What do you think?
Rate this book
הזיפים של לזרוס
ד"ר בז ציטרונבאום מתבוסס בעברו המצולק כבר שנים רבות, ונטל הזיכרונות והאשמה מונע בעדו לשוב אל החיים המלאים. כל מעייניו נתונים לחפירה ארכיאולוגית סמוך לקיסריה, שאמורה להיות המקפצה הגדולה בקריירה שלו כארכיאולוג וכהיסטוריון. בז שואף לחשוף את מקורותיו של המרד הגדול בתקופת בית שני ולשפוך אור חדש על אחד האירועים המכוננים של עם ישראל.
לביא אלעזר הוא צלם דוקומנטרי שמתפרנס מצילום חתונות וגר עם דיה, בתו בת השמונה, במושב סמוך לכרכור. כשהוא נשכר לתעד חפירה ארכיאולוגית, הוא אינו משער שהפרויקט יוצא הדופן יסחף אותו לתוך מסע מטלטל שיסיט את חייו ממסלולם.
המפגש האישי והמקצועי בין השניים מלווה בעימותים בלתי־פוסקים שאינם פוסחים על שאר אנשי צוות המחקר ,וככל שמתקדמת החפירה, נחשפים עוד ועוד סודות מן העבר, אלה הטמונים באדמה הלחה ואלה הספונים עמוק בנפשם. עיני כולם נשואות בחרדה ובציפייה לאמת החדה כתער שמונחת לה בקרקעית וממתינה לגאולה.
_________
לימור מויאל היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה, מתמחה במסחר ובקידום אלקטרוני. נשואה ואם לארבעה. ספרה הראשון, מרכבות באיילון, רומן חלוצי בז׳אנר ה MM-בישראל העוסק במערכת יחסים בין שני גברים ,היה לרב־מכר באתר אמזון ותורגם לאנגלית ולצרפתית. הזיפים של לזרוס הוא ספרה השני.
לביא אלעזר הוא צלם דוקומנטרי שמתפרנס מצילום חתונות וגר עם דיה, בתו בת השמונה, במושב סמוך לכרכור. כשהוא נשכר לתעד חפירה ארכיאולוגית, הוא אינו משער שהפרויקט יוצא הדופן יסחף אותו לתוך מסע מטלטל שיסיט את חייו ממסלולם.
המפגש האישי והמקצועי בין השניים מלווה בעימותים בלתי־פוסקים שאינם פוסחים על שאר אנשי צוות המחקר ,וככל שמתקדמת החפירה, נחשפים עוד ועוד סודות מן העבר, אלה הטמונים באדמה הלחה ואלה הספונים עמוק בנפשם. עיני כולם נשואות בחרדה ובציפייה לאמת החדה כתער שמונחת לה בקרקעית וממתינה לגאולה.
_________
לימור מויאל היא בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה, מתמחה במסחר ובקידום אלקטרוני. נשואה ואם לארבעה. ספרה הראשון, מרכבות באיילון, רומן חלוצי בז׳אנר ה MM-בישראל העוסק במערכת יחסים בין שני גברים ,היה לרב־מכר באתר אמזון ותורגם לאנגלית ולצרפתית. הזיפים של לזרוס הוא ספרה השני.
ebook
First published June 1, 2016
24 people want to read
About the author
Limor Moyal
2 books58 followersMy name is Limor Moyal, I was born in Israel on the night of October 4th 1973, straight into the battle clouds of the Yom Kippur War. I was born curious, alert and passionate about everything that the world around me has to offer. Curiosity and desire, these two traits lead me to any choice and decision I made in life. I explore anything that catches my interest and attention, I'm a true believer in 'CARPE DIEM', and act on my dreams, never postponing them. As I see it, life is short and sweet and I you should never do things tomorrow if they can be done today. I consider myself an artist. I love art and I love words, combining the two together is my way to express myself, which reflects my artistic personality as well as my romantic yet realistic soul. When I'm writing it feels like sculpting with words, just like real art, only the materials I'm using are adjectives, metaphors, and descriptive images. Even before I started writing I was, and still am, a devout reader. I read a lot, it won't be an exaggeration to say that I read three books a week. I read mostly English, since I'm a big believer in reading the original language, (even though my native tounge is Hebrew). I read novels of all genres, mostly contemporary but I do read historic novels from time to time (Mystery, Paranormal, Military, MM) and of course I also read classics (Bronte, Austen, Fitzgerald, Virginia Woolf) as well as known contemporary writers like Haruki Murikmi and Paul Oster. The classics were those who shaped me as a person and a reader. When I begin a relationship with a book, the connection starts without any preconditions from me, except for the basic requirement that the book would not insult my intelligence, but I can easily manage with everything else (dirty talk, taboo content, out of comfort zone content, or dark materials are welcomed). Between me and a book there is a very symbiotic connection, I give him my time, my heart and the utmost respect and openness, and in exchange I expect the book to teach me, excite me, maybe even change me, shake me and leave me with something that was not there before. A book that manages to do so will receive a special spot in my heart and perhaps a review here on the site or on Goodreads, in order to share the experience with you. Then one day I felt ready, that I'm all grown up (I always said I wanted to be a writer when I grew up) and when the time came, I wrote my first book "Chariots on the Highway" (The original name in Hebrew is "Chariots on the Ayalon")
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 18 of 18 reviews
March 8, 2019
"הזיפים של לזרוס" הוא פשוט ספר מצויין שמאזן בין רומן אהבה וסיפור היסטורי מרתק.
לביא עזרא נשכר לצלם סרט דוקומנטרי על חפירות ארכיאולוגיות בקיסריה. לביא הוא אדם חם וטוב לב, הוא פתוח, מכיל ומקבל את האנשים סביבו, הוא אב חד הורי אוהב ומסור לבתו דיה והומו מוצהר.
כשהוא מגיע לאתר החפירות הוא פוגש בדר' בז ציטרונבאום, ואת צוות המתנדבים המלווים אותו בחפירה. בז הוא אדם סגור וקשה, סולד מחברת בני אדם והוא בעיקר עסוק במחקר ההיסטורי שלו על תקופת המרד הגדול ובהטבעת הכאב האדיר שמלווה אותו מאז שנות ה 20 שלו.
ככל שלביא נחשף למחקר ההיסטורי של בז, כך הוא מנסה לחדור את החומות שבז בנה סביבו, אבל לא קל להכניע את הצללים והשדים שרודפים את בז וזו מלחמה שנראית לפרקים כמו המרד הגדול של היהודים ברומאים, מלחמת התאבדות שלא יכולים להיות בה מנצחים.
התחלתי לקרוא את הספר לפני השינה ולא יכלתי להניח אותו מידי. ב 4 לפנות בוקר מצאתי שאני מתקשה להירדם וחייבת לדעת אם זה יהיה נצחון הרוח והנפש על הגוף והאם החפירות יסתיימו ויתמכו בהשערה של בז או לא.
כמי שמתעניינת בהיסטוריה של א"י ועם ישראל, ברור לי שהסופרת קראה חומרים על המרד הגדול וערכה מחקר מסויים על התחום. היא מציגה את הנושא באופן מעניין ומרתק ולא מלאכותי.
הדמות של בז בנויה חזק. היא כל כך מיוסרת, הוא חיי בגיהנום פרטי בלי סיכוי לגאולה שזה פשוט מכאיב לקרוא וביותר ממובן אחד. ישנם קטעים קשים ומדממים בספר שבהם בז חותך את עצמו, הם יכלו לגלוש לקלישאתיות אבל הם לא. הם מוסיפים עומק וכאב לדמות הסובלת של בז.
הדמות של לביא פשוט נהדרת, היכול להכיל ולקבל את האחר ללא סייג וללא שיפוט ערכי היא יכולת מופלאה.
ספר אינטיליגנטי, קולח עלילה מושקעת והדמויות מעניינות.
לביא עזרא נשכר לצלם סרט דוקומנטרי על חפירות ארכיאולוגיות בקיסריה. לביא הוא אדם חם וטוב לב, הוא פתוח, מכיל ומקבל את האנשים סביבו, הוא אב חד הורי אוהב ומסור לבתו דיה והומו מוצהר.
כשהוא מגיע לאתר החפירות הוא פוגש בדר' בז ציטרונבאום, ואת צוות המתנדבים המלווים אותו בחפירה. בז הוא אדם סגור וקשה, סולד מחברת בני אדם והוא בעיקר עסוק במחקר ההיסטורי שלו על תקופת המרד הגדול ובהטבעת הכאב האדיר שמלווה אותו מאז שנות ה 20 שלו.
ככל שלביא נחשף למחקר ההיסטורי של בז, כך הוא מנסה לחדור את החומות שבז בנה סביבו, אבל לא קל להכניע את הצללים והשדים שרודפים את בז וזו מלחמה שנראית לפרקים כמו המרד הגדול של היהודים ברומאים, מלחמת התאבדות שלא יכולים להיות בה מנצחים.
התחלתי לקרוא את הספר לפני השינה ולא יכלתי להניח אותו מידי. ב 4 לפנות בוקר מצאתי שאני מתקשה להירדם וחייבת לדעת אם זה יהיה נצחון הרוח והנפש על הגוף והאם החפירות יסתיימו ויתמכו בהשערה של בז או לא.
