What do you think?
Rate this book
A Good Place for the Night: Stories
Thematically linked stories about Israelis in love and in trouble far away from homeby the author of the acclaimed Apples from the Desert . Savyon Liebrecht, one of Israel's most distinguished and popular authors, has won an avid readership in the U. S. for her rich, believable fiction about affairs of the heart. Her newest collection includes seven long stories named for placesMunich, America, Tel Aviv, Hiroshimaand features Israelis abroad, women and men in love and in trouble far away from home. A woman living congenially in Hiroshima for nine years becomes involved in a love triangle with an American and a Japanese, and learns with chilling finality that she can never be at home in this city of the Japanese holocaust. The tables turn on an Israeli journalist, in Munich to cover the trial of a Nazi war criminal, when he becomes a witness to anti-Arab violence and to the murder of a beautiful Muslim woman he has secretly desired. In these searing stories setting becomes an accomplice to fate, and history intrudes into the heat of passion. In the end, A Good Place for the Night makes us realize that we are all wanderers, and the safe haven of "home" is only an idea.
- GenresShort StoriesFiction
249 pages, Paperback
First published January 1, 2002
About the author
Savyon Liebrecht
27 books18 followersSavyon Liebrecht was born in Munich, Germany, in 1948, to Holocaust survivor parents. She studied philosophy and literature at Tel Aviv University and started publishing in 1986. She has received awards for two of her TV scripts, the Alterman Prize (1987), the Amelia Rosselli Prize for Mail Order Women (Italy, 2002) and the Maior-Amalfi Award for A Good Place for the Night (Italy, 2005); as well as Playwright of the Year for her successful plays, It's All Greek to Me (2005), and Apples in the Desert (2006). In 2009, she received the WIZO Prize (France).
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 13 of 13 reviews
July 26, 2025
לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -
https://sivi-the-avid-reader.com/מקום...
https://sivi-the-avid-reader.com/מקום...
January 8, 2017
This is a hard book to review, because it's nothing like what I would normally read. It was a gift, something that gathered dust on a bookshelf until I needed something light to take with me on a trip.
Let me say this, A Good Place for the Night is anything but light. The first two stories, America and Kibbutz, were particularly thought provoking. I didn't exactly enjoy them, but they did grab my attention and hold it tight. I'd rate them 3 stars, maybe 4. Towards the end of the book, I either lost interest or the stories just got exponentially worse. Most likely a bit of both. The last story (the title story!) was, in my opinion by, far the worst. It was painful to read, both because I am not at all a fan of the thinly veiled Holocaust motifs and the clearly symbolic, but confusing as heck, apocalyptic backdrop. It left a bitter aftertaste.
I wish I would have skipped about half the stories in this book. It would have been a better read over all.
Let me say this, A Good Place for the Night is anything but light. The first two stories, America and Kibbutz, were particularly thought provoking. I didn't exactly enjoy them, but they did grab my attention and hold it tight. I'd rate them 3 stars, maybe 4. Towards the end of the book, I either lost interest or the stories just got exponentially worse. Most likely a bit of both. The last story (the title story!) was, in my opinion by, far the worst. It was painful to read, both because I am not at all a fan of the thinly veiled Holocaust motifs and the clearly symbolic, but confusing as heck, apocalyptic backdrop. It left a bitter aftertaste.
I wish I would have skipped about half the stories in this book. It would have been a better read over all.
August 22, 2012
The first story in this collection is impressively strong. The characters are vivid and memorable which is always a challenge when penning a solid short story. But after that, the rest of the collection suffers from serious flaws. The flashback sequences that Liebrecht attempts to inject are so terribly disjointed and poorly done that I was left totally confused at certain points. Transitions on the whole are completely lacking. What's worse, at some points, the stories veer off into bizarre, symbolic parallel universes (that's as best as I can describe it), which are ineffective and frankly boring. 2 stars. I won't be reading any more from this author.
Read
October 7, 2015סיפורים ארוכים ולא ברורים.
