What do you think?
Rate this book
דיוויד בואי: האיש שנפל מכוכב אחר
דיוויד בואי הוא הדמות החשובה ביותר בפופ האנגלי. הוא החוט המקשר הברור ביותר בין תקופת תרבות המשנה של המודס (תרבות צעירים אנגלית באמצע שנות ה-60) לפוסט-פאנק, סמל ברור לאנגליה שנמצאה בתקופת מעבר בשנות ה-70. קשה למצוא כיום אמן רוק שלא הושפע מבואי. כאמן רב-אשכולות, אשר מגוון ההשפעות עליו היה כה רחב, בואי יצר מגוון רחב של דימויים, שפה, מוזיקה ודמויות שהשפיעו על כל מה שנוצר במוזיקת רוק לאחר שנות ה-70. בואי, אשר המוזיקה שלו נטלה בנדיבות אלמנטים החל מעולם הרוק והקולנוע דרך עולם האופנה, התיאטרון, הריקוד, העיצוב הספרות, כמו גם מעולם הציור, הטמיע במוזיקה שלו, בהופעותיו ובסרטיו דימויים ויזואליים, שפה לא-שגרתית ומוטיבים מיניים שגרמו לגלי הערצה אבל גם לפולמוסים חריפים סביב דמותו באנגליה של שנות ה-70.
דיוויד בואי היה ללא ספק אמן אלף הפרצופים. אישיותו האמיתית (אם כלל הייתה כזו) נחבאה מתחת למסכות שעטה על עצמו כדי ליצור מסרים פרובוקטיביים, אמנותיים ופוליטיים דרך מוזיקה חדשנית. הוא היה אחד האמנים הנערצים על ידי תרבות הפאנק, להקות סינטסייזרים גרמניות, התרבות ההומוסקסואלית בלונדון, ולתקופה קצרה אפילו הימין הפשיסטי הבריטי עקב אחר התבטאויות מוזרות שלו בדבר הצורך במנהיג חזק בבריטניה המתמוטטת.
קובץ המאמרים המרתקים והמגוונים אשר מכונסים בספר זה מנסה לחשוף אחדות מהמסכות של בואי ולתאר את עולמו הפנימי והתרבותי (בין השאר הזהות הדו-מינית העמומה בתקופת "זיגי", לצד, למשל, ימי ברלין הפוריים), מגוון ההשפעות עליו (לוּ ריד, בריאן אינו, איגי פופ, אנדי וורהול ועוד) ויכולתו להשפיע אף על צעירים ישראלים בפרברי תל-אביב בשנות ה-80. זהו הספר הראשון על דיוויד בואי בעברית שחוקר את יצירתו באופן מעמיק, וככזה תורם תרומה של ממש לא רק להבנת אחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-20, אלא אף למחקר התרבות הפופולרית.
עורך הספר, ד"ר עודד היילברונר, הוא חוקר תרבות והיסטוריה ישראלית ואירופאית. ספרו האחרון באנגלית עוסק בבורגנות הקתולית האירופאית.
דיוויד בואי היה ללא ספק אמן אלף הפרצופים. אישיותו האמיתית (אם כלל הייתה כזו) נחבאה מתחת למסכות שעטה על עצמו כדי ליצור מסרים פרובוקטיביים, אמנותיים ופוליטיים דרך מוזיקה חדשנית. הוא היה אחד האמנים הנערצים על ידי תרבות הפאנק, להקות סינטסייזרים גרמניות, התרבות ההומוסקסואלית בלונדון, ולתקופה קצרה אפילו הימין הפשיסטי הבריטי עקב אחר התבטאויות מוזרות שלו בדבר הצורך במנהיג חזק בבריטניה המתמוטטת.
קובץ המאמרים המרתקים והמגוונים אשר מכונסים בספר זה מנסה לחשוף אחדות מהמסכות של בואי ולתאר את עולמו הפנימי והתרבותי (בין השאר הזהות הדו-מינית העמומה בתקופת "זיגי", לצד, למשל, ימי ברלין הפוריים), מגוון ההשפעות עליו (לוּ ריד, בריאן אינו, איגי פופ, אנדי וורהול ועוד) ויכולתו להשפיע אף על צעירים ישראלים בפרברי תל-אביב בשנות ה-80. זהו הספר הראשון על דיוויד בואי בעברית שחוקר את יצירתו באופן מעמיק, וככזה תורם תרומה של ממש לא רק להבנת אחד האמנים החשובים ביותר במאה ה-20, אלא אף למחקר התרבות הפופולרית.
עורך הספר, ד"ר עודד היילברונר, הוא חוקר תרבות והיסטוריה ישראלית ואירופאית. ספרו האחרון באנגלית עוסק בבורגנות הקתולית האירופאית.
- GenresMusic
207 pages, Paperback
Published January 1, 2012
2 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 2 of 2 reviews
August 15, 2020
Such a disappointment, this book.
In what suppose to be a collection of articles about David Bowie and by looking at his body of work together with his influences over Israeli culture - it is far from it.
But before that - the editing. Numerous factual mistakes (including on the foreword put by the editor himself), got names wrong (Lez Zeppelin on several occasions?), inconsistencies with artists' name spelling (through transliteration to Hebrew, though) makes the book worse than it should.
Now - for the content, which is mostly compelling, and with some structure to the overall book, the "Israeli Culture impact" point are poor. In one of the two articles exploring that the author goes into cringy detail on his hometown and favorite record stores as if it was an autobiography of his (it sure reads like it - including names of his friends and classmates). The other article of the two simply doesn't try to do so... (both of the authors are not cultural figures, not to say prominent ones, anywhere - including Israel).
To stress it even further, there is a big miss on the israeli pivot point as several perfect examples of cultural impact exist, maybe most obvious is Aviv Geffen, which draws many resemblances. He, or any other Israeli artist or producer affected by Bowie is not even named once in any article.
Lastly, the book was written before Bowie stopped producing records and it reads like he died already (figuratively, of course), including saying that he is not expected to show on stage anymore.
Oof.
In what suppose to be a collection of articles about David Bowie and by looking at his body of work together with his influences over Israeli culture - it is far from it.
But before that - the editing. Numerous factual mistakes (including on the foreword put by the editor himself), got names wrong (Lez Zeppelin on several occasions?), inconsistencies with artists' name spelling (through transliteration to Hebrew, though) makes the book worse than it should.
Now - for the content, which is mostly compelling, and with some structure to the overall book, the "Israeli Culture impact" point are poor. In one of the two articles exploring that the author goes into cringy detail on his hometown and favorite record stores as if it was an autobiography of his (it sure reads like it - including names of his friends and classmates). The other article of the two simply doesn't try to do so... (both of the authors are not cultural figures, not to say prominent ones, anywhere - including Israel).
To stress it even further, there is a big miss on the israeli pivot point as several perfect examples of cultural impact exist, maybe most obvious is Aviv Geffen, which draws many resemblances. He, or any other Israeli artist or producer affected by Bowie is not even named once in any article.
Lastly, the book was written before Bowie stopped producing records and it reads like he died already (figuratively, of course), including saying that he is not expected to show on stage anymore.
Oof.
May 23, 2018
Very badly edited (wrong commas, seems like they were on a hurry to publish), and also - very irrelevant theories about his retiring, especially when one month after this book the album “The Next Day” was out. It is nice to see though how a good musician proves how wrong journalists can be when trying to read his mind and plotting his retirement, while he’s at the studio working on songs.
Displaying 1 - 2 of 2 reviews