כמי שמתעניינת בהיסטוריה של א"י ועם ישראל, ברור לי שהסופרת קראה חומרים על המרד הגדול וערכה מחקר מסויים על התחום. היא מציגה את הנושא באופן מעניין ומרתק ולא מלאכותי.
הדמות של בז בנויה חזק. היא כל כך מיוסרת, הוא חיי בגיהנום פרטי בלי סיכוי לגאולה שזה פשוט מכאיב לקרוא וביותר ממובן אחד. ישנם קטעים קשים ומדממים בספר שבהם בז חותך את עצמו, הם יכלו לגלוש לקלישאתיות אבל הם לא. הם מוסיפים עומק וכאב לדמות הסובלת של בז.
הדמות של לביא פשוט נהדרת, היכול להכיל ולקבל את האחר ללא סייג וללא שיפוט ערכי היא יכולת מופלאה.
ספר אינטיליגנטי, קולח עלילה מושקעת והדמויות מעניינות.
June 13, 2016
וואו!
איזה ספר מצויין.
נהניתי מכל רגע. התרפקתי על כל משפט. כמה חוכמה שזורה שם במילים. כמה תבונה ורגישות.
קווי העלילה, אם לשרטט אותם באופן הגס ביותר - הם של מערכת יחסים רומנטית המתהווה על רקע של חידה קדומה ותגליות היסטוריות.
רומן המתרקם בין בז, ארכיאולוג שחי ושקוע - אקדמית ומנטאלית - בעבר.
אל מול לביא: צלם, שההתמקדות שלו- מכוח עבודתו, כמו גם תפיסת המציאות שלו- היא בהווה.
הסיפור הוא סיפור נהדר.
עתיר ברבדים ומשמעויות.
לא סתם לקח לי יחסית זמן לסיים אותו.
הכתיבה עצמה נהדרת וקולחת. אם רוצים אפשר לסיים אותו במהירות אור- כי אין "במפרים" בכתיבה שלו. אין סרבול, או כבדות, או חוסר בהירות.
העניין הוא ש(לפחות אני) לא רציתי לסיים מהר.
מדובר בספר חכם להפליא. עם תובנות, והשקפות עולם, ומשלים, והארות.
שווה להתעכב עליו. שווה להשתהות על חלק מהמשפטים, שווה לתת לו זמן כי יש המון מה ללמוד ממנו.
מצאתי את עצמי מפנטזת על הרגע בו יהיה לי "הארד קופי" שלו ביד, כדי שאוכל לסמן ולהדגיש משפטים שאני אוהבת.
כי היו בו כל כך הרבה.
( כן כן. ספרים שאני אוהבת וגורמים לי לחשוב , מעוטרים בהערות כתובות בעיפרון בשולי העמודים, ובקו דק שנמתח תחת משפטים בתשומת לב רבה. אני יודעת שאפשר לעשות את זה גם בדיגיטאלי, אבל זה לא אותו דבר. ;-) )
הסיפור אהבה כאן אמנם עומד במוקד הכתיבה, וכמובן גם החידה הקדומה שמעסיקה את הגיבורים, אבל למעשה מדובר גם בסיפור על בחירה בחיים. במסע איטי, קשה, שמסותת באבן, במכות מדודות, מעייפות, כדי לנכוח סוף סוף בחיים שלנו.
החפירה הארכיאולוגית מתקיימת בכמה מישורים, ומצליחה לשלוף גם אנשים, ולא רק אתרים, מן העבר שלהם, וללוות אותם בדרכם קדימה.
הדמויות של בז ולביא מקסימות ואנושיות להפליא.
לביא על ההומור והשקפת העולם והלב הענק שפועם בו והיכולת שלו להילחם על היקרים לליבו, ובז- על הפחדים והשדים והכמיהה והרגעים הגנובים של אושר.
כמה אהבתי והזדהיתי עם שניהם.
ולא רק אהבה והזדהות היו לי.
היתה לי נחמה גדולה בקריאת הסיפור. משהו מרגיע בצלילה לתוכו.
יש משהו מנחם באופן בו לימור מויאל מצליחה לקחת מצבים של כאוס ריגשי או קיצוניות נפשית, ולתמלל אותם בצורה כל כך מדוייקת- שמצליחה לפרוט את המצבים האלה לנימי נימים של תחושות ומחשבות.
ופתאום קל יותר להכיל אותם ולהבין אותם ולהתמודד איתם- כי במילים המדוייקות שלה היא חושפת את המנגנונים מאחורי התהליכים הפנימיים האלו.
ואולי זה אחד הדברים שסופר טוב צריך לדעת לעשות: לתת לנו יד, דרך המילים שלו , ולעבור יחד איתנו סערות רגשיות. לתמלל אותן כך שנצליח להכיל אותן. לפשט אותן כך, שנמצא בנו את הכוחות להתגבר עליהן.
"הזיפים של לזרוס" הוא באמת סיפור יוצא דופן באיכויות שלו הן מבחינת כתיבה והן מבחינת אהבת ( והבנת ) האדם שזורחת מן הטקסט.
מומלץ בחום!
איזה ספר מצויין.
נהניתי מכל רגע. התרפקתי על כל משפט. כמה חוכמה שזורה שם במילים. כמה תבונה ורגישות.
קווי העלילה, אם לשרטט אותם באופן הגס ביותר - הם של מערכת יחסים רומנטית המתהווה על רקע של חידה קדומה ותגליות היסטוריות.
רומן המתרקם בין בז, ארכיאולוג שחי ושקוע - אקדמית ומנטאלית - בעבר.
אל מול לביא: צלם, שההתמקדות שלו- מכוח עבודתו, כמו גם תפיסת המציאות שלו- היא בהווה.
הסיפור הוא סיפור נהדר.
עתיר ברבדים ומשמעויות.
לא סתם לקח לי יחסית זמן לסיים אותו.
הכתיבה עצמה נהדרת וקולחת. אם רוצים אפשר לסיים אותו במהירות אור- כי אין "במפרים" בכתיבה שלו. אין סרבול, או כבדות, או חוסר בהירות.
העניין הוא ש(לפחות אני) לא רציתי לסיים מהר.
מדובר בספר חכם להפליא. עם תובנות, והשקפות עולם, ומשלים, והארות.
שווה להתעכב עליו. שווה להשתהות על חלק מהמשפטים, שווה לתת לו זמן כי יש המון מה ללמוד ממנו.
מצאתי את עצמי מפנטזת על הרגע בו יהיה לי "הארד קופי" שלו ביד, כדי שאוכל לסמן ולהדגיש משפטים שאני אוהבת.
כי היו בו כל כך הרבה.
( כן כן. ספרים שאני אוהבת וגורמים לי לחשוב , מעוטרים בהערות כתובות בעיפרון בשולי העמודים, ובקו דק שנמתח תחת משפטים בתשומת לב רבה. אני יודעת שאפשר לעשות את זה גם בדיגיטאלי, אבל זה לא אותו דבר. ;-) )
הסיפור אהבה כאן אמנם עומד במוקד הכתיבה, וכמובן גם החידה הקדומה שמעסיקה את הגיבורים, אבל למעשה מדובר גם בסיפור על בחירה בחיים. במסע איטי, קשה, שמסותת באבן, במכות מדודות, מעייפות, כדי לנכוח סוף סוף בחיים שלנו.
החפירה הארכיאולוגית מתקיימת בכמה מישורים, ומצליחה לשלוף גם אנשים, ולא רק אתרים, מן העבר שלהם, וללוות אותם בדרכם קדימה.
הדמויות של בז ולביא מקסימות ואנושיות להפליא.
לביא על ההומור והשקפת העולם והלב הענק שפועם בו והיכולת שלו להילחם על היקרים לליבו, ובז- על הפחדים והשדים והכמיהה והרגעים הגנובים של אושר.
כמה אהבתי והזדהיתי עם שניהם.
ולא רק אהבה והזדהות היו לי.
היתה לי נחמה גדולה בקריאת הסיפור. משהו מרגיע בצלילה לתוכו.
יש משהו מנחם באופן בו לימור מויאל מצליחה לקחת מצבים של כאוס ריגשי או קיצוניות נפשית, ולתמלל אותם בצורה כל כך מדוייקת- שמצליחה לפרוט את המצבים האלה לנימי נימים של תחושות ומחשבות.
ופתאום קל יותר להכיל אותם ולהבין אותם ולהתמודד איתם- כי במילים המדוייקות שלה היא חושפת את המנגנונים מאחורי התהליכים הפנימיים האלו.
ואולי זה אחד הדברים שסופר טוב צריך לדעת לעשות: לתת לנו יד, דרך המילים שלו , ולעבור יחד איתנו סערות רגשיות. לתמלל אותן כך שנצליח להכיל אותן. לפשט אותן כך, שנמצא בנו את הכוחות להתגבר עליהן.
"הזיפים של לזרוס" הוא באמת סיפור יוצא דופן באיכויות שלו הן מבחינת כתיבה והן מבחינת אהבת ( והבנת ) האדם שזורחת מן הטקסט.
מומלץ בחום!
