מה יש בו, בדרום ארצות הברית, שמוליד שלוש סופרות רבות כוח וכה שונות זו מזו? ספר זה מאגד יצירות סיפורת של קת'רין אן פורטר, של קרסון מק'קלרס ושל פלנרי או'קונור שהוכרו זה כבר כקלאסיקה מודרנית.
עלילת יין צהריים של פורטר מתרחשת בחווה משפחתית כושלת בדרום טקסס. זר תימהוני ושתקן מתקבל שם לעבודה ומביא שגשוג למשק. מקץ שנים מופיע זר אחר ומתיימר לחשוף סוד נורא בעברו של הפועל החרוץ. איך יגיב בעל החווה? ובעקבות מעשהו, האם יוכלו חיי המשפחה לשוב לתקנם?
הבלדה על הקפה העצוב מאת מק'קלרס מספרת על קפה בעיירה שכוחת אל בג'ורג'יה. כינונו, פריחתו ושקיעתו כרוכים ללא הפרד במערכת היחסים בין מיס אָמיליה הגמלונית, העשירה בתושבי העיירה, הדודן ליימון, גיבן עלוב אך תוסס שהיא מכניסה לביתה, ומרווין מייסי, פורע חוק מרושע ויפה תואר – משולש אהבה חריג וצובט לב שמעטים כמוהו בספרות.
האלימים יישאוה, הרומן האחרון של או'קונור, הוא סיפורו של נער שגודל בקרחת יער נידחת בטנסי בידי דודו, קנאי דתי שמאמין שהוא נביא ושעליו להכשיר את הנער למלא שליחות זו אחריו. או'קונור מפליאה לעצב את אופיו המרדני של הנביא המיועד, וכמו בכל סיפוריה ממחישה את הפער בין האמונה הדתית התמימה לבין התנהלותו הממשית של העולם. ומכאן התערובת המיוחדת של אירוניה אכזרית לעיתים ושל חמלה המאפיינת את כתיבתה, שקנתה לה מעריצים רבים.
Katherine Anne Porter was a Pulitzer Prize-winning American journalist, essayist, short story writer, novelist, and political activist. She is known for her penetrating insight; her works deal with dark themes such as betrayal, death and the origin of human evil. See also http://en.wikipedia.org/wiki/Katherin...
אסופה מעולה של 2 סיפורים קצרים של קתרין אן פורטר וקארסון מקאלרס + רומן של פלאנרי אוקונור אליה התוודעתי רק לאחרונה ומאד התרשמתי מהסיפורים הקצרים שלה. שני הסיפורים הקצרים מעולים ובמיוחד השני של מקאלרס ממנו מאד נהניתי. דווקא מהרומן של פלאנרי אוקונור, למרות שהוא כתוב מעולה, התאכזבתי כיוון שהמוטיב הדתי האוונגליסטי שממילא תמיד בולט אצלה, כאן הוא ממש במרכז הסיפור ובעיקר כל נושא ״תחיית המתים״…בשלב מסוים זה כבר התחיל להעיק אבל איכשהו סיימתי אותו.. בסה״כ אסופה מומלצת של 3 סופרות מוכשרות מאד.
השלישי טוב, השני טוב יותר והראשון מצוין. הם בהחלט מסודרים מהקל אל הקשה - באופן אישי קצת נתקעתי בקריאה של השלישי, אבל היה שווה להתמיד.
שלושת הרומנים הקצרים מתארים עולם כל כך אחר שהוא כמעט כמו אגדה (בעיקר השני שממש מזכיר את הריאליזם המאגי הדרום אמריקאי - חוץ מזה שאין בו שום דבר מאגי), אבל אגדה קשוחה, פראית ואלימה. אותו הדרום המפחיד והאלים שמתואר מנקודת המבט של הצפוני המסכן שנקלע אליו בסרטים כמו איזי-ריידר וגברים במלכודת מתואר כאן מנקודת מבטן של דרומיות מבטן ומלידה - והתוצאה מטלטלת ומזעזעת לא פחות.