות אל הלגיטימציה של השימוש בכוח: החתירה של הוגיה, מנהיגיה וחסידיה ליישב את העימות בין מציאות חיים קשה ואלימה לאמת הפנימית שהפעימה אותם ומשלה בחזונם; הצורך והרצון להיות חזק, אך, באותה מידה ומנגד, הרצון והצורך להיות צודק; ההתלבטות בין הכורח המודע להכשיר דור של לוחמים ובין השאיפה הבוערת והחיונית לא פחות לחנך דור של אנשים צעירים רגישי מצפון. לבטים אלה במלוא מורכבותם תבעו התייחסות והכרעה במציאות הארצישראלית שהתבררה כחדה ותובענית ואיימה לערער את בסיסם של האידיאלים והשקפות העולם.

"הנורמליזציה" של העם היהודי בארצו חוללה תהליכים רבי עוצמה שאחד מציריהם העיקריים היה התנערות מן העכבות כלפי ההיבט הכוחני של החיים הלאומיים. תהליך זה שימיו כימי שיבת ציון עדיין חי ומזין את רקמת חיינו. הקורא בספר לא יתקשה לאתר את חשיבות הדיון בשאלות העקרוניות שמעלה המחברת כאן ועכשיו.

ההיסטוריונית הנודעת, פרופ' אניטה שפירא, עושה שימוש מאלף ומרחיב דעת במגוון גדול של מקורות, היסטוריים, תרבותיים וספרותיים להארת פן מרתק בתולדותינו. מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית, 1929-1933 (1977); ברל (ספרית אפקים, 1980); מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989).

Genres: Israel, History, Middle East, Nonfiction

583 pages, Paperback

First published January 1, 1992

About the author

Anita Shapira (Hebrew: אניטה שפירא‎‎, born 1940) is an Israeli historian. She is the founder of the Yitzhak Rabin Center for Israel Studies, Emerita Professor of Jewish History at Tel Aviv University and former head of the Weizmann Institute for the Study of Zionism at Tel Aviv University. She received the Israel Prize for History in 2008.

אניטה שפירא (נולדה ב-1940) היא פרופסור אמריטה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, עמדה בראש המכון לחקר הציונות וישראל שם וכלת פרס ישראל לשנת תשס"ח 2008 בחקר ההיסטוריה של עם ישראל.

Reviews

[Justin Michael James Dell · Rating 5 out of 5]

When I first took a look at the somewhat tendentious title of this text, I expected it to be an anti-Israel polemic. I was wrong. This monograph is neither a condemnation nor a exoneration of Zionism; it is an explication, pure and simple. With deft even-handedness, Anita Shapira looks at how the tenets, goals and implementation of Zionism evolved in a dialectical relationship to the exigencies it faced 'on the ground' in the crucible of 1881-1948 Palestine. The density of this book is commensurate to the nature of the beast it describes; the Arab-Zionist conflict is irreducibly complex. However, if there is any objective truth or axiomatic observation that can be drawn from a panoramic sweep of the history of the late struggle for Palestine, Shapira comes close to imparting it: that the Jews and the Arabs are both victims of circumstance. Only a confluence of unforeseeable developments, unfortunate experiences and just bad luck could lead both sides to where they are today. Although there is a tendency by some - especially those of dubious political persuasions - to conceive of Zionism as a kind of 'pre-packaged' corpus of beliefs or blueprints drafted by a shadowy cabal, Shapira incontrovertibly demonstrates that it is, in fact, an ad hoc response to the wretched plight of the Jewish people, who by all objective accounts have been subject to unspeakable persecution. The Arabs in Palestine have unfortunately been caught up in the whirlwind of one people's primeval struggle for existence. But it is so by accident, not design. There is a sense in which the Arabs-cum-"Palestinians" are the subject of the inexorable diktat of History, merciless and cruel as she so often is. But if so, they are not without good company. If one asks, in the spirit of Job's indignation, "for what reason hath the Arabs been made to suffer so?", one cannot evade the equally, if not more pressing question, "why, for two thousand years, the Jews?".

[Peter · Rating 3 out of 5]

My review of Land and Power is available on my website at http://petergpollak.com/2014/07/24/re....