What do you think?
Rate this book
The Green Mare
Printed in France in 1933, this is the first English appearance -- unblinkingly translated by Norman Denny -- of the Claquebue feud of the Haudoins and the Malorets which is rooted, not only in politics, personal feelings and religion, but also in a hidden scandal about Haudoins mother. Along with the stratagems of the local politicans, the Republicans and the Clericals, is the counterpoint of comment from the Green Mare's portrait, the jade green animal who had started farmer--coper Haudoin's fortunes and whose picture watches over the family outcroppings of outcroppings of sex, cupidity, envy and vengeance. Pitted against each other are the brothers Ferdinand, an unhappy, tremulously ambitious veterinary, and Honore, a contented, earthy farmer. But they are united against the idea of Zephe Maloret becoming mayor, in their attempts to find a lost letter and in repaying Zephe's betrayal of their mother. Honore, escaping the amorous intent of Zephe's daughter, effects reprisals through Zephe's wife, before Zephe and his son...Calculated and sly, this frankly surveys sexual habits and customs and contemplates a countryside as commonplace as it is erotic. Blithe and not vulgar in its Gallic amusements.
239 pages, Mass Market Paperback
First published January 1, 1933
7 people are currently reading
167 people want to read
About the author
Marcel Aymé
354 books77 followersMarcel Aymé was a French novelist, children's writer, humour writer, screenwriter and theatre playwright. His writings include The Man Who Walked Through Walls (Le Passe-Muraille), one of his most famous short stories for which there is a monument in the Montmartre Quarter of Paris.
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 15 of 15 reviews
July 27, 2025
קראתי המלצה, ואת הפסקה הראשונה של הספר הזה בבלוג של המאייר המחונן ורב הפעלים דני קרמן. בעברית הוא יצא בשנות השישים והתקשיתי למצוא עותק שלו. חיפשתי במספר חנויות ספרים משומשים שפרסמו כי הוא נמצא בחזקתן אך המוכרים לא הצליחו לאתרו. מקץ שנה צץ עותק שלו ב"סיפור חוזר" ומיהרתי לרכשו. כמו בסרט "המיטה המעופפת" גיליתי במהלך הקריאה כי אחד מגיליונות הדפוס נעקר ואבד ולכן היו חסרים בו כשלושים עמודים. לא נאלצתי לבקר באי "נבומבו". למזלי הצלחתי למצוא עותק סרוק של התרגום לאנגלית באינטרנט. את שלושים העמודים החסרים קראתי באנגלית. התרגום לעברית נהדר, אך ארכאי (אני דווקא נהנה כך גם מעברית משובחת). התרגום לאנגלית יפה גם הוא.
מדובר בסאטירה חברתית ביזארית של החברה הצרפתית בראשית המאה העשרים. יחסי איבה בין משפחות כפריות, בין קלריקאלים לרפובליקנים, בין עירוניים לכפריים, בין דתיים ושאינם דתיים, בין אחים ובני משפחה ובין גברים לנשים. אך (כנראה בהשפעת פרוייד) אין כאן תיאור רגיל של השתלשלות עניינים אלא בחינה של הדברים דרך עדשה מעוותת, המדגישה בעיקר את המנהגים המיניים של הגיבורים והחברה. כאילו הדברים המוצנעים קודמו למרכז הבמה ושאר הדברים נסוגו לרקע.
בכפר קלקביו נולדת אצל סוחר סוסים, ראש משפחת האדוון, סוסה ירוקה כאזמרגד. אטרקציה לרגע, המושכת אליה קהל סקרנים ובכללם אפילו את הקיסר שקופץ לביקור. אך שוב, כל האירוע נדחק לרקע. הקיסר בקושי מביט בסוסה ומתעניין בעיקר במחשוף השופע של אשת סוחר הסוסים ואף מנסה לפתות אותה (בלא הצלחה, אף כי מתברר במהלך הסיפור שהיא אינה כה חסודה). מאוחר יותר מגיע למקום גם צייר מפורסם המבקש לצייר את הסוסה. הוא בקושי מספיק לצייר משהו עד שהוא נתפס מזיין את משרתת המשפחה ומגורש מהמקום. זמן קצר לאחר מכן מתה הסוסה (בנו הצעיר, הפוריטני והלא יוצלח של סוחר הסוסים, שהוכשר כווטרינר, אינו מצליח לרפאה).
כשרונו של הצייר, העובדה שצייר מתוך תשוקת בשרים ואולי אף ערבב בצבע משהו שהמספר נמנע מלפרט מפאת כבודו הביא ליצירתה של דמות סוסה ירוקה מיוחמת למדי הכלואה במסגרת הציור ואינה יכולה לממש את תשוקותיה המיניות. התמונה מוצבת בחדר המגורים של המשפחה. בגלל שהיא מתעניינת בעיקר במין ובגלל שהיא רק תמונה בחדר מגורים, זוכה הסוסה לתצפת על מנהגי המין של בני האדם (בעיקר בני משפחת האדוון). לאורך הספר, כל כמה פרקים, משובצות אבחנות מפי הסוסה בנוגע לסקס האנושי. בעיקר היא מפתחת תיאוריה של מנהגים מיניים כלליים המאפיינים לא פרטים בודדים אלא משפחות לדורותם – לדעתי, מעין פארודיה על מושג הרצון הכללי של רוסו. לא בדיוק ברור מדוע נזקק מרסל אימה לתחבולה הספרותית הפנטסטית הזאת, מאחר והמספר בספר הוא כל-יודע, ואף הוא אינו מפסיק לתאר את כל הרגעים האינטימיים שבין הסוטים השונים המאכלסים את הכפר.
תמצאו כאן סאטירה חברתית שהיא ממש לא פוליטיקלי-קורקט, כראוי לספר מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. קומדיה של טעויות, תככים פוליטיים, שקרים, קטנוניות, רמאויות, מעשי אונס, גילוי עריות, מין בין קטינים ועוד. הוסיפו לכך גם כפריים המתקשים לשים מחסום לפיהם, מתים מדברים, כמרים מחוכמים ונכלוליים, פקידי ממשל אימבצילים (הדוור הכפרי), ילדים תחמנים כשדים, זונות ופוליטיקאים יחד עם שלל אבחנות פסיכולוגיות וחברתיות ותקבלו קומדיה מהנה ולא לגמרי צפויה. ספר נחמד מאוד כ־4.5 כוכבים שקריאתו התמשכה בשל המצב המדכא וצרות פרטיות.
גם נוצר סרט צרפתי המבוסס על הסיפור
מדובר בסאטירה חברתית ביזארית של החברה הצרפתית בראשית המאה העשרים. יחסי איבה בין משפחות כפריות, בין קלריקאלים לרפובליקנים, בין עירוניים לכפריים, בין דתיים ושאינם דתיים, בין אחים ובני משפחה ובין גברים לנשים. אך (כנראה בהשפעת פרוייד) אין כאן תיאור רגיל של השתלשלות עניינים אלא בחינה של הדברים דרך עדשה מעוותת, המדגישה בעיקר את המנהגים המיניים של הגיבורים והחברה. כאילו הדברים המוצנעים קודמו למרכז הבמה ושאר הדברים נסוגו לרקע.
בכפר קלקביו נולדת אצל סוחר סוסים, ראש משפחת האדוון, סוסה ירוקה כאזמרגד. אטרקציה לרגע, המושכת אליה קהל סקרנים ובכללם אפילו את הקיסר שקופץ לביקור. אך שוב, כל האירוע נדחק לרקע. הקיסר בקושי מביט בסוסה ומתעניין בעיקר במחשוף השופע של אשת סוחר הסוסים ואף מנסה לפתות אותה (בלא הצלחה, אף כי מתברר במהלך הסיפור שהיא אינה כה חסודה). מאוחר יותר מגיע למקום גם צייר מפורסם המבקש לצייר את הסוסה. הוא בקושי מספיק לצייר משהו עד שהוא נתפס מזיין את משרתת המשפחה ומגורש מהמקום. זמן קצר לאחר מכן מתה הסוסה (בנו הצעיר, הפוריטני והלא יוצלח של סוחר הסוסים, שהוכשר כווטרינר, אינו מצליח לרפאה).
כשרונו של הצייר, העובדה שצייר מתוך תשוקת בשרים ואולי אף ערבב בצבע משהו שהמספר נמנע מלפרט מפאת כבודו הביא ליצירתה של דמות סוסה ירוקה מיוחמת למדי הכלואה במסגרת הציור ואינה יכולה לממש את תשוקותיה המיניות. התמונה מוצבת בחדר המגורים של המשפחה. בגלל שהיא מתעניינת בעיקר במין ובגלל שהיא רק תמונה בחדר מגורים, זוכה הסוסה לתצפת על מנהגי המין של בני האדם (בעיקר בני משפחת האדוון). לאורך הספר, כל כמה פרקים, משובצות אבחנות מפי הסוסה בנוגע לסקס האנושי. בעיקר היא מפתחת תיאוריה של מנהגים מיניים כלליים המאפיינים לא פרטים בודדים אלא משפחות לדורותם – לדעתי, מעין פארודיה על מושג הרצון הכללי של רוסו. לא בדיוק ברור מדוע נזקק מרסל אימה לתחבולה הספרותית הפנטסטית הזאת, מאחר והמספר בספר הוא כל-יודע, ואף הוא אינו מפסיק לתאר את כל הרגעים האינטימיים שבין הסוטים השונים המאכלסים את הכפר.
תמצאו כאן סאטירה חברתית שהיא ממש לא פוליטיקלי-קורקט, כראוי לספר מהמחצית הראשונה של המאה העשרים. קומדיה של טעויות, תככים פוליטיים, שקרים, קטנוניות, רמאויות, מעשי אונס, גילוי עריות, מין בין קטינים ועוד. הוסיפו לכך גם כפריים המתקשים לשים מחסום לפיהם, מתים מדברים, כמרים מחוכמים ונכלוליים, פקידי ממשל אימבצילים (הדוור הכפרי), ילדים תחמנים כשדים, זונות ופוליטיקאים יחד עם שלל אבחנות פסיכולוגיות וחברתיות ותקבלו קומדיה מהנה ולא לגמרי צפויה. ספר נחמד מאוד כ־4.5 כוכבים שקריאתו התמשכה בשל המצב המדכא וצרות פרטיות.
גם נוצר סרט צרפתי המבוסס על הסיפור
September 16, 2023
One of my favorite books of all time. Before reading this, I saw the 1959 film adaptation with Bourvil and it didn't impress me, even though it is a very nice movie. And yet the book is unimaginably better than the movie, which is typical of top-shelf prose. You must read this!
July 31, 2021
Si vous aimez les plaisanteries aux sujets de l'hygiene feminine, l'inceste, le viol et la masturbation chez les jeunes, "La jument verte" vous plaira énormément. Le roman est une satire sur la politique villageoise en France à la fin du 19e siècle.
La grande thèse d'Aymé est que nous sommes des jouets de nos pulsions sexuelles: "les convictions, sincères, religieuses ou politiques naissent dans le bas du ventre; celles qui poussaient dans la cervelle ne sont que des calculs, des ruses provisoires qui n'engagent ni la haine, ni l'amitié." (p. 163)
Aux yeux d'Aymé la jouissance est le grand bien de la vie. Le grand vilain est l'église catholique car ses doctrines empechent les gens de bien jouir. J'ai détesté ce roman infecte, mais bien des gens vont l'aimer.
La grande thèse d'Aymé est que nous sommes des jouets de nos pulsions sexuelles: "les convictions, sincères, religieuses ou politiques naissent dans le bas du ventre; celles qui poussaient dans la cervelle ne sont que des calculs, des ruses provisoires qui n'engagent ni la haine, ni l'amitié." (p. 163)
Aux yeux d'Aymé la jouissance est le grand bien de la vie. Le grand vilain est l'église catholique car ses doctrines empechent les gens de bien jouir. J'ai détesté ce roman infecte, mais bien des gens vont l'aimer.
January 26, 2022
Review en Français • en Español • in English
C’est un conte politique, façon vaudeville, qui se déroule dans un village. Amusant à sa façon, ce livre ne peut manquer de choquer les sensibilités. En même temps, il est clair que les éléments comme l’inceste, la surabondance d’érotisation du texte, ou le viol ne sont que des mécanismes d’emphase et de critique.
—
Es un cuento político, escrito con un estilo vodevil, que toma lugar en un pueblito francés. A pesar que este libro es divertido a su manera, no puede fallar en afectar las sensibilidades del lector. Al mismo tiempo es claro que elementos como el incesto, la sobreabundante erotización del texto o la violación sólo son mecanismos que sirven a la énfasis y a la crítica.
—
It’s a political tale, vaudeville style, that takes place in a French village. The book is amusing in its own right, but can’t fail to shock sensibilities. Despite that it’s clear that incest, the overly eroticized text, and rape are all devices for emphasis and criticism.
C’est un conte politique, façon vaudeville, qui se déroule dans un village. Amusant à sa façon, ce livre ne peut manquer de choquer les sensibilités. En même temps, il est clair que les éléments comme l’inceste, la surabondance d’érotisation du texte, ou le viol ne sont que des mécanismes d’emphase et de critique.
—
Es un cuento político, escrito con un estilo vodevil, que toma lugar en un pueblito francés. A pesar que este libro es divertido a su manera, no puede fallar en afectar las sensibilidades del lector. Al mismo tiempo es claro que elementos como el incesto, la sobreabundante erotización del texto o la violación sólo son mecanismos que sirven a la énfasis y a la crítica.
—
It’s a political tale, vaudeville style, that takes place in a French village. The book is amusing in its own right, but can’t fail to shock sensibilities. Despite that it’s clear that incest, the overly eroticized text, and rape are all devices for emphasis and criticism.
December 7, 2010
Un bon livre, original, à part, soit les mœurs de deux familles d'un petit village vus à travers les yeux d'une jument verte peinte dans un tableau accroché au mur ! Beaucoup d'humour, bien écrit (en 1933).
December 16, 2012
This is a novel written by this French author in 1933. It is highlighted as being a Rabelaisian (i.e. monk author of Gargantua and Pantagrurel in 1550s) tale of rural life in the 1870s.
The basic story is one of two families Haudouin (primarily brothers Honore and Ferdinand who are very different one rambunctious, the other prudish) and the Malorets (mainly Zephe and son Noel) who have fallen out due to an incident during the Franco-Prussian war. This centres on Honore’s mother being ‘tricked’ into having to sleep with a Bavarian sergeant by Zephe in the presence of Honore (an adolescent military sniper hiding under the bed at the time) – ultimate revenge is in the air. The two families each have countryside passions (or are they just rumours) such as sleeping with their own daughters, animals, and in-fighting caused by inheritance and mis-management. There are politics too republican and Imperial which divides Honore and Ferdinand. The aided angle comes from ‘The Green Mare’ a painting of a green haired horse bred by Honore’s ancestor 70 years earlier – this painting (or is it the artist) has a first person perspective on the families in several chapters titled ‘Observations of the Green Mare”.
Ok this is a very average story; it’s a very pale and thin Rabelaisian story in comparison – the sex/innuendo isn’t very forthright and the depth of historical context of actual contemporary people isn’t there. Compared to the immense narrative of the passionate Zola’s “Debacle” the references to the Prussian war are equally slight. The painting I thought (similarly to the premise of Ayme’s ‘Beautiful Image”) was again a brilliant idea completely wasted. The paint device is not used at all – one can image using the painting to divulge something crucial it’s seen unrelated in the narrative, or being stolen or damaged causing a change in the story itself, or like ‘Dorean Gray’ morphing something in the story – nothing.
A quote “it was a very pure hatred which seemed to achieve its fulfilment in the mere fact of existing”
This is the third Ayme novel I’ve read including “Beautiful Mind” and “Fable and the Flesh”. They are really all ok but I find the author misses some many opportunities. There’s one short story left to think about ‘The man who walked through walls’ which I might dig out.
The basic story is one of two families Haudouin (primarily brothers Honore and Ferdinand who are very different one rambunctious, the other prudish) and the Malorets (mainly Zephe and son Noel) who have fallen out due to an incident during the Franco-Prussian war. This centres on Honore’s mother being ‘tricked’ into having to sleep with a Bavarian sergeant by Zephe in the presence of Honore (an adolescent military sniper hiding under the bed at the time) – ultimate revenge is in the air. The two families each have countryside passions (or are they just rumours) such as sleeping with their own daughters, animals, and in-fighting caused by inheritance and mis-management. There are politics too republican and Imperial which divides Honore and Ferdinand. The aided angle comes from ‘The Green Mare’ a painting of a green haired horse bred by Honore’s ancestor 70 years earlier – this painting (or is it the artist) has a first person perspective on the families in several chapters titled ‘Observations of the Green Mare”.
Ok this is a very average story; it’s a very pale and thin Rabelaisian story in comparison – the sex/innuendo isn’t very forthright and the depth of historical context of actual contemporary people isn’t there. Compared to the immense narrative of the passionate Zola’s “Debacle” the references to the Prussian war are equally slight. The painting I thought (similarly to the premise of Ayme’s ‘Beautiful Image”) was again a brilliant idea completely wasted. The paint device is not used at all – one can image using the painting to divulge something crucial it’s seen unrelated in the narrative, or being stolen or damaged causing a change in the story itself, or like ‘Dorean Gray’ morphing something in the story – nothing.
A quote “it was a very pure hatred which seemed to achieve its fulfilment in the mere fact of existing”
This is the third Ayme novel I’ve read including “Beautiful Mind” and “Fable and the Flesh”. They are really all ok but I find the author misses some many opportunities. There’s one short story left to think about ‘The man who walked through walls’ which I might dig out.
Read
April 24, 2011The painted horse - the horse in a painting - narrates every other chapter. Mostly he talks about sex. Meanwhile a family drama and a small town rivalry is going on.
September 1, 2013
Hmmm. Well-written, involving, sometimes funny. But, oh, boy, the attitude to sexuality! Different world.
January 9, 2019
a slightly surreal comedy about late C19th provincial life. fairly entertaining, i guess?
April 7, 2023
Difficile de savoir qu’en penser. Ça se lit vraiment très bien. C’est même très bien écrit et on est pressé de savoir la suite, de savoir et de comprendre où l’on va. On peut imaginer que cette histoire de jument verte sert, entre autre, à rassurer le lecteur quant au peu de sérieux de l’histoire. C’est une satire…
Jamais lu toutefois autant de références aux viols et à l’inceste, les femmes étant dépeintes comme des objets complices. Le viol et l’inceste apparaissent comme des péchés de luxure, comme des transgressions vis à vis de la religion et non comme des crimes traumatisant ses victimes. Le terme consentement doit bien figurer une fois ou deux dans tout le livre mais l’idée sous jacente reste que la femme consent, sans le dire, à se faire violer par le prussien, le voisin, son père, son prétendant et le père de celui-ci en même temps. Le fait qu’une enfant victime d’inceste devienne une « putain » n’émeut personne, au contraire, le personnage est présenté comme se satisfaisant pleinement de son destin. Le prude, hypocrite et terriblement névrosé Ferdinand est finalement celui qui est le plus critiqué et le moins sympathique… mais il est le seul à ne violer personne, à ne pas toucher les seins de sa fille…
C’est instructif et on comprend qu’avec ce genre de lectures les hommes aient pu penser que les femmes étaient des biens à saisir et à jeter comme bon leur semble. D’autant que l’auteur, très bon écrivain, parvient à rendre l’histoire très érotique et on se culpabilise un peu…
Quant au fond du propos, politique, on passe à côté car l’affaire se passe à une époque sur laquelle on ne retient rien en cours d’histoire ! Bel-ami, sur ce plan, était beaucoup plus réussi alors que le roman a été écrit bien plus tôt.
Bref, la jument verte mérite d’être lue quand même parce que l’œuvre reste terriblement originale et unique. La dénonciation de l’hypocrisie, plus forte dans Uranus, y est déjà bien prégnante et on se dit qu’on a bien progressé, en 90 ans, en matière de civilisation.
Jamais lu toutefois autant de références aux viols et à l’inceste, les femmes étant dépeintes comme des objets complices. Le viol et l’inceste apparaissent comme des péchés de luxure, comme des transgressions vis à vis de la religion et non comme des crimes traumatisant ses victimes. Le terme consentement doit bien figurer une fois ou deux dans tout le livre mais l’idée sous jacente reste que la femme consent, sans le dire, à se faire violer par le prussien, le voisin, son père, son prétendant et le père de celui-ci en même temps. Le fait qu’une enfant victime d’inceste devienne une « putain » n’émeut personne, au contraire, le personnage est présenté comme se satisfaisant pleinement de son destin. Le prude, hypocrite et terriblement névrosé Ferdinand est finalement celui qui est le plus critiqué et le moins sympathique… mais il est le seul à ne violer personne, à ne pas toucher les seins de sa fille…
C’est instructif et on comprend qu’avec ce genre de lectures les hommes aient pu penser que les femmes étaient des biens à saisir et à jeter comme bon leur semble. D’autant que l’auteur, très bon écrivain, parvient à rendre l’histoire très érotique et on se culpabilise un peu…
Quant au fond du propos, politique, on passe à côté car l’affaire se passe à une époque sur laquelle on ne retient rien en cours d’histoire ! Bel-ami, sur ce plan, était beaucoup plus réussi alors que le roman a été écrit bien plus tôt.
Bref, la jument verte mérite d’être lue quand même parce que l’œuvre reste terriblement originale et unique. La dénonciation de l’hypocrisie, plus forte dans Uranus, y est déjà bien prégnante et on se dit qu’on a bien progressé, en 90 ans, en matière de civilisation.
December 29, 2018
Non sono nemmeno riuscita a finirlo. Sembrava essere un romanzo satirico... Ma la sola cosa di cui si parla è sesso, sesso, sesso. Che due maroni.
Read
June 16, 2025Village de détraqué oui
Read
August 25, 2025Le syndrome de Stockholm est parti, g arrêté le bouquin ct pas bien
January 9, 2021
I read this book twice and still don't understand what's great about it
April 3, 2017
Nějak se nemohu rozhodnout, jestli je to vážně vtipné, nebo vážně blbé dílo, proto volím průměr.
Displaying 1 - 15 of 15 reviews