April 19, 2020
מאז ספרה של גלית דיסטל אטבריאן "טווס בחדר מדרגות" לא קראתי ספר מקור כל כל טוב. לולא סקירתה המופתית כאן של סיווי אינני חושב שהייתי בכלל שוקל לקרוא את הספר הזה שמקוטלג בתחום "רומן רומנטי" ו"רומן אירוטי", סוגות שבד"כ פחות מדברות אלי.. אבל כמו שאומרים, בכל כלל יש יוצאים מהכלל והספר הזה הוא באמת יוצא מהכלל בכל המובנים. בכלל סיווגו של הספר הזה כאירוטי מטעה ביותר כיוון שהאירוטיקה ההומואית, שנוכחת כמובן, היא ממש לא העיקר אלא הסיפור עצמו שהוא פשוט מרתק וכן עומק הדמויות הראשיות הארכיאולוג ד"ר בז ציטרונבאום והצלם לביא אלעזר ומערכת היחסים שנרקמת ביניהם. הכתיבה אינטיליגנטית ומחכימה וממש חבל שהספר ככל הנראה לא יגיע לקהל קוראים רחב יותר בגלל חוסר סובלנות בחברה שלנו כלפי מיעוט מכל סוג וסיווגו של הספר כנישה..
בעיקר למען הגברים שבינינו, אביא ציטוט חלקי מדברים שכתבה הסופרת באתר שלה תחת הכותרת "אבל איך הגעת לזה ?":
"רומנים שעוסקים בסיפורי אהבה בין שני גברים (ולא סתם אני נמנעת מלהשתמש במונח רומן הומוסקסואלי ומיד אסביר מדוע) נקראים באנגלית M/M שזה קיצור לביטוי Man on Man .הז'אנר הספרותי הייחודי הזה התפתח בשנים האחרונות למימדי ענק וכיום נחשב לאחד הפופולאריים והמצליחים בספרות לנשים. למעשה אמזון הגדירה אותו כז'אנר עם עקומת הצמיחה המשמעותית ביותר בחמשת השנים האחרונות.
אז הנה קצת נתונים יבשים: נכון להיום ישנם באמזון יותר משלושים אלף כותרים ששייכים לז'אנר. תשעים ושישה אחוזים מקוראיו הן נשים הטרוסקסואליות בעלות השכלה גבוהה, השאר הם גברים הומוסקסואלים חובבי ספרות. רוב הסופרים של הז'אנר הן נשים הטרוסקסואליות."
תשעים ושישה אחוז הן קוראות הטרוסקסואליות!!! אודה שלא הייתי מודע לכך ואף הוכיתי בהלם מהנתון הזה... ואם יורשה לי לדבר בשם הגברים, ככל הנראה אין לנו מושג ירוק מה הנשים חושבות ומהן רוצות :(
הלאה, לנושא אחר.. מאחר שאהבתי הגדולה היא מוזיקה ורק אחר כך ספרים, יש לי אהבה מיוחדת לספרים בהם הסופרים(ות) שוזרים שירים לאורך הסיפור וכך ניתן להאזין לשיר במקביל לקריאה (נוח במיוחד בקוראים דיגיטליים), מה שנותן מימד נוסף לחוויית הקריאה ועל הדרך גם לעמוד על הטעם המוזיקלי של אותם סופרים(ות). ערכתי פליילסט ב"יוטיוב" לפי סדר השירים שצוינו בספר ואני יכול לציין לטובה את טעמה הלא רע בכלל של הסופרת (אבל זה כבר באמת עניין סובייקטיבי). להלן לינק לפלייליסט שהכנתי להנאת הקוראים והקוראות העתידיים:
https://www.youtube.com/playlist?list...
לסיכום, מבחינתי חמישה כוכבים מנצנצים באור יקרות.
בעיקר למען הגברים שבינינו, אביא ציטוט חלקי מדברים שכתבה הסופרת באתר שלה תחת הכותרת "אבל איך הגעת לזה ?":
"רומנים שעוסקים בסיפורי אהבה בין שני גברים (ולא סתם אני נמנעת מלהשתמש במונח רומן הומוסקסואלי ומיד אסביר מדוע) נקראים באנגלית M/M שזה קיצור לביטוי Man on Man .הז'אנר הספרותי הייחודי הזה התפתח בשנים האחרונות למימדי ענק וכיום נחשב לאחד הפופולאריים והמצליחים בספרות לנשים. למעשה אמזון הגדירה אותו כז'אנר עם עקומת הצמיחה המשמעותית ביותר בחמשת השנים האחרונות.
אז הנה קצת נתונים יבשים: נכון להיום ישנם באמזון יותר משלושים אלף כותרים ששייכים לז'אנר. תשעים ושישה אחוזים מקוראיו הן נשים הטרוסקסואליות בעלות השכלה גבוהה, השאר הם גברים הומוסקסואלים חובבי ספרות. רוב הסופרים של הז'אנר הן נשים הטרוסקסואליות."
תשעים ושישה אחוז הן קוראות הטרוסקסואליות!!! אודה שלא הייתי מודע לכך ואף הוכיתי בהלם מהנתון הזה... ואם יורשה לי לדבר בשם הגברים, ככל הנראה אין לנו מושג ירוק מה הנשים חושבות ומהן רוצות :(
הלאה, לנושא אחר.. מאחר שאהבתי הגדולה היא מוזיקה ורק אחר כך ספרים, יש לי אהבה מיוחדת לספרים בהם הסופרים(ות) שוזרים שירים לאורך הסיפור וכך ניתן להאזין לשיר במקביל לקריאה (נוח במיוחד בקוראים דיגיטליים), מה שנותן מימד נוסף לחוויית הקריאה ועל הדרך גם לעמוד על הטעם המוזיקלי של אותם סופרים(ות). ערכתי פליילסט ב"יוטיוב" לפי סדר השירים שצוינו בספר ואני יכול לציין לטובה את טעמה הלא רע בכלל של הסופרת (אבל זה כבר באמת עניין סובייקטיבי). להלן לינק לפלייליסט שהכנתי להנאת הקוראים והקוראות העתידיים:
https://www.youtube.com/playlist?list...
לסיכום, מבחינתי חמישה כוכבים מנצנצים באור יקרות.
June 10, 2016
סופרות בודדות ניחנות ביכולת כתיבה ספרותית אמתית שגורמת לתאי המוח האפורים להתעורר.
אני אוהבת לקרוא, אוהבת הרבה סוגים של ספרים ויש לנו סופרות נהדרות שיודעות לספר סיפור בדרך זו או אחרת, ולרתק אותי. אך מעטות חודרות לנימים.
כשאני קוראת ספר ונאלצת להאט את הקצב, לשים לב לפרטים ולקחת צעד אחורה למחשבה, אני יודעת שהסופרת הצליחה.
לימור מויאל היא אחת הסופרות שגורמות למילים לחדור עמוק ללב, שגורמות לי לחוש כאב אמתי בעורקיי.
לכל משפט, מילה ואפילו שם יש סאב טקסט, דימויי, מטפורה, משמעות.
הספר הזה בנוי על כל כך הרבה רבדים שלעתים נדמה שגם אני צריכה את חפירה כדי למצוא את האמת שמתחת למילים. תענוג! למשך שעות הייתי על תקן ארכאולוגית שחפרה במילים.
לביא האריה הגאה והחזק ובז שבז לעולם ודורס כמו עוף, דיה שעפה על כולם, הם גיבורים שיישארו איתי תמיד.
"הוא נועד לעוף מעלה, אבל במקום זאת הוא חפר באדמה.
הוא נועד לגדולות בעתיד, אבל העתיד היה לא יותר מזיכרונות עבר קודרים שהתנגנו שוב ושוב".
אני לא אעשה ספוילרים לסיפור כי באמת שלכל דבר שם יש משמעות שכדאי להבין ולחפש.
אפילו לנמלים יש :) ולימון כבר לעולם לא יהיה עוד סתם לימון.
לימור, לא היה לי צל של ספק שאחרי מרכבות באיילון שהיה מדהים ביופיו, תצליחי לעשות את זה בגדול. כיף לראות את ההתפתחות המדהימה שלך כסופרת וכפורטת במילים. את כשרון מולד.
תודה על חוויה מטלטלת, עמוקה ועל ספר נפלא.
ממליצה בחום למי שאוהב לקרוא איכות וספר טוב.
אני אוהבת לקרוא, אוהבת הרבה סוגים של ספרים ויש לנו סופרות נהדרות שיודעות לספר סיפור בדרך זו או אחרת, ולרתק אותי. אך מעטות חודרות לנימים.
כשאני קוראת ספר ונאלצת להאט את הקצב, לשים לב לפרטים ולקחת צעד אחורה למחשבה, אני יודעת שהסופרת הצליחה.
לימור מויאל היא אחת הסופרות שגורמות למילים לחדור עמוק ללב, שגורמות לי לחוש כאב אמתי בעורקיי.
לכל משפט, מילה ואפילו שם יש סאב טקסט, דימויי, מטפורה, משמעות.
הספר הזה בנוי על כל כך הרבה רבדים שלעתים נדמה שגם אני צריכה את חפירה כדי למצוא את האמת שמתחת למילים. תענוג! למשך שעות הייתי על תקן ארכאולוגית שחפרה במילים.
לביא האריה הגאה והחזק ובז שבז לעולם ודורס כמו עוף, דיה שעפה על כולם, הם גיבורים שיישארו איתי תמיד.
"הוא נועד לעוף מעלה, אבל במקום זאת הוא חפר באדמה.
