גברים לבנים מתים

by Avner Shats, אבנר שץ

בגברים לבנים מתים אנו פוגשים מחבר בעל משיכה עזה לטיפוסים ססגוניים מהספרות ומההיסטוריה - מוכרים ואלמוניים, אמיתיים ובדויים, גברים ונשים, המציתים את דמיונו ומניעים אותו לחקור, לפענח ולספר את סיפורם. בכרוניקות קטנות הכתובות להפליא מטייל המחבר בנוף הספרותי של הרמן מלוויל, ז'ורז' פרק ורבים אחרים, ופורשֹ פנורמה חברתית ותרבותית מוכרת ואבודה, חיה וזרה. כתיבתו המשחקית והמשועשעת של שץ מפתיעה את הקוראים כל העת, ופותחת צוהר אל תשוקותיו של איש ספר אמיתי.
אנו גאים לצרף את אבנר שץ לסדרת לוקוס לספרות עכשווית, שבה אנו מאגדים סופרים מרחבי העולם שיפלסו לנו שבילים חדשים בתודעה ובדמיון.

Genres: Short Stories

219 pages, Paperback

Published October 1, 2016

Reviews

[Siv30 · Rating 5 out of 5]

"גברים לבנים מתים" הוא אחד מקובצי הסיפורים הקצרים הטובים והנפלאים שקראתי מעודי. הוא אולי נופל רק במעט מאליס מונרו וזו המחמאה הגדולה ביותר שאני יכולה להעניק לסופר, כי בעיניי אליס מונרו היא אמנית הסיפור הקצר הטובה ביותר שקראתי. אחריה המינגווי ואחריו אבנר שץ.

ואין מדובר בהגזמה: הסיפורים נכתבו ביד אמן שטוותה את הפרטים של כל סיפור ברשת עדינה של קורים ממשי בהם נעטפת תודעת הקורא.

אני מתלבטת איזה מהסיפורים בקובץ הזה להכתיר כטוב מכולם ואני מתקשה. הסופר אסף אנקדוטות על דמויות שאחרת היו משמימות ונשכחות מדעת והפך אותן לחיות ומפרפרות בזוהר אבק כוכבים מרגש ומרתק.

אם אני מוכרחה לבחור אז כנראה אבחר בסיפור "תרמית הציפורים הגדולה, מדע פופולארי" כטוב ביותר. הסיפור עוסק באחד קולונל מיינרצהאגן שנכח באירועים היסטוריים משמעותיים, כמו שירות תחת חסותו של אלנבי, פגישה עם היטלר, דיכוי המרד הערבי בחיפה ועוד. הקולונל הוא גם צפר מושבע שמגלה מעל 14 מיני ציפורים שלא היו ידועים. הוא ציוני מושבע ועל שמו נקראת כיכר בירושלים. אלא שחיטוט במקורות מגלה את העובדה הפשוטה שהקולונל גנב סיפורים וחפצי אמנות ממוזאונים, שבטים ואנשים והוא לא גילה אף לא ציפור אחת לרפואה. גם חובב ציונות גדול הוא כנראה לא היה.

סיפור אחר שאהבתי הוא "שוקולד, ראליזם סוציאליסטי" המספר את סיפורה של מרים שיום אחד כשהיא יוצאת לקנות שוקולד לבנה בזמן העבודה, היא נתפסת ע"י המנכל של החברה בה היא עובדת. מרים מטלטלת בחרדות על גורל עתידה והסופר מייטיב לספר את קורותיה עד שמציאות מפתיעה אותה.

הסיפור "דגי הפרשנות, אל הים הדרומי" עוסק בנסיונו של עיתונאי לקבל מימון לנסיעה לאיי המרקיזה בעקבות קריאתו במובי דיק ובטאייפי ספריו של מאלוויל.

בנסיונותיו לשכנע את עורכי העיתונים לממן את נסיעתו, הוא מעניק לטאייפי פרשנות אירוטית מעניינת:

"יש הטוענים שהמסע המיני־ארוטי הוא לב לבו של הרומן "טייפי"; טיעון סביר, אם נזכור שמלוויל היה רק כבן עשרים ושתיים, והגיע מסביבה פוריטנית למדי; מה גם שזה עתה בילה לא פחות משישה חודשים במעין כלא צף בחברת גברים בלבד. תיאוריו הארוטיים, בתמימותם הזוהרת, עשויים להשתוות בעיני קורא מודרני לתמימות שמלוויל עצמו מייחס לילידי האי."

כשהוא נכשל פעם אחר פעם לשכנע עורך לממן את נסיעת חלומותיו, הוא משיל מעליו את היומרות האקדמאיות שלו וכותב :"
במהדורות אחדות של הספר צונזרו כמה משפטים שחרגו מן המוסכמות לדעת מישהו. אבל אלה נטעו בי רעיון חדש. החלטתי לפנות אל המגזין המצליח "וֶסְט" (אין לבלבל עם "וסטי"), הפונה, במודע ובמופגן, אל קהל של גברים סטריאוטיפיים, ומתמקד בתחומי העניין המרכזיים שלהם: כלי רכב, כלי נשק, סקס וסטייקים, בסדר הזה."

נסיונותיו וכשלונותיו הם הרווח של הקורא שמקבל עוד ועוד אנקדוטות מרתקות על חיי מלוויל באי.

ישנם עוד סיפורים בעלי היבט אישי בקובץ אבל הסיפורים הטובים ביותר הם אלה שנושאים בחובם גילוי מפתיע כזה או אחר על דמויות שנשכחו בין דפיה המאובקים של ההיסטוריה. בזה אין ספק שהסופר פשוט מתעלה על עצמו.

ובקצרה, מומלץ בחום לקריאה.

[Josh Friedlander · Rating 4 out of 5]

"In my fifth decade, after years of stolid heterosexuality of little interest to the public, I began several close, complex relationships with men." Thus Avner Shats begins this original and surprising collection: the men are all dead, and white - he is here to talk about books, and apologise for his political incorrectness. The opening essay is about Robert Burton's Anatomy of Melancholy, the second about the astonishing ornithological fraudster Richard Meinertzhagen (referenced in an episode of Silicon Valley), and some of which was covered in this New Yorker article. But then things get stranger. There are several stories seemingly narrated from Shats' point of view, just on the borderland of plausibility (one involves a scrupulously drug-free young intern on a trip to India, who finally yields to the charms of a psychedelic - and violently laxative - wild honey). The next two stories are clearly fiction. Then (without any sign) we are back in Shats' world, tracking down a lost Russian poet or a doomed Dutch ship. Many of the stories involve literary or historical sleuthing; Shats attaches himself doggedly to odd and fascinating lost causes. In one he tells two stories about his parents' war experiences, both related to silk. One is about Melville, and his attempt to persuade several magazines (of decreasing literary prestige) to fund a trip to Polynesia in the footsteps of Typee. My favourite bit was Winter Journey (מסע חורף), a Borgesian tale of a scholar who uncovers a mysterious poet who cites famous lines from dozens of Israeli modernists, before they were written. Is this a tale of mass plagiarism, or a delusion? The scholar is killed in the 1982 war in Lebanon before he can find out. In the following piece, Shats reveals it to be an homage to Perec's La Disparition, in a lipogrammatic tribute written (until almost the end) without the letter aleph.

Shats writes in a playful but complex literary Hebrew, particularly rich in marine and shipping terms. He moves effortlessly between fact and fiction with postmodern glee, but beyond the trickery he is always careful to keep the reader entertained. Of note is his literary relationship with Nell Zink, one of the sharpest and funniest of contemporary writers in English. Her novel Sailing towards the Sunset by Avner Shats begins

It having become apparent that I should write a novel, my next concern became which novel I should write. An obvious choice was Avner Shats' recent debut, Sailing Towards the Sunset.

[Zek · Rating 4 out of 5]

אבנר שץ כותב מעניין. הוא מסקרן אותך להמשיך לקרוא גם אם לא תמיד הסיפור ממריא לגבהים.. לטעמי לא כל הסיפורים ברמה אחידה ובוודאי שאף אחד מהם אינו מגיע לרמתו של "תרמית הציפורים הגדולה, מדע פופולארי" שהוא סיפור ממש נפלא. כמכלול הייתי נותן לספר 3/12 כוכבים אבל השלמתי לארבעה רק בגלל סגנון הכתיבה של שץ אותו אני מאד אוהב.

[Rinat · Rating 5 out of 5]

I enjoyed it. It's a short stories book. I really loved the moby dick story, and hope he's going to get there eventually.

[Elazar · Rating 2 out of 5]

Some beautifully written essays and stories. Some less so.

[Tamar Warshai · Rating 5 out of 5]

מכיל כמה מהסיפורים הקצרים המשובחים ביותר שקראתי בזמן האחרון

[Gal · Rating 3 out of 5]

הכתיבה הייתה יפהפיה בעיניי, אבל הסיפורים עצמים... לא מוצלחים. את רובם לא אהבתי, היו אחד או שניים שכן זכורים לי לטובה.