10 סיפורים

by Ernest Hemingway, ארנסט המינגווי, Yoav Katz (Translator)

אין כמו הסיפור הקצר כדי להמחיש את סגנונו הייחודי, התמציתי והמדויק של ארנסט המינגוויי. גם אין זה מפליא שחלק גדול מסיפוריו נכלל באנתולוגיות של קורסים על הז'אנר, או בקורסי מבוא כלליים לחקר הספרות. המינגוויי משתמש במבנה סגנוני שונה ומנוגד לזה שהיה מקובל במסורת הסיפור הקצר לפניו ובכך השפיע על התפתחותו של הז'אנר במאה העשרים.

הסיפורים הנכללים בקובץ זה לקוחים מן הקובץ ארבעים ותשעה הראשונים שיצא לאור בשנת 1938. במבוא של המינגוויי לקובץ הנ"ל הוא אומר: "הספר הזה כולל סיפורים מסוגים שונים. אני מקווה שתמצאו כמה שאתם אוהבים. לאחר שקראתי אותם שוב, החביבים עלי ביותר ...הם: חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר, בארץ אחרת, גבעות כמו פילים לבנים, אבוד לך, שלגי הקילימנג'רו, מקום נקי, מואר היטב, וסיפור בשם אור העולם, שמעולם לא היה חביב על אף אחד אחר. יש גם כמה אחרים. משום שאילו לא אהבת אותם, לא היית מפרסם אותם." שבעה מתוך עשרת הסיפורים שבקובץ הם אלה שמונה המינגוויי ונוספו להם גם הרוצחים, חתול בגשם וקנרית לאחת –שהרי לא תיתכן אסופת סיפורים כזאת ללא השלושה הללו, שכולם, או חלקם מוכרים לכל קורא סיפרות. רוב הסיפורים רואים אור בעברית לראשונה, וכולם בתרגום חדש ועדכני.

הסיפורים:
חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר
שלגי הקילימינג`רו
חתול בגשם
בארץ אחרת
גבעות כמו פילים לבנים
הרוצחים
קנרית לאחת
מקום נקי, מואר היטב
אור העולם
אבוד לך

תרגום: יואב כ"ץ, רחל פן, אבירמה גולן,
עודד פלד, עוזי וייל, יאיר לפיד

Genres: Short Stories

158 pages, Paperback

First published January 1, 2007

About the author

Ernest Miller Hemingway was an American novelist, short-story writer and journalist. Best known for an economical, understated style that significantly influenced later 20th-century writers, he is often romanticized for his adventurous lifestyle, and outspoken and blunt public image. Most of Hemingway's works were published between the mid-1920s and mid-1950s, including seven novels, six short-story collections and two non-fiction works. His writings have become classics of American literature; he was awarded the 1954 Nobel Prize in Literature, while three of his novels, four short-story collections and three nonfiction works were published posthumously.
Hemingway was raised in Oak Park, Illinois. After high school, he spent six months as a cub reporter for The Kansas City Star before enlisting in the Red Cross. He served as an ambulance driver on the Italian Front in World War I and was seriously wounded in 1918. His wartime experiences formed the basis for his 1929 novel A Farewell to Arms. He married Hadley Richardson in 1921, the first of four wives. They moved to Paris where he worked as a foreign correspondent for the Toronto Star and fell under the influence of the modernist writers and artists of the 1920s' "Lost Generation" expatriate community. His debut novel The Sun Also Rises was published in 1926.
He divorced Richardson in 1927 and married Pauline Pfeiffer. They divorced after he returned from the Spanish Civil War, where he had worked as a journalist and which formed the basis for his 1940 novel For Whom the Bell Tolls. Martha Gellhorn became his third wife in 1940. He and Gellhorn separated after he met Mary Welsh Hemingway in London during World War II. Hemingway was present with Allied troops as a journalist at the Normandy landings and the liberation of Paris. He maintained permanent residences in Key West, Florida, in the 1930s and in Cuba in the 1940s and 1950s. On a 1954 trip to Africa, he was seriously injured in two plane accidents on successive days, leaving him in pain and ill health for much of the rest of his life. In 1959, he bought a house in Ketchum, Idaho, where, on July 2, 1961 (a couple weeks before his 62nd birthday), he killed himself using one of his shotguns.

Reviews

[yoav · Rating 2 out of 5]

עשרה סיפורים של זוכה פרס נובל, מיטב המתרגמים והכל עבר מעלי כמו מטוס חמקן שמעתי רק את הרעש, ראיתי את שובל הסילון וזהו.

עדכון: במחשבה נוספת קצת נסחפתי שלגי הקילמנג׳רו ופרנסיס מקומבר הם סיפורים קצרים טובים. את השאר ממש ממש לא אהבתי.

[Nati Korn · Rating 3 out of 5]

כפי שכבר ציינתי בעבר, קראתי לפני קצת יותר משנה ביקורות ספרות פרי עטה של דורות'י פארקר. אחת הביקורות שלה היללה קובץ סיפורים של המינגווי (פארקר הייתה גרופית אמיתית שלו ואף חברה באותו חוג ספרותי) שחלקם מופעים גם באסופה המתורגמת הזאת. אז סימנתי לי לקרוא אותם, ורק התלבטתי אם לקרוא במקור ואיזו אסופה - המקורית, שלמה או מבחר - להעדיף. טוב, ברור במה בחרתי לבסוף - קניתי במבצע במחסני ידיעות את המבחר (המצומצם למדי) המתורגם (עצלות שלי) הזה. התרגום, דרך אגב, (יצירתם של מספר מתרגמים שונים) אינו רע אך גם אינו מצטיין במיוחד (על עצלות משלמים).

אז המינגווי, כמו כל הגדולים למיניהם, בטח לא צריך את ההמלצות שלי. גם יש משהו אנכרוניסטי בביקורת על ספרות שהיתה בזמנה פורצת דרך וסימנה את הנתיב בו יעברו אחריה רבים וטובים. אבל בכל זאת מדובר (לפחות בחלקה) בביקורת המשלבת התרשמויות פרטיות מהקריאה שלי. עברתי כבר כברת דרך (לא ארוכה במיוחד) בקריאה ויצירתו של המינגווי עברה כאמור את שלה ולכן מותר לי גם קצת להתאכזב.

ראשית אומר כי הסיפור הפותח את האסופה, ומהווה למרבה המזל כשליש שלם ממנה (לא כולל כותרתו), "חיי האושר הקצרים של פרנסיס מקומבר", הוא לא פחות מיצירת מופת. כבר נכתב על כך רבות – החסכנות, הדיוק, תיאורי המוות והצייד המפעימים. למרות הדמויות ההמינגוואיות האופייניות (לא אדון בשאלה על מי הוא ביסס אותן) והפלקאטיות משהו (אין בכך פגם בעצם אם כותבים טוב והמינגווי יודע לכתוב) ולמרות שכבר נכתבו מאז סיפורים דומים רבים במרוצת השנים, הרי שהסיפור מצליח לדקור ואף לפצוע את רגלי ההלך הספרותי. בקיצור הסיפור הזה רק העלה את רף הציפיות שלי לשמים.

וכאן מגיע כמובן גם תור האכזבה. הסיפור השני, המפורסם לא פחות, "שלגי הקילימנג'ארו" כתוב יפה ואפשר להתרשם ממנו. אני גם מעריך את "בארץ אחרת" על האלוזיות הספרותיות שבו לסיפור אורפאוס ואאורדיצ'י ואת "מקום נקי מואר היטב" הנוגע ללב. ובזה כבר כיסינו כשני שליש מהספרון הזה. גם שאר הסיפורים חביבים. ובכל זאת צריך גם לומר, הדרך שפרץ המינגווי נכבשה ונשחקה לפודרה ברגלי חצי מסופרי העולם. מי שכבר התנסה קצת בקריאה מודרנית (לפחות אני) ימצא שעוקצם של חלק מהסיפורים הועם והם נדמים היום קצת זניחים.

אז להסתכל על חצי הכוס המלאה או הריקה? בקיצור הענקתי חצי ציון.

[Siv30 · Rating 5 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי -

https://sivi-the-avid-reader.com/10-ס...

[Eliyahu Grietzer · Rating 3 out of 5]

חוץ מהסיפור הראשון וקצת השני, רוב הסיפורים חסרי פואנטה, הם עניינו אותי באופן מתון, ואחרי המינגוויי נכתבו רבים אחרים טובים מהם. בסך הכל די התאכזבתי והתלבטתי אם לתת שניים או שלושה כוכבים.