הוא נועד לגדולות בעתיד, אבל העתיד היה לא יותר מזיכרונות עבר קודרים שהתנגנו שוב ושוב".
אני לא אעשה ספוילרים לסיפור כי באמת שלכל דבר שם יש משמעות שכדאי להבין ולחפש.
אפילו לנמלים יש :) ולימון כבר לעולם לא יהיה עוד סתם לימון.
לימור, לא היה לי צל של ספק שאחרי מרכבות באיילון שהיה מדהים ביופיו, תצליחי לעשות את זה בגדול. כיף לראות את ההתפתחות המדהימה שלך כסופרת וכפורטת במילים. את כשרון מולד.
תודה על חוויה מטלטלת, עמוקה ועל ספר נפלא.
ממליצה בחום למי שאוהב לקרוא איכות וספר טוב.
August 3, 2023
לא הכול בספר היה מושלם - חלק מעלילות המשנה התפזרו קצת יותר מדי, ואפשר היה גם להחליק קצת את הכתיבה, בעיקר את הדיאלוגים. אבל אלה בעיות קטנות יחסית לעובדה שזה רומן ישראלי מצוין - מאוד מקומי, בניית דמויות טובה ומגובשת, המון אנגסט (טריגרים רבים לפגיעה עצמית ואובדנות), קשר יפה שנבנה בהדרגה, מסגרת משפחתית מורכבת ומעניינת. עוד יותר מדהים שרומן MM כזה נכתב בארץ, אני חושבת שהוא בין הבודדים שאני מכירה, והוא לגמרי לא נופל מהסטנדרטים של ס��רים טובים בז'אנר מחו"ל, לטעמי. לשמחתי הוא גם לא נופל בבעיות הנפוצות של ספרות ישראלית - יותר מדי התפלספות והגיגים מעורפלים, סצנות קטועות או חסרות פשר, יחסים בין אנשים שנראים כמו מטאפורות למשהו גדול מהם. פה יש פשוט סיפור - חזק, בועט, מבוסס, על שני אנשים עם עבר והווה לא פשוט שלומדים להתקרב זה לזה. כמה חסרים ספרים כאלה בארץ, וכמה נדיר לכתוב MM באופן כל כך טבעי פה. אשמח לקרוא עוד.
June 9, 2016
וואו. איך מעכלים כזה ספר? אני יכולה שראיתי את לימור משתקפת מהדפים. צילמתי משפטים חשובים שעשו לי סערה בלב. הייתי עם בז לאורך כל הדרך. חיימון תעשה לי לימונדה. התאהבתי. לימור אני מחכה לסרט.
April 9, 2020
#הזיפים #של #לזרוס
#לימור #מויאל
✴️וואוו וואו וואוו ועוד מיליון פעמים אני יכולה להמשיך כך
איך לא קראתי עד עכשיו את הספר הזה ??איך??
✴️הסיפור הוא סיפור אהבה בין שני גברים
עם אופי כל כך שונה
#בז ארכיאולוג קשוח וממורמר שעבר טראומה נפשית קשה שעדיין מלווה אותו
לאורך החיים
✴️#לביא אב לילדה טיפוס חייכני כריזמטי שקשה לא לאהוב אותו
לביא עסק בעברו בצילום סרטים דוקומנטריים
ולפרנסתו הוא עוסק בצילום חתונות
אמא של בז שוכרת את שירותיו של לביא לצלם את הממצאים הארכיאולוגים שבז עובד כדי למצוא אותם
✴️מתחילת המפגש בין שני הגברים האלו היה קשה לי להניח את הספר מהיד
ניצלתי כל רגע פנוי לקרוא
✴️ניכר שהסופרת עשתה מחקר מקיף בנושא החפירות הארכיאולוגיות והממצאים
והבנתי גם תוך כדי קריאה למה קוראים לספר הזיפים של לזרוס
✴️שימו לב לשמות של כל אחד מהגברים
הם מתאימים בדיוק לדמויות
לביא בהמשך הסיפור מנסה לקלף את השריון שבז עטוף האם הוא יצליח??
✴️ דמויות המשנה בסיפור נהדרות
אהבתי במיוחד את חכמת החיים של חיימון
השכן של לביא שנותן טיפים ללביא איך להתנהל בחיים ואת דיה הילדה של לביא
היא נכנסה ללב ♥️
✴️הפריע לי דבר אחד בספר למה לא טיפלו כמו שצריך במצב הנפשי של בז??
✴️מי שלא קרא את הספר המרגש והמיוחד הזה
מומלץ מומלץ מומלץ♥️♥️♥️
קריאה מהנה♥️
****הספר ניתן לרכישה באתרים הדיגיטליים
ובחנויות הספרים*****
לימור מויאל-סופרת
#איילה _,#ממליצה
⭐⭐⭐⭐⭐
#לימור #מויאל
✴️וואוו וואו וואוו ועוד מיליון פעמים אני יכולה להמשיך כך
איך לא קראתי עד עכשיו את הספר הזה ??איך??
✴️הסיפור הוא סיפור אהבה בין שני גברים
עם אופי כל כך שונה
#בז ארכיאולוג קשוח וממורמר שעבר טראומה נפשית קשה שעדיין מלווה אותו
לאורך החיים
✴️#לביא אב לילדה טיפוס חייכני כריזמטי שקשה לא לאהוב אותו
לביא עסק בעברו בצילום סרטים דוקומנטריים
ולפרנסתו הוא עוסק בצילום חתונות
אמא של בז שוכרת את שירותיו של לביא לצלם את הממצאים הארכיאולוגים שבז עובד כדי למצוא אותם
✴️מתחילת המפגש בין שני הגברים האלו היה קשה לי להניח את הספר מהיד
ניצלתי כל רגע פנוי לקרוא
✴️ניכר שהסופרת עשתה מחקר מקיף בנושא החפירות הארכיאולוגיות והממצאים
והבנתי גם תוך כדי קריאה למה קוראים לספר הזיפים של לזרוס
✴️שימו לב לשמות של כל אחד מהגברים
הם מתאימים בדיוק לדמויות
לביא בהמשך הסיפור מנסה לקלף את השריון שבז עטוף האם הוא יצליח??
✴️ דמויות המשנה בסיפור נהדרות
אהבתי במיוחד את חכמת החיים של חיימון
השכן של לביא שנותן טיפים ללביא איך להתנהל בחיים ואת דיה הילדה של לביא
היא נכנסה ללב ♥️
✴️הפריע לי דבר אחד בספר למה לא טיפלו כמו שצריך במצב הנפשי של בז??
✴️מי שלא קרא את הספר המרגש והמיוחד הזה
מומלץ מומלץ מומלץ♥️♥️♥️
קריאה מהנה♥️
****הספר ניתן לרכישה באתרים הדיגיטליים
ובחנויות הספרים*****
לימור מויאל-סופרת
#איילה _,#ממליצה
⭐⭐⭐⭐⭐
July 5, 2016
את הספר הזה התחלתי לקרוא כספר דיגיטלי, עד שקיבלתי בדואר את העותק המודפס. תמיד טענתי שספר דיגיטלי הוא לא ספר אלא קובץ... ואז הגיע "הזיפים של לזרוס" - ושינה את דעתי. יצירה היא יצירה היא יצירה, ודיגיטלי זה רק פורמט שונה, זה הכל. זה פחות נוח לי, החוויה היא אחרת - ועדיין, כשהספר טוב - אין ממש הבדל.
עד כאן עניינים טכניים.
אחרי "מרכבות באיילון" המקסים, ידעתי - פשוט ידעתי - שלימור מויאל רק הולכת להתעלות על עצמה ולהוציא תחת ידיה ומקלדתה יצירת מופת. לא היה לי ספק.
וגב' מויאל לא אכזבה.
לא תקבלו ממני הפעם סקירה רגילה ותבניתית, כי סקירה כזו פשוט לא מספיקה כאן.
לא די בלציין מיהן הדמויות הראשיות, לצרף תקציר, לסקור את הכתיבה והעלילה ולהמליץ.
כן, יש לנו את בז ולביא. ארכיאולוג וצלם דוקו שמתעבים זה את זה בתחילת הדרך, לפחות למראית עין.
כן, יש לנו עלילה מרתקת שברור שמבוססת על מחקר ממשי ושאפשר ללמוד ממנה המון.
כן, יש לנו כתיבה משובחת וקולחת, ודיאלוגים שהם פשוט עונג צרוף (היו כאלה שקראתי שוב ושוב עד שידעתי אותם כמעט בעל פה).
וכן - יש לנו סוללה שלמה של דמויות צבעוניות, ריאליסטיות ומגוונות, שכתובות בצורה אמינה כ"כ, שלא רק שהן חיות ומוחשיות לנגד עיני הקורא, ואי אפשר לא להתאהב בהן ולהתגעגע אליהן לאחר הקריאה, אלא שגם חלמתי על אחת מהן בלילה (ובחלום טענתי בפני חברה שאני רק מחכה לסמס מבז ואז נדע באיו דרך לפעול).
אז כן, יש את כל זה - אבל יש כאן הרבה מעבר.
אין בספר אפילו מילה אחת מיותרת. לכל דבר יש משמעות, וכמעט לכל שם, מקום וסצנה יש סמליות חשובה בהיבט הרחב ו/או הנקודתי של העלילה. אפילו נחיל נמלים על הקיר או שם משפחה של דמות איזוטרית ביותר - לא נמצאים שם במקרה.
