שתי חברות

by Martín Rejtman, סוניה ברשילון (translator)

משהו קטן ונטול חשיבות, לכאורה, קורה בפתיחת הספר הזה: בחורה חשה בצורך פתאומי לבקר את חברתה שעברה להתגורר בכפר. וזהו. השתיים לא נפגשו שלוש שנים. מאותו רגע, מאותה שנייה, בלי ששמת לב, עלית לרכבת הרים עלילתית, לצונאמי של מאורעות המצטלבים זה בזה במהירות מרתונית. אין כל דרך לדעת מה יקרה בעמוד ואפילו בפסקה הבאה, ועם זאת, בא לך להתקדם, לרוץ עם הסופר ולברר מה יקרה.

לפניכם סיפור הבנוי מאלפי סיפורים שהם סיפור אחד, מוצק, מאושר ושלם. נראה שרק הסופר מכיר את ההמנגנון ששולט על העלילה: דומה כל כך אך בה בעת שונה מהחיים עצמם, עד שהיצירה מעוררת סחרור חרדתי.

מרטין רכטמן, במאי דגול, סופר גאון – המשלים את סרחיו ביסיו – הוא גם תחמן שמכשף, סוגר אותך במלכודת ספרותית אקסטטית: לפניך בית ספר לכתיבה, אמנות הסיפורת במיטבה.

Genres: Short Stories

96 pages, Paperback

Published January 1, 2018

About the author

Martín Rejtman es un escritor, guionista y director de cine argentino, nacido en la Ciudad de Buenos Aires en 1961.

Estudió cine en la Escuela Panamericana de Arte de Buenos Aires y en 1981 se traslada a los Estados Unidos y estudia Dirección en la Universidad de Nueva York.

Ha trabajado en cine, como asistente de dirección en Argentina y en Italia como asistente de montaje en los estudios de Cinecittà. Como escritor, publicó varios libros y fue guionista de sus largometrajes.

Reviews

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

ספר הזוי שכולל תמונות שונות של אירועים שלפעמים לא קשורים וגם לא ניתן לקשור בינהם. חלקם לא ברורים לא בהיבט של הסיבה להם ולא בהיבט של התוצאות שלהם.

שתי חברות, פלורנסיה ואסול נפגשות לאחר 3 שנים שבהן לא התראו. אסול עוברת להתגורר בביתה של פלורנסיה באופן לא ברור ומתחילה התרחקות בין החברות שאט אט הופכות לזרות.

ההתרחקות מלווה באירועים שונים אלימים וכאוטיים תלושים ובלתי מוסברים. חלק מהם נותרים מעורפלים ולא ברור מה קרה בהם. לא הנסיבות שהובילו אליהם ולא אופן סיומם.

גם אימה של פלורנסיה אינה מתפקדת. היא אט אט מפסיקה ללמד לימודי נגינה בפסנתר וממורה לנגינה בפסנתר היא הופכת לעקרת בית שמארחת חברים וכל זה בנסיבות שאינן ברורות.

למזלי הספרון הזה קצר והוא מסתיים מהר באופן כאוטי ובלתי מוסבר כפי שהיה לאורך כל הספר.

[Guy · Rating 2 out of 5]

אם הייתי כותב את זה בעצמי, בטח הייתי מאד גאה.
אבל אין לי מושג מה הסופר או הספר רוצה? נראה כאילו נכתב על אסיד. הוא כתוב מאד יפה, אבל דמויות נכנסות ויוצאות ללא הקשר, דברים פשוט קורים. למה? למה לא? פתאום מכות. פתאום מהומה. פתאום היא בבית, והם בחושך... כאילו כולם בלעו ערימות של אסיד.

זו פנטזיה? זה אימה? נון-פיקשיין? זרם התודעה? סיפור?

אולי זה עניין תרבותי. אולי בבואנוס איירס כולם שותים רק מים מטופטפים.

למרות הכתיבה היפה לכשעצמה, בסוף רק רציתי לסיים כבר עם הספר. ומזל שזה כלכך קצר.

[Moran · Rating 3 out of 5]

Interesting and unusual story, which does not obey to the rules how a story should behave. It is fast paced and reads nicely. I kind of liked it, even though it doesn't have a lot of literary value. Yet, it is surprisingly coherent and flowing.

[Sean Bloom · Rating 2 out of 5]

Lacking minimal coherency