April 5, 2026
מדובר בספר מופתי, בועט וכואב. ממליצה לכל אוהבי הספרות האפלה והפסימית שלא נכתבה כדי לייפות את המציאות.
׳מקום טוב ללילה׳ הוא ספר על הרס, על אסון וטראומה רב־דורית. בספר שבעה סיפורים במחוזות גאוגרפיים שונים:
אמריקה – על כאב הבגידה, על איסוף השברים והאיחוד בין הנבגדים, אבל בעיקר על כוח ההרס שיש לבחירה לנטוש ילד.
קיבוץ – על כוח ההרס שיש לקהילה סגורה, על ההרס הרב שהצחוק יכול להביא עימו ועל טוב לב שלא מספיק מול ההרס העצום.
הירושימה – על ההרס העצום של מלחמת העולם השנייה, על ההשפעה הדומה בזירות פחות מדוברות ועל ההשפעה הרב דורית של ההרס. הגיבורה לא מספרת על אופיו של מושא תשוקתה ורוב שהקורא יודע עליו הוא מאחיה ומעט זכרונות שלה, אך דבר אחד ברור: גם עליו השפיעה מלחמת העולם השנייה.
תל אביב – מה שמעניין בסיפור הזה, חוץ מהעובדה שהוא סיפור מעולה, הוא השוני שיש בינו לבין שאר הסיפורים בספר, הוא הסיפור היחיד שאין בו אסון משל עצמו. כל האסונות שוליים, מקדימים לאירועים, נמצאים רק כבסיס לסיפור, והחברות היא הבולטת בו.
מה גם, שיש לו סיום, לעומת שאר הסיפורים. ולא סתם סיום, סיום חיובי.
מכיוון שהיא מזכירה את רצח רבין בתחילת הסיפור, ושזהו הסיפור האמצעי בספר, הבנתי שיכול להיות שהיא מנסה לומר משהו, הרי תל אביב היא מרכז ישראל, ויש שאוהבים לומר שישראל היא מרכז העולם. ישראל – שמלאה במלחמות, שכל תושביה למודי טראומות, שעצם קיומה הוא הישרדות של ציבור למוד אסונות, דווקא בה יש עיר של שלום. אולי היא אומרת בסיפור הזה שתל אביב היא התקווה של הספר, ואולי הישראליות השוחרת לשלום.
מינכן – על ההרס של שנאת הזרים, על גיבור שהוא דור שני לשואה שמבין שהנאציזם עדיין משחק בקורבנותיו, יהודים כמוסלמים. ואולי אף שהגזענות משחקת משחק כלל עולמי.
ירושלים – על אז והיום, על ההרס של מלחמה, על כוח ההשמדה, על המצור, הרעב והדבר. היא מחזירה את הגיבורת 'הירושימה' ודרכה מבטאת הפחד, שהוא עצמו האסון. היא מפנה את תשומת לב הקורא אל עוד כמה פרטים באישיותו של מושא תשוקתה, ומעמידה אותו אל מול מושא התשוקה של גיבורת המסע אל ירושלים הנצורה, ומראה את הכאב, הבוז, שיש בנפילה להבנה שמעבר לתשוקה, שיש בפיקחון.
מקום טוב ללילה – הוא על הרס קטסטרופלי, קיומי, אפוקליפטי, אסוף מתוך אסונות הטבע והאנושות. הגיבורה ישראלית והיחידה שנקראת בשם בסיפור הזה, היא נתקעת במקום ההרס ונאלצת לשרוד, עד להבנה שהעולם שהכירה כבר לא יחזור לעולם.
המקום הוא אירופה, כל אירופה. הארובה מזכירה את ארובות המשרפות במחנות ההשמדה של הנאצים, ההרס והחורבן מזכירים את חזון האפוקליפסה ואת אסונות הטבע, האיברים הנוספים והמוות המוזר של כל מה שסובב אותם מזכירים את האסון בהירושימה ונגסקי. לאחר מכן מגיע הצורך באל, באחדות, במדינה משלנו לחזור אליה ושבשבילה נעשה הכול, והחיים לאט לאט מתחילים לנבוט שוב, החיים תמיד ימצאו דרך להמשיך הלאה.
אך כשהאדם כופה ורודֶה בהם להמשיך הלאה בדרכו, ללא חיוּתם וטבעיותם, זהו האסון הגדול ביותר – הטמעת האסון בדור הבא, ההמשכיות הרב־דורית של הטראומה.
אלמנט שחוזר על עצמו בכל הסיפורים הוא הרצון למלא את הרחם בילד, תשוקה בלתי מוסברת דווקא להביא את הדור הבא, יותר מלמיניות עצמה. אני חושבת שהיא מנסה לבטא בכך את הצורך הקיומי בהמשכיות לאחר אסון, כמו צמח שלא מקבל מספיק השקיה ולכן משקיע את כל שיש לו בזרעים ולא בפרי, בשביל שהדור הבא יקום.
אך כשמדובר באדם – האדם יִיצור עוד אסון כדי להביא את הדור הבא, ובכך ימשיך את הטראומה הלאה.
כמעט בכל סיום סיפור הרגשתי שאני מקבלת בעיטה חזקה לבטן, לפעמים גם לגרון.
אלמנט האיסוף שהיא אורגת מהסיפור הראשון אל האחרון מפעים בעיניי, איך שמטראומה אישית היא ממשיכה לקהילה, ואז הלאה למחלמת עולם, למדינה חדשה, מדינה מקלט, לניסיונות לשלום בתוכה, ויורדת שוב לטראומה האישית, אבל שהועברה כבר לדור הבא כדי להראות את התבניות שהדור הבא חי איתן, כדי להראות את שנאת הזרים הכלל עולמית. ואז היא ממשיכה לאסוף אסונות, את אסונות העבר ואת הפחד שדבק בנו. והיישר אל האפוקליפסה, שמתירה את הספר באסון חדש – ההתרבות שלא כדרך הטבע.
לְרוב הסיפורים אין סוף עלילתי, הסוף הוא הנקודה שהיא רוצה להעביר, הדמויות לא מסיימות את מה שיש להן לומר, הסופרת סיימה לומר את מה שיש לה לומר דרכן. אני מניחה שהרבה קוראים לא יאהבו את זה.
ואני מזכירה שוב - מדובר בספר קשה, אז לא למי שמעדיף סיפורת קלילה
ממליצה בחום על הספר המהפנט הזה.
מקום טוב ללילה, סביון ליברכט:
הוצאה: כתר
עורכים: שמעון אדף ואורנית כהן־ברק
׳מקום טוב ללילה׳ הוא ספר על הרס, על אסון וטראומה רב־דורית. בספר שבעה סיפורים במחוזות גאוגרפיים שונים:
אמריקה – על כאב הבגידה, על איסוף השברים והאיחוד בין הנבגדים, אבל בעיקר על כוח ההרס שיש לבחירה לנטוש ילד.
קיבוץ – על כוח ההרס שיש לקהילה סגורה, על ההרס הרב שהצחוק יכול להביא עימו ועל טוב לב שלא מספיק מול ההרס העצום.
הירושימה – על ההרס העצום של מלחמת העולם השנייה, על ההשפעה הדומה בזירות פחות מדוברות ועל ההשפעה הרב דורית של ההרס. הגיבורה לא מספרת על אופיו של מושא תשוקתה ורוב שהקורא יודע עליו הוא מאחיה ומעט זכרונות שלה, אך דבר אחד ברור: גם עליו השפיעה מלחמת העולם השנייה.
תל אביב – מה שמעניין בסיפור הזה, חוץ מהעובדה שהוא סיפור מעולה, הוא השוני שיש בינו לבין שאר הסיפורים בספר, הוא הסיפור היחיד שאין בו אסון משל עצמו. כל האסונות שוליים, מקדימים לאירועים, נמצאים רק כבסיס לסיפור, והחברות היא הבולטת בו.
מה גם, שיש לו סיום, לעומת שאר הסיפורים. ולא סתם סיום, סיום חיובי.
מכיוון שהיא מזכירה את רצח רבין בתחילת הסיפור, ושזהו הסיפור האמצעי בספר, הבנתי שיכול להיות שהיא מנסה לומר משהו, הרי תל אביב היא מרכז ישראל, ויש שאוהבים לומר שישראל היא מרכז העולם. ישראל – שמלאה במלחמות, שכל תושביה למודי טראומות, שעצם קיומה הוא הישרדות של ציבור למוד אסונות, דווקא בה יש עיר של שלום. אולי היא אומרת בסיפור הזה שתל אביב היא התקווה של הספר, ואולי הישראליות השוחרת לשלום.
מינכן – על ההרס של שנאת הזרים, על גיבור שהוא דור שני לשואה שמבין שהנאציזם עדיין משחק בקורבנותיו, יהודים כמוסלמים. ואולי אף שהגזענות משחקת משחק כלל עולמי.
ירושלים – על אז והיום, על ההרס של מלחמה, על כוח ההשמדה, על המצור, הרעב והדבר. היא מחזירה את הגיבורת 'הירושימה' ודרכה מבטאת הפחד, שהוא עצמו האסון. היא מפנה את תשומת לב הקורא אל עוד כמה פרטים באישיותו של מושא תשוקתה, ומעמידה אותו אל מול מושא התשוקה של גיבורת המסע אל ירושלים הנצורה, ומראה את הכאב, הבוז, שיש בנפילה להבנה שמעבר לתשוקה, שיש בפיקחון.
מקום טוב ללילה – הוא על הרס קטסטרופלי, קיומי, אפוקליפטי, אסוף מתוך אסונות הטבע והאנושות. הגיבורה ישראלית והיחידה שנקראת בשם בסיפור הזה, היא נתקעת במקום ההרס ונאלצת לשרוד, עד להבנה שהעולם שהכירה כבר לא יחזור לעולם.
המקום הוא אירופה, כל אירופה. הארובה מזכירה את ארובות המשרפות במחנות ההשמדה של הנאצים, ההרס והחורבן מזכירים את חזון האפוקליפסה ואת אסונות הטבע, האיברים הנוספים והמוות המוזר של כל מה שסובב אותם מזכירים את האסון בהירושימה ונגסקי. לאחר מכן מגיע הצורך באל, באחדות, במדינה משלנו לחזור אליה ושבשבילה נעשה הכול, והחיים לאט לאט מתחילים לנבוט שוב, החיים תמיד ימצאו דרך להמשיך הלאה.
אך כשהאדם כופה ורודֶה בהם להמשיך הלאה בדרכו, ללא חיוּתם וטבעיותם, זהו האסון הגדול ביותר – הטמעת האסון בדור הבא, ההמשכיות הרב־דורית של הטראומה.
אלמנט שחוזר על עצמו בכל הסיפורים הוא הרצון למלא את הרחם בילד, תשוקה בלתי מוסברת דווקא להביא את הדור הבא, יותר מלמיניות עצמה. אני חושבת שהיא מנסה לבטא בכך את הצורך הקיומי בהמשכיות לאחר אסון, כמו צמח שלא מקבל מספיק השקיה ולכן משקיע את כל שיש לו בזרעים ולא בפרי, בשביל שהדור הבא יקום.
אך כשמדובר באדם – האדם יִיצור עוד אסון כדי להביא את הדור הבא, ובכך ימשיך את הטראומה הלאה.
כמעט בכל סיום סיפור הרגשתי שאני מקבלת בעיטה חזקה לבטן, לפעמים גם לגרון.
אלמנט האיסוף שהיא אורגת מהסיפור הראשון אל האחרון מפעים בעיניי, איך שמטראומה אישית היא ממשיכה לקהילה, ואז הלאה למחלמת עולם, למדינה חדשה, מדינה מקלט, לניסיונות לשלום בתוכה, ויורדת שוב לטראומה האישית, אבל שהועברה כבר לדור הבא כדי להראות את התבניות שהדור הבא חי איתן, כדי להראות את שנאת הזרים הכלל עולמית. ואז היא ממשיכה לאסוף אסונות, את אסונות העבר ואת הפחד שדבק בנו. והיישר אל האפוקליפסה, שמתירה את הספר באסון חדש – ההתרבות שלא כדרך הטבע.
לְרוב הסיפורים אין סוף עלילתי, הסוף הוא הנקודה שהיא רוצה להעביר, הדמויות לא מסיימות את מה שיש להן לומר, הסופרת סיימה לומר את מה שיש לה לומר דרכן. אני מניחה שהרבה קוראים לא יאהבו את זה.
ואני מזכירה שוב - מדובר בספר קשה, אז לא למי שמעדיף סיפורת קלילה
ממליצה בחום על הספר המהפנט הזה.
מקום טוב ללילה, סביון ליברכט:
הוצאה: כתר
עורכים: שמעון אדף ואורנית כהן־ברק
June 13, 2022
קובץ סיפורים זה, נפתח בכמה מן הסיפורים הקצרים היפים ביותר שראתי, אך ההמשך שלו לא עומד באותו רף. כל אחד מהסיפורים עוסק במיקום במיקום מסוים ובקשר שלו לדמות הראשית. כל הסיפורים עוסקים בקשר משפחתי, בבגידות ושקרים וניתן לומר כי אלו המוטיבים המרכזיים המחברים בין הסיפורים השונים. לליברכט סגנון כתיבה מאוד מעניין. בתחילת כל סיפור, הכל מאוד לא מובן ונכתב במרומז. אך יש לה את היכולת לסחוט את הקורא רגשית שאין בעיני להרבה סופרים. לכן, הסיפורים הטובים מוצלחים מאוד ומרגשים מאוד, והסיפורים הפחות טובים נשארים עם קו עלילה לא ברור במיוחד. אך רק בעבור אותם רגעים קסומים שקורים בעיקר בארבעת הסיפורים הראשונים, אשמח לקרוא סיפורים נוספים של ליברכט ואמליץ גם על ספר זה.
לא לפספס את: ״קיבוץ״. מרגש ומחניק עד דמעות. העלילה כתובה בצורה נפלאה והקונספט ממומש לעילא. אחד הסיפורים הקצרים הטובים ביותר שקראתי.
אפשר לוותר על: ״ירושלים״. הוא מאין סיפור המשך לאחד מהסיפורים היותר מוצלחים במקבץ זה, אבל אני לא הצלחתי להבין אותו או את הנחיצות שלו לאותו סיפור מקור.
לא לפספס את: ״קיבוץ״. מרגש ומחניק עד דמעות. העלילה כתובה בצורה נפלאה והקונספט ממומש לעילא. אחד הסיפורים הקצרים הטובים ביותר שקראתי.
אפשר לוותר על: ״ירושלים״. הוא מאין סיפור המשך לאחד מהסיפורים היותר מוצלחים במקבץ זה, אבל אני לא הצלחתי להבין אותו או את הנחיצות שלו לאותו סיפור מקור.
November 1, 2008
I usually don't read short stories, I don't feel that they flush out the characters well enough. I found that to be mostly true in this book, as well. I thought the first story was very well done. The last story gave me the creeps. I thought the story about the journalist covering the Nazi trial would have been a lot more interesting, but it seemed too short to really get into any of the more emotional aspects (although I did really like the ending of that one). Overall, a quick read, but further proves why I don't care for short stories.
August 18, 2010
I was amazed by the author's ability to conjure complex psychological behaviors for her characters. The last story (A Good Place for the Night) sent shivers down my spine. But, as with most short story compilations, I felt that some of them were too short-lived and left me hanging.
March 4, 2008
This is a very interesting collection of short stories, some of them are pretty dark.
February 12, 2011
I really don't like short stories. Liebrecht's writing was terrific though. Different, and interesting. Each story centers on a place. He's an Israeli contemporary writer. Highly recommended.
August 30, 2016
Not a bad read. Interesting, actually. I just can't get into it right now. Might try again at a later date.
Read
March 15, 2013Fiction L717g 2005
Displaying 1 - 13 of 13 reviews