מה תגידו, למשל, על בחור לבקן שנושא את שם המשפחה... שוורץ? וזאת באמת רק דוגמא אחת משעשעת. בכוונתי לכתוב מאמר נפרד (ומלא ספוילרים) על הספר המיוחד והנפלא הזה, שלעיתים היה לי כמו חידת הגיון אחת גדולה.
חמיצר, מאחוריך!
המלצה שלי - אל תקראו את הספר במהירות או בקצב הרגיל שלכם. עיצרו, חישבו, ותגלו הפתעות נסתרות בין השורות, השמות והמילים.
זהו. נותר לי רק לסכם:
הספר הזה פשוט יפהפה; הוא אחד מהספרים האלה שאתה מת לסיים מחד, ולא רוצה שייגמרו מאידך. פרוזה משובחת ולא-קלישאתית, שנוגעת ללב... וגם לקישקעס; שזורה בהומור, דיאלוגים שנונים וסימבוליזם רב-רבדים ומשמעויות שבקריאה מהירה מדי עלולים לפספס.
מעדן של מילים ואורגזמה ספרותית.
לא להחמיץ.
עד כאן עניינים טכניים.
אחרי "מרכבות באיילון" המקסים, ידעתי - פשוט ידעתי - שלימור מויאל רק הולכת להתעלות על עצמה ולהוציא תחת ידיה ומקלדתה יצירת מופת. לא היה לי ספק.
וגב' מויאל לא אכזבה.
לא תקבלו ממני הפעם סקירה רגילה ותבניתית, כי סקירה כזו פשוט לא מספיקה כאן.
לא די בלציין מיהן הדמויות הראשיות, לצרף תקציר, לסקור את הכתיבה והעלילה ולהמליץ.
כן, יש לנו את בז ולביא. ארכיאולוג וצלם דוקו שמתעבים זה את זה בתחילת הדרך, לפחות למראית עין.
כן, יש לנו עלילה מרתקת שברור שמבוססת על מחקר ממשי ושאפשר ללמוד ממנה המון.
כן, יש לנו כתיבה משובחת וקולחת, ודיאלוגים שהם פשוט עונג צרוף (היו כאלה שקראתי שוב ושוב עד שידעתי אותם כמעט בעל פה).
וכן - יש לנו סוללה שלמה של דמויות צבעוניות, ריאליסטיות ומגוונות, שכתובות בצורה אמינה כ"כ, שלא רק שהן חיות ומוחשיות לנגד עיני הקורא, ואי אפשר לא להתאהב בהן ולהתגעגע אליהן לאחר הקריאה, אלא שגם חלמתי על אחת מהן בלילה (ובחלום טענתי בפני חברה שאני רק מחכה לסמס מבז ואז נדע באיו דרך לפעול).
אז כן, יש את כל זה - אבל יש כאן הרבה מעבר.
אין בספר אפילו מילה אחת מיותרת. לכל דבר יש משמעות, וכמעט לכל שם, מקום וסצנה יש סמליות חשובה בהיבט הרחב ו/או הנקודתי של העלילה. אפילו נחיל נמלים על הקיר או שם משפחה של דמות איזוטרית ביותר - לא נמצאים שם במקרה.
מה תגידו, למשל, על בחור לבקן שנושא את שם המשפחה... שוורץ? וזאת באמת רק דוגמא אחת משעשעת. בכוונתי לכתוב מאמר נפרד (ומלא ספוילרים) על הספר המיוחד והנפלא הזה, שלעיתים היה לי כמו חידת הגיון אחת גדולה.
חמיצר, מאחוריך!
המלצה שלי - אל תקראו את הספר במהירות או בקצב הרגיל שלכם. עיצרו, חישבו, ותגלו הפתעות נסתרות בין השורות, השמות והמילים.
זהו. נותר לי רק לסכם:
הספר הזה פשוט יפהפה; הוא אחד מהספרים האלה שאתה מת לסיים מחד, ולא רוצה שייגמרו מאידך. פרוזה משובחת ולא-קלישאתית, שנוגעת ללב... וגם לקישקעס; שזורה בהומור, דיאלוגים שנונים וסימבוליזם רב-רבדים ומשמעויות שבקריאה מהירה מדי עלולים לפספס.
מעדן של מילים ואורגזמה ספרותית.
לא להחמיץ.
June 21, 2016
"אנשים משתנים כל הזמן, הם רק צריכים סיבה מספיק טובה להשתנות.
אני חושב שאתה סיבה מספיק טובה לנסות."
ספר שמכיל שורה שכזו, הוא כבר סיבה מספיק טובה לקריאה.
בספרה הראשון לימור מויאל יצרה שינוי, היא שמה את זאנר ה-MM
במרכז הבמה של הספרות הרומנטית וגרמה לכל כך הרבה אנשים הנאה,
אבל יותר מזה, היא גרמה להמון אנשים להניח בצד את הדעות הקדומות,
את הפחדים ואת התוויות ופשוט להנות מאהבה של שני אנשים זה לזה,
שני אנשים שהם במקרה גם שני גברים.
ועל זה הרי מדובר, לא? על הזכות של כל אחד ואחת מאיתנו לחיות עם האיש
או האשה שהוא/היא אוהבים.
אז אנשים משתנים כל הזמן וגם אנחנו כקוראים משתנים ולפעמים השינוי הוא
פשוט בגלל ספר אחד שגורם לנו להביט על דברים אחרת.
"הזיפים של לזרוס" הוא לא עוד רומן, הוא יותר מזה.
הוא מאבק על בחירה בחיים, באיכות החיים ועל הזכות להיות מי שבחרת להיות, מבלי לוותר ומבלי להמעיט מעצמך.
אחרי "מרכבות באיילון" קראתי המון תגובות של אלו ש"התאהבו" בתום ושל אלו ש"התאהבו" בדן. לביא ובז הם אחרים. הקשר שלהם כל כך נפלא ומיוחד, שלא מצאתי מקום להתאהב בהם ולנכס אותם לעצמי, אבל אני כן מודה על הזכות שניתנה לי להכיר את סיפורם ולתת לתובנות שלהם לגעת בחיי שלי.
ואם לא הספיק מה שכתבתי עד לכאן? אז הנה ציטוט נוסף, כזה שגורם ללב להוסיף פעימה אחת נוספת:
"אני מקווה שאף פעם לא אהיה רחוק מכדי להזדקק לעזרה לשוב אליך."
אני חושב שאתה סיבה מספיק טובה לנסות."
ספר שמכיל שורה שכזו, הוא כבר סיבה מספיק טובה לקריאה.
בספרה הראשון לימור מויאל יצרה שינוי, היא שמה את זאנר ה-MM
במרכז הבמה של הספרות הרומנטית וגרמה לכל כך הרבה אנשים הנאה,
אבל יותר מזה, היא גרמה להמון אנשים להניח בצד את הדעות הקדומות,
את הפחדים ואת התוויות ופשוט להנות מאהבה של שני אנשים זה לזה,
שני אנשים שהם במקרה גם שני גברים.
ועל זה הרי מדובר, לא? על הזכות של כל אחד ואחת מאיתנו לחיות עם האיש
או האשה שהוא/היא אוהבים.
אז אנשים משתנים כל הזמן וגם אנחנו כקוראים משתנים ולפעמים השינוי הוא
פשוט בגלל ספר אחד שגורם לנו להביט על דברים אחרת.
"הזיפים של לזרוס" הוא לא עוד רומן, הוא יותר מזה.
הוא מאבק על בחירה בחיים, באיכות החיים ועל הזכות להיות מי שבחרת להיות, מבלי לוותר ומבלי להמעיט מעצמך.
אחרי "מרכבות באיילון" קראתי המון תגובות של אלו ש"התאהבו" בתום ושל אלו ש"התאהבו" בדן. לביא ובז הם אחרים. הקשר שלהם כל כך נפלא ומיוחד, שלא מצאתי מקום להתאהב בהם ולנכס אותם לעצמי, אבל אני כן מודה על הזכות שניתנה לי להכיר את סיפורם ולתת לתובנות שלהם לגעת בחיי שלי.
ואם לא הספיק מה שכתבתי עד לכאן? אז הנה ציטוט נוסף, כזה שגורם ללב להוסיף פעימה אחת נוספת:
"אני מקווה שאף פעם לא אהיה רחוק מכדי להזדקק לעזרה לשוב אליך."
July 14, 2016
ניגשתי לספר ברגשות מעורבים, מצד אחד חיכיתי ליציאת הספר בכליון עיניים ומצד שני, פחדתי כי לימור לא תצליח לשחזר את ההצלחה של מרכבות, פחדתי שהוא יהיה דומה לאחיו הגדול ואז לשמחתי וכן להפתעתי זה קרה...בבום! הספר עוצמתי ומרגש ומחדש והופך את הבטן מפנים. לימור תודה רבה על ההפתעה הטובה וסליחה שוב שקצת פיקפקתי. כרגיל וממש לא מובן מאליו, כל שימת הלב לפרטים הקטנים, השמות שנבחרו בקפידה ורמזו מההתתחלה מה תפקידו של כל אחד, התחקיר על התקופה. לא פחדת לכתוב סצנות קשות שממש הרגשתי שאני רוצה לשלוח יד לתוך הספר ולחבק את בז ולביא. סצנות הסקס שהיו בטוב טעם ובמקום הנכון, חלקן מרגשות וחלקן בועטות בדיוק כפי שהיו צריכות להיות. התאכזבתי מדבר אחד....שהספר נגמר כ"כ מהר...ולכולם עשו לכם טובה ורוצו לקרוא.. כ"כ שונה מכל מה שיש בסביבה....והשונה הזה עושה רק טוב...
June 29, 2016
.התמכרתי כבר מהספר הראשון שלך מרכבות באיילון. אבל פה הבאת לי אותה בהפוכה כמו שאומרים.
סיימתי אתמול, ואני לא מפסיקה לחשוב על הספר
.הגיבורים, שמות הגיבורים כאילו בנית את כל העלילה והמשמעות של הסיפור עליהם, העוצמה שבכל טקסט וטקסט. המשפטים התובנות הדימויים
.לימור, תודה על שהכנסת אותי לעולם אחר שונה ומרתק
סיימתי אתמול, ואני לא מפסיקה לחשוב על הספר
.הגיבורים, שמות הגיבורים כאילו בנית את כל העלילה והמשמעות של הסיפור עליהם, העוצמה שבכל טקסט וטקסט. המשפטים התובנות הדימויים
.לימור, תודה על שהכנסת אותי לעולם אחר שונה ומרתק
August 5, 2017
לסקירות נוספות שלי --> http://bit.ly/2ueh1yz
חד הדברים האהובים עליי ביותר, הוא לסיים ספר טוב, עם חיוך ענק ולרוץ למחשב לכתוב סקירה.
זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו :)
על מה הספר?
לביא, אב חד הורי וצלם דוקומנטרי שכרגע עוסק בצילום נושא דוקומנטרי חשוב מאין כמוהו - חתונות, נקרא למשימה חדשה וחריגה. הוא הולך לתעד חפירה ארכיאולוגית בקיסריה.
מנהל החפירה הוא הדוקטור לארכיאולוגיה, בז ציטרונבאום, שנחוש בדעתו להוכיח השערה שאם תברר כנכונה, תשנה לחלוטין את כל מה שידוע על ההיסטוריה היהודית בתקופת בית שני.
"הוא לא יכל להרשות לעצמו דיכאון, דיכאון הוא פריבילגיה ששמורה לבעלי יכולת"
לבז עבר קשה וכואב, עבר שמשתלט על ההווה ומשחיר כל דקה בעתיד. שום דבר לא הכין את בז ולביא למפגש הזה, לחפירה הזו, שתחפור לא רק באדמה, אלא גם בנפשם ותביא לתוצאות לא צפויות.
"הוא תהה מדוע אין לו כנפיים כשהוא כל כך רוצה לעוף.
הוא תהה מדוע הוא מתקשה ללכת כשהוא כל כך רוצה לרוץ.
הוא תהה מדוע העיניים שלו כבויות ויבשות ��שהוא כל כך רוצה לבכות."
מה חשבתי עליו?
זהו ספרה השני של לימור מויאל שאני קוראת, מיותר לציין כמה אהבתי את ספרה הראשון.
הספר הזה התעלה בכמה וכמה רמות על כל ציפייה שהייתה לי. יותר מהכל, הוא הפתיע אותי.
אתחיל מהדמויות בסיפור, לכל דמות תפקיד חשוב בקידום העלילה, הדמויות עגולות ומרתקות. החל משני הגיבורים הראשיים, בז ולביא, שריתקו אותי בכל מילה ומשפט ועד דמויות המשנה, למשל צוות החפירה של בז, צור חגי ומיכל. כל אחד תרם גוון שונה למרקם האנושי המדהים שקיים בספר, הם ידעו להגיד את הדברים הנכונים, הוסיפו לעומק של הדמויות הראשיות ובכללי, אהבתי אותם מאד.
"אני מאמין שיש רוע בכל אחד מאיתנו. מילגרם, הסוציולוג, הוכיח את זה בניסויים שלו. אני מאמין שבכל אחד מאיתנו קיים גרעין של רוע טהור ומזוקק שמרוסן על ידי החברה, החוקים והתרבות. אבל הוא תמיד שם, ולפעמים, כשמתקיימים תנאים מסוימים, הוא מתפרץ,"
אמשיך לעלילה המקורית והמחקר המדהים, בספר ישנם תיאורים רבים המתארים את כל הקשור בארכאולוגיה, התיאורים מרתקים, כתובים בצורה ברורה ומפורטים במידה הנדרשת. הרגשתי שהטקסט שאני קוראת אמין ומרתק. החל מתיאור של שלבי החפירה, למעבדה באוניברסיטת תל אביב, למחקרים שונים ואנשי מקצוע שלימדו אותי הרבה. עבודת המחקר המדהימה של הסופרת ניכרת בכל שלב והסבה לי אושר רב כקוראת.
"המוות הוא תומך נלהב בשוויון הזדמנויות. הוא לא פסח על איש ולא עשה הנחות."
בז, גיבור עמוק ומורכב. דיכאוני ושאפתן. אדם שהייתי חוששת בהתחלה ממפגש עימו במציאות. הסופרת הציגה את בז בדרכים מקוריות ומעניינות ששמרו על המסתורין שלו. למשל, אופיו של בז משתקף דרך שיירת נמלים שחיה בביתו. בז הוצג בדרך עקיפה ואלגנטית, כזו שמשאירה לי, הקוראת, מקום למחשבה ולדמיון.
"לרגע חשב לביא שהגילוי שלשמוק הזה יש גם צד רך ואנושי מרענן, אבל אז נזכר לביא שגילויי האנושיות האלה הופנו לבור שטרם נחפר והוא חשב שעצוב שזה מה שמעורר את האיש"
לביא, אין ספק שלביא הוא הדמות האהובה עליי בסיפור כולו. לביא אדם מדהים, כנגד כל הסיכויים, לביא הביא ילדה לעולם והוא מגדל אותה לבדו באהבה עצומה. הוא מסתגל לסביבה בה הוא נמצא, מקרין אור על הסובבים אותו ולובש חולצות קורעות מצחוק.
השילוב בין לביא ובז היה כמו לחבר אש וקרח. אך להפתעתי הרבה, החיבור זרם, עניין ולא הפסיק להפתיע.
מערכת היחסים שנוצרה בניהם ריתקה אותי.
"אף שציפה לפגוש עוף מוזר, לביא לא חשב שיפגוש עוף דורס."
סצנות הסקס, לא היו רבות כאלה - וזה נפלא. אבל אלו כשהגיעו הסצנות הן תוארו בצורה כה נקייה, עניינית ומדוייקת. נחשפו אליי הפרטים העדינים שנוגעים בנשמה ומראים פאן עמוק ואחר של סצנות מהסוג הזה. היו לי פרפרים בבטן וכל כך נהנתי.
"הדרך הטובה ביותר להתגבר על פיתוי, היא להכנע לו"
לסיכום, הספר הזה מעולה.
כתיבה מדהימה, שילוב מדוייק בין כל המרכיבים ליצירת יצרה מופלאה.
רוצו מיד לקרוא אותו!
וברגע שהספר יהיה בידכם, פתחו את תוכן העניינים ותהנו משמות הפרקים המבריקים בעיניי.
מחכה לכם חוויה משובחת.
קריאה מהנה :)
חד הדברים האהובים עליי ביותר, הוא לסיים ספר טוב, עם חיוך ענק ולרוץ למחשב לכתוב סקירה.
זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו :)
על מה הספר?
לביא, אב חד הורי וצלם דוקומנטרי שכרגע עוסק בצילום נושא דוקומנטרי חשוב מאין כמוהו - חתונות, נקרא למשימה חדשה וחריגה. הוא הולך לתעד חפירה ארכיאולוגית בקיסריה.
מנהל החפירה הוא הדוקטור לארכיאולוגיה, בז ציטרונבאום, שנחוש בדעתו להוכיח השערה שאם תברר כנכונה, תשנה לחלוטין את כל מה שידוע על ההיסטוריה היהודית בתקופת בית שני.
"הוא לא יכל להרשות לעצמו דיכאון, דיכאון הוא פריבילגיה ששמורה לבעלי יכולת"
לבז עבר קשה וכואב, עבר שמשתלט על ההווה ומשחיר כל דקה בעתיד. שום דבר לא הכין את בז ולביא למפגש הזה, לחפירה הזו, שתחפור לא רק באדמה, אלא גם בנפשם ותביא לתוצאות לא צפויות.
"הוא תהה מדוע אין לו כנפיים כשהוא כל כך רוצה לעוף.
הוא תהה מדוע הוא מתקשה ללכת כשהוא כל כך רוצה לרוץ.
הוא תהה מדוע העיניים שלו כבויות ויבשות ��שהוא כל כך רוצה לבכות."
מה חשבתי עליו?
זהו ספרה השני של לימור מויאל שאני קוראת, מיותר לציין כמה אהבתי את ספרה הראשון.
הספר הזה התעלה בכמה וכמה רמות על כל ציפייה שהייתה לי. יותר מהכל, הוא הפתיע אותי.
אתחיל מהדמויות בסיפור, לכל דמות תפקיד חשוב בקידום העלילה, הדמויות עגולות ומרתקות. החל משני הגיבורים הראשיים, בז ולביא, שריתקו אותי בכל מילה ומשפט ועד דמויות המשנה, למשל צוות החפירה של בז, צור חגי ומיכל. כל אחד תרם גוון שונה למרקם האנושי המדהים שקיים בספר, הם ידעו להגיד את הדברים הנכונים, הוסיפו לעומק של הדמויות הראשיות ובכללי, אהבתי אותם מאד.
"אני מאמין שיש רוע בכל אחד מאיתנו. מילגרם, הסוציולוג, הוכיח את זה בניסויים שלו. אני מאמין שבכל אחד מאיתנו קיים גרעין של רוע טהור ומזוקק שמרוסן על ידי החברה, החוקים והתרבות. אבל הוא תמיד שם, ולפעמים, כשמתקיימים תנאים מסוימים, הוא מתפרץ,"
אמשיך לעלילה המקורית והמחקר המדהים, בספר ישנם תיאורים רבים המתארים את כל הקשור בארכאולוגיה, התיאורים מרתקים, כתובים בצורה ברורה ומפורטים במידה הנדרשת. הרגשתי שהטקסט שאני קוראת אמין ומרתק. החל מתיאור של שלבי החפירה, למעבדה באוניברסיטת תל אביב, למחקרים שונים ואנשי מקצוע שלימדו אותי הרבה. עבודת המחקר המדהימה של הסופרת ניכרת בכל שלב והסבה לי אושר רב כקוראת.
"המוות הוא תומך נלהב בשוויון הזדמנויות. הוא לא פסח על איש ולא עשה הנחות."
בז, גיבור עמוק ומורכב. דיכאוני ושאפתן. אדם שהייתי חוששת בהתחלה ממפגש עימו במציאות. הסופרת הציגה את בז בדרכים מקוריות ומעניינות ששמרו על המסתורין שלו. למשל, אופיו של בז משתקף דרך שיירת נמלים שחיה בביתו. בז הוצג בדרך עקיפה ואלגנטית, כזו שמשאירה לי, הקוראת, מקום למחשבה ולדמיון.
"לרגע חשב לביא שהגילוי שלשמוק הזה יש גם צד רך ואנושי מרענן, אבל אז נזכר לביא שגילויי האנושיות האלה הופנו לבור שטרם נחפר והוא חשב שעצוב שזה מה שמעורר את האיש"
לביא, אין ספק שלביא הוא הדמות האהובה עליי בסיפור כולו. לביא אדם מדהים, כנגד כל הסיכויים, לביא הביא ילדה לעולם והוא מגדל אותה לבדו באהבה עצומה. הוא מסתגל לסביבה בה הוא נמצא, מקרין אור על הסובבים אותו ולובש חולצות קורעות מצחוק.
השילוב בין לביא ובז היה כמו לחבר אש וקרח. אך להפתעתי הרבה, החיבור זרם, עניין ולא הפסיק להפתיע.
מערכת היחסים שנוצרה בניהם ריתקה אותי.
"אף שציפה לפגוש עוף מוזר, לביא לא חשב שיפגוש עוף דורס."
סצנות הסקס, לא היו רבות כאלה - וזה נפלא. אבל אלו כשהגיעו הסצנות הן תוארו בצורה כה נקייה, עניינית ומדוייקת. נחשפו אליי הפרטים העדינים שנוגעים בנשמה ומראים פאן עמוק ואחר של סצנות מהסוג הזה. היו לי פרפרים בבטן וכל כך נהנתי.
"הדרך הטובה ביותר להתגבר על פיתוי, היא להכנע לו"
לסיכום, הספר הזה מעולה.
כתיבה מדהימה, שילוב מדוייק בין כל המרכיבים ליצירת יצרה מופלאה.
רוצו מיד לקרוא אותו!
וברגע שהספר יהיה בידכם, פתחו את תוכן העניינים ותהנו משמות הפרקים המבריקים בעיניי.
מחכה לכם חוויה משובחת.
קריאה מהנה :)
July 4, 2023
ווידוי, נשארו לי כמה עמודים לספר ופשוט נמאס לי, מרחתי את זה יותר מידי.
אחרי ההתלהבות המטורפת שלי מ"מרכבות באיילון" היו לי כנראה יותר מידי ציפיותת
הספר הזה הוא מעבר לטרופ של "גראמפי אנד סאנשיין", בז הוא פשוט בחור.. בחור. לא יודעת, הוא מעצבן בטירוף, גס ברמה לא סקסית ויותר מידי "אני לא שם זין" אבל ברגע שהדבר הכי קטן קורה , "איך אתה מעז אני לא מאמין עלייך!"
הוא פשוט עושה דרמה מכל דבר, לדוגמא כשלביא אמר לאמא של דיה שהוא -יחשוב- על לטוס איתם, כל אדם עם הגיון פשוט יודע שכשמישהו אומר "אני אחשוב על זה", הוא אומר את זה כנראה מנימוס, אבל בז היה חייב להפוך את זה קודם כל לריב צעקני וענקי של "אז אני כלום בשביל אה" ו"איך אתה מעז להסתיר ממני את זה", ואחרי שהוא הבין שלביא סך הכל אמר מנימוס, "אני כועס עלייך שאתה לא כנה!"
וזה מעצבן אותי, יש לבז סיפור רקע כל כך טוב, גם ללביא, והכל בנוי טוב, ופשוט משהו נדפק. כמו הצורה בה הם שונאים את אמא של דיה, אני חושבת שהם פספסו את העובדה שדיה היא הבת שלה, בדיוק כמו שהיא הבית של לביא! איך הם בכלל מעזים ככה להתנהג לאחת שסחבה אותה תשעה חודשים בבטן? כן, היא לא הייתה אמא מושלמת. אבל היא מנסה, והיא רוצה שדיה תהיה איתה, זה מובן לגמרי. איזו אמא לא תנסה להתעקש על זה שהבת שלה תהיה איתה? ולביא אפילו לא חשוב על צורה כולשהי להתפשר, אם לא בשבילה, אז בשביל דיה! ממש לא מצא חן בעיניי. כן זה רומן גאה, אבל אין צורך למחוק את הדמות של האמא!
נ.ב
הספר נכתב לפני עשר שנה? ויש שם משפט "וביבי עדיין יהיה ראש הממשלה", איי איי .
חזרה לענייננו. אני שונאת את בז, עד כמה חסר ביטחון הוא יכול להיות? לבקש מלביא להפסיק להסתובב עם החולצות המצחיקות שלו, כי הן רומזות לגבי הנטייה המינית שלו וככה אנשים מתחילים איתו לפעמים? תגיד לי אתה רציני? כן זה היה קטע ממש מצחיק, אבל כל כך איך שאומרים, רעיל. פשוט דוחה.
"אני לא רוצה שתלבש את החולצות כי הן גורמות לאנשים לגלות בך עניין"
למה שלא תמחק את בן הזוג שלך וזהו?
חוץ מבז והמחיקה של האמא, הספר ממש יפה, תפס אותי במפתיע הפגיעה עצמית, ושאר הדמויות כתובות מצויין, בין אם זה הפועלים בעבודה, או ההורים. אפילו לקחו דבר די משעמם- כמו חפירות ואוניברסיטה, היסטוריה, והפכו את זה לרומן גאה מעניין? איך היא הצליחה?
חבל שבז בן אדם חרא (ולא, 'עברתי סבל בעבר', הוא לא תירוץ להיות בן אדם רע!!!)
לא יודעת. שנאה אהבה עם הספר הזה. זאת הביקורת הכי מבולבלת שכתבתי ואני אפילו לא יודעת אם אמליץ למישהי לקרוא את זה (אם היא בקטע של בני זוג רעילים אז כן לכי על זה. כל אחת והפנטזיות שלה. אני מעדיפה לשמור גם בספרים על בני זוג שהם לא מחליטים לי מה ללבוש וצורחים עלי לפני שנותנים לי לדבר)
אחרי ההתלהבות המטורפת שלי מ"מרכבות באיילון" היו לי כנראה יותר מידי ציפיותת
הספר הזה הוא מעבר לטרופ של "גראמפי אנד סאנשיין", בז הוא פשוט בחור.. בחור. לא יודעת, הוא מעצבן בטירוף, גס ברמה לא סקסית ויותר מידי "אני לא שם זין" אבל ברגע שהדבר הכי קטן קורה , "איך אתה מעז אני לא מאמין עלייך!"
הוא פשוט עושה דרמה מכל דבר, לדוגמא כשלביא אמר לאמא של דיה שהוא -יחשוב- על לטוס איתם, כל אדם עם הגיון פשוט יודע שכשמישהו אומר "אני אחשוב על זה", הוא אומר את זה כנראה מנימוס, אבל בז היה חייב להפוך את זה קודם כל לריב צעקני וענקי של "אז אני כלום בשביל אה" ו"איך אתה מעז להסתיר ממני את זה", ואחרי שהוא הבין שלביא סך הכל אמר מנימוס, "אני כועס עלייך שאתה לא כנה!"
וזה מעצבן אותי, יש לבז סיפור רקע כל כך טוב, גם ללביא, והכל בנוי טוב, ופשוט משהו נדפק. כמו הצורה בה הם שונאים את אמא של דיה, אני חושבת שהם פספסו את העובדה שדיה היא הבת שלה, בדיוק כמו שהיא הבית של לביא! איך הם בכלל מעזים ככה להתנהג לאחת שסחבה אותה תשעה חודשים בבטן? כן, היא לא הייתה אמא מושלמת. אבל היא מנסה, והיא רוצה שדיה תהיה איתה, זה מובן לגמרי. איזו אמא לא תנסה להתעקש על זה שהבת שלה תהיה איתה? ולביא אפילו לא חשוב על צורה כולשהי להתפשר, אם לא בשבילה, אז בשביל דיה! ממש לא מצא חן בעיניי. כן זה רומן גאה, אבל אין צורך למחוק את הדמות של האמא!
נ.ב
הספר נכתב לפני עשר שנה? ויש שם משפט "וביבי עדיין יהיה ראש הממשלה", איי איי .
חזרה לענייננו. אני שונאת את בז, עד כמה חסר ביטחון הוא יכול להיות? לבקש מלביא להפסיק להסתובב עם החולצות המצחיקות שלו, כי הן רומזות לגבי הנטייה המינית שלו וככה אנשים מתחילים איתו לפעמים? תגיד לי אתה רציני? כן זה היה קטע ממש מצחיק, אבל כל כך איך שאומרים, רעיל. פשוט דוחה.
"אני לא רוצה שתלבש את החולצות כי הן גורמות לאנשים לגלות בך עניין"
למה שלא תמחק את בן הזוג שלך וזהו?
חוץ מבז והמחיקה של האמא, הספר ממש יפה, תפס אותי במפתיע הפגיעה עצמית, ושאר הדמויות כתובות מצויין, בין אם זה הפועלים בעבודה, או ההורים. אפילו לקחו דבר די משעמם- כמו חפירות ואוניברסיטה, היסטוריה, והפכו את זה לרומן גאה מעניין? איך היא הצליחה?
חבל שבז בן אדם חרא (ולא, 'עברתי סבל בעבר', הוא לא תירוץ להיות בן אדם רע!!!)
לא יודעת. שנאה אהבה עם הספר הזה. זאת הביקורת הכי מבולבלת שכתבתי ואני אפילו לא יודעת אם אמליץ למישהי לקרוא את זה (אם היא בקטע של בני זוג רעילים אז כן לכי על זה. כל אחת והפנטזיות שלה. אני מעדיפה לשמור גם בספרים על בני זוג שהם לא מחליטים לי מה ללבוש וצורחים עלי לפני שנותנים לי לדבר)
July 15, 2021
טוב זה היה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי, ואני לא בטוחה למה ציפיתי שהוא יהיה גרוע. זה היה מעניין, אהבתי את הדמויות, את ההתמודדות של בז עם הפוסט-טראומה, את הקסם הקליל ואת החולצות של לביא, אהבתי את הדינמיקה של צוות החפירה ואת השילוב של הרקע ההיסטורי שאין לי מושג אם הוא מדויק או לא, אבל היה מעניין.
קצת היו קטעים שהסבירו לי בצורה מלאכותית את כל מה שאני אמורה לדעת, את הרקע. זה היה יכול להיעשות יותר טוב אני חושבת.
גם משבר השיא הרגיש קצת מאולץ והרגשתי שהם נפרדו רק כדי שנוכל להשתמש במצפן.
אני חושבת שהבעיה העיקרית שלי עם הספר, והיא לגמרי שלי ולא של הספר, היא שאני לגמרי קשורה רגשית כרגע לבאז פיטץ' ואין לי מקום להכניס עוד בז אחד לתוך הלב.
קצת היו קטעים שהסבירו לי בצורה מלאכותית את כל מה שאני אמורה לדעת, את הרקע. זה היה יכול להיעשות יותר טוב אני חושבת.
גם משבר השיא הרגיש קצת מאולץ והרגשתי שהם נפרדו רק כדי שנוכל להשתמש במצפן.
אני חושבת שהבעיה העיקרית שלי עם הספר, והיא לגמרי שלי ולא של הספר, היא שאני לגמרי קשורה רגשית כרגע לבאז פיטץ' ואין לי מקום להכניס עוד בז אחד לתוך הלב.
October 23, 2020
ספר מדהים עם דמויות מעניינות שעוברות תהליך מרגש ומרתק לאורך הספר חזרתי כבר לקריאה שנייה ושלישית מעולה בכל פעם ❤
March 5, 2017
23.7.16 ("הלוחשות לספרים")
אף אישה לא תצליח להבין את העוצמה של הזיפים שלנו.
הם מסתירים את הפגמים שלנו ואת כל מה שאנחנו שונאים בעצמנו.
הם נוסכים בנו ביטחון ועוצמה.
ויותר מהכול, הם נותנים לנו את האפשרות לברוח מעצמנו.
סקירה מאת נתנאל דמין
תקציר :
כשצלצול הטלפון מעיר את לביא משנתו, הוא עדיין לא יודע ששיחת הטלפון הזו תשנה את חייו.
לביא הוא צלם דוקומנטרי ועבר זמן רב מדי מאז שצילם את מה שהוא אוהב. הוא נאלץ לוותר על הצילומים שגורמים לו ריגוש ולצלם חתונות, על מנת לפרנס את עצמו ואת בתו.
כשאישה מסתורית מתקשרת אליו ומציעה לו לצלם חפירה ארכיאולוגית למען בנה, הוא מסכים ומשם הכל משתנה.
כשהוא מגיע למקום הוא פוגש בבז, הארכיאולוג שבשבילו יעבוד במשך החודשים הבאים.
בז מיד הופך לבלתי נסבל בעיני לביא. הוא שונא את כולם ויותר מהכל- שונא את עצמו.
למרות החזות המאיימת שבז מתעקש להציג, לביא רואה אותו מבעד לעדשה, ויודע שאי שם מתחת לזיפים, מסתרר בחור טוב שעוטה מסכה רק כדי לא להראות את כל הצער והכאב.
דמויות:
לביא אלעזר – לביא הוא אב חד הורי שנאלץ לגדל את בתו לבדו, ועושה זאת באהבה גדולה.
הוא הומו מוצהר ולא מפחד ממה שעלולים לחשוב עליו.
“ההומואיות שלי לא ראויה לחיות בהיחבא, היא אוהבת להיות חופשית ומשוחררת.”
לביא כבר סבל בעבר מאהבה נכזבת אך למרות הכול, הוא נשאר אופטימי ולא מפחד לאהוב שנית. הוא בחור נאה, אמיץ, מצחיק, חברותי, חכם ומלא בתובנות על החיים.
בז ציטרונבאום – בז הוא ארכיאולוג שחופר באדמה, רק כדי להעסיק את מחשבותיו ולא ליפול שוב לתיעוב העצמי שנהיה חברו הטוב במהלך השנים. בז מאשים את עצמו בתקרית שקרתה לפני מספר שנים, שלקחה את היקר לו מכל. הוא עוטה על עצמו מסכה ולא נותן לאף אחד להתקרב לליבו. מה שמסתבר, כמשימה פשוטה בשביל מישהו לא חברותי שלא אוהב להיות בחברת אנשים רבים. “הוא לא חיבב אנשים באופן כללי וחשב שהם מייגעים, רעשנים ועל פי רוב משעממים. ריכוז גבוה של אנשים במקום אחד היה עבורו גיהינום.”
בז הוא בחור נאה, חכם, מצחיק אשר זיכרונות העבר תוקפים אותו ולא נותנים לו מנוח.
“….מה החלום שלך?”
בז חשב מעט לפני שענה. “ללכת לישון עם ציפייה לקום מחר בבוקר.”
כשלביא מגיע לאזור החפירה בקיסריה בלבוש האופנתי שלו ובחוש ההומור העוקצני שלו, בז יודע שעליו להתרחק ממנו, הוא יודע שהוא לא מספיק טוב בשביל לביא. אך לביא לא מוכן לוותר בכזו קלות ושבז מחליט להשאיר לו פתח, לביא מתכוון לנצל אותו בכל מחיר.
בז מתעקש לשנוא, ולביא מתעקש לאהוב, ביחד הם מתכון לאסון.
האם אהבתם תתגבר על פני האסון הבלתי- נמנע או שמא האסון יטבח בהם ויהרוס אותם כליל ?
בנימה אישית :
הספר הזה הוא גאוני, החל מהפסיק הקטן – הכול נעשה במחשבה תחילה. לכל פרק יש שם “כשהחיים מחלקים לך לימונים” “בוב ספוג ושבעת החטאים” ועוד.
כשרק פתחתי את הספר וראיתי את רשימת הפרקים, לא הבנתי בשביל מה הם נועדו. אך אחרי כל פרק שקראתי אמרתי לעצמי “וואו, אז בגלל הפרק נקרא כך – גאוני.”
השמות של הדמויות מיוחדים ומתאימים לספר כמו כפפה ליד.
הכתיבה גבוה ורהוטה, ולכל דמות ודמות יש אופי.
לימור מויאל מלמדת אותנו מסר חשוב “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.”
בכתיבה אמיצה, סוחפת ונוגעת היא מלמדת את מי שעוד לא למד – שגם שני גברים מסוגלים לאהוב. האמת? הייתי בטוח שלימור תיפול למלכודת של “הגבר הנשי” ו”הגבר הגברי”. אך הדמויות אפילו לא קרובות להגדרות האