חברה

by Tehila Hakimi, תהילה חכימי

"אישה בחלל עבודה
ניסיתי להוציא את האישה מחלל העבודה ולדבר אליה ככה איך שאני בחלל שהוא לא חלל עבודה.
לא ענתה".

חֶבְרָה, ספר הפרוזה הראשון של המשוררת תהילה חכימי, נע דרך שלושה מצבי עבודה, ובין הווה, עבר ועתיד סוריאליסטי: עבודה במיזם מהפכני, עבודה בחברת הייטק ועבודתם של בני נוער ברשת מזון מהיר. שלושת המרחבים הללו נבדלים זה מזה במקום, בזמן ובסגנון; אבל הם חוברים יחד על מנת לשרטט מתווה של יחסים בין סיפור, שפה ונפש אשר עליהם הולך ומשתלט ההיגיון המוחלט והמונוליטי של העבודה. הגיון זה מחסל כל הפרדה בין "חיים" לעבודה, כך שהפנטזיה על חיים נפרדים מוטלת בצד הכביש המהיר של הטקסט, חנוקה ומפרפרת.

העבודה משתלטת על הקיום, מכפיפה אותו לדינמיקה שלה ומגדרת גם את מובלעותיו האנושיות-כאילו. היא מחוללת שמות בשפה, עד שגם המכניזם הסיפורי נעשה למופע של שפת המכונה. קולה של המספרת בחֶבְרָה מנסה ללא הרף להפריע לאותו מכניזם, משתרג בו ונפלט ממנו לסירוגין. חֶבְרָה הוא תולדותיו של קול שהולך ונדחק אל שוליו-הוא; את עקבותיו של המאבק על האנושי יש לחפש על גבולו של הסיפור: בצדו של הטקסט, מחוצה לו, ככמיהה שלא יהיה לה מענה אלא בלבם של הקוראים.


חֶבְרָה הוא ספרה השלישי של תהילה חכימי. קדמו לו ספר השירים "מחר נעבוד" (טנג'יר 2014) והנובלה הגרפית "במים" (2016). חכימי היא זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015 וזוכת מלגת פולברייט לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים באוניברסיטת איווה (ארה"ב) לשנת 2018.

Genres: Short Stories

121 pages, Paperback

Published January 1, 2018

About the author

Tehila Hakimi is a Jewish Book Council Award– winning fiction writer and poet. She was a participant in the 2018 Fulbright International Writing Program Fellowship at the University of Iowa.
Hakimi’s short prose and poems have been published in translation in Asymptote, World Literature Today, and The Poetry Review, among others. Hunting in America received critical acclaim when published in Hebrew, it was mentioned as Haaretz Best Book of 2023 and was longlisted for the 2023 Sapir prize.

Reviews

[Ilai]

מה אם נתנשק מתחת לידיעה שכל מה שאי פעם היינו וכל מה שנהיה זה אך ורק מוצרים על פס הייצור הבלתי מתחשב של ההיסטוריה?

[Orrezz · Rating 4 out of 5]

זה לא ספר שירה, אבל גם לא ספר פרוזה. יש בו אוסף של מסות שמתחברות כל אחת לאמירה על מקום אחר ועבודה אחרת. עבורי, שני החלקים האחרונים השאירו את הרושם החזק ביותר. בשני חכימי מתארת בפירוט מדויק את ההווי של עובדים ברשת מזון מהיר שלכודים בשגרה שבין הטוסטר לטיימר של הגריל לאחר שעות בית הספר, ובשלישי ("רילוקיישן") היא מתחילה לספר סיפור שכאילו נלקח מפרק של "מראה שחורה", והייתי שמחה לו היה נהפך לספר פרוזה בפני עצמו. בכל החלקים היא מפגינה יכולת וירטואוזית לדיוק בתהליכים ובדיאלוגים שבין הדמויות בסיטואציות כביכול מכאניות, שבהן עובדים הרבה יותר מדי שעות, משתעממים או שוקלים עזיבה. אני לא משוכנעת שהיא עצמה נהנית מהעבודה שלה (למיטב הבנתי היא מהנדסת בהכשרתה), אבל היא ללא ספק יודעת לכתוב עליה בצורה מרתקת, שלמרבה האירוניה, עושה חשק לגזור חלק מהציטוטים ולתלות אותם במשרד