יום אחד, אחרי "שנות אלף, שנות חושך", נוחתת משמים, אל מושב גָנוֹחַ המבוּדד, זקֵנה תימהונית המכוּנה "סבתא". למעשה מדובר בשורדת שניצלה מתופת שהתרחש הרחק-הרחק מכאן. היא מאמצת תינוקת עזובה ששמה עוֹדפַּ'ם, ומגדלת אותה בסביבה מיוחדת במינה. המסע של סבתא מהחלל לכדור הארץ אולי נגמר, אבל של עודפ'ם רק מתחיל, והוא כולל כוכבי לכת אחרים, יצורים פלאיים, אויבים מסוכנים וניסוי אחד שמשתבש לגמרי.
בגדול - סבתא חייזרית מגדלת ילדה אנושית שהגיעה לתנור של השכנה שלה. בדרכיה ה... ייחודיות היא מנסה להגן על הילדה מהעולם המפחיד שבחוץ, עד שזה מפסיק לעבוד לה ודברים מתחילים לקרות. אם ניסיתם פעם לספר למישהו חלום שלפני רגע היה עבורכם קוהרנטי לחלוטין ופתאום מבינים שבתרגום למילים הוא הופך לבלגן של תחושות, אירועים וסצינות, זה יתן לכם מושג כללי על חוויית הקריאה של הספר. מהפרק הראשון האווירה היא, לטוב ולרע, סוריאליסטית - תנורי בישול שהם חלליות, אנשים עם ראש חמור ועצים מדברים - כזה. בין לבין מסופר סיפור ההתבגרות של הילדה עודפ'ם, שהטירוף הכללי מסביב לא מונע ממנו להיות מאוד נוגע ללב. הכתיבה האבסורדית של ציפור פרומקין עובדת חלקית. יש מקומות שבהם היא מצחיקה מאוד, אבל היו חלקים שהרגישו חלשים יותר, ספציפית אלו שבהם היא מנסה לעגן את האבסורד בישראל 2020 ושוברת את אוירת החלום. אוירת החלום הזו משפיעה גם על היכולת לספר את הסיפור מעבר לגימיק הצורני - חלקים כתובים טוב מאוד, אחרים פשוט מתחכמים. יש גם כמה סיפורי משנה שלדעתי לא תורמים לסיפור ויכלו להיערך החוצה (למשל כל הסיפור עם חסידה). זה היה מיצר ספר דק עוד יותר, אבל עם עלילה מהודקת.
ואוו מה קראתי עכשיו?! לפעמים מרימים ספר בלי לדעת עליו כלום, בגלל שם מוזר או כריכה מעניינת, או פשוט כי זו פנטזיה כחול-לבן ואתם אובססיביים 😆 המהלך יכול להתגלות כהצלחה כבירה או ככישלון נחרץ, אבל אתם קופצים ראש ויוצאים לדרך. וזו בדיוק ההרגשה פה, בספר המשוגע, מוזר הזה, של קפיצת ראש לעולם שיש בו קצת מין המוכר אבל המון טירוף והטירוף כתוב כל כך נורמלי שזו פשוט עובדה, וזה עובד. בקיצור, הפתעה כיפית גדולה! ספר שמתחיל במשפט "סבתא בישלה דייסה", אבל היא ירוקה. סבתא, לא הדייסה (הדייסה כחולה). מתאים למי שמגיע עם ראש פתוח לדברים חדשים. הרפתקאה לא שבלונית בעליל והרבה אפור באמצע.
מוזר לי מידי. היו קטעים מוצלחים (כמו חסידה, שדחפו אותה ללמד ביולוגיה, בדגש על חגי ישראל אבל היא הרי חסידה ורגילה לבלוע צפרדעים אז היא בלעה את זה) אבל הגעתי לחצי הספר ולא הצלחתי להתחבר. בליל לא ברור. בהחלט מסתורי. מרגיש כמו נונסנס ואני פחות מתחברת לזה - יכולה לעכל רק בסיפורים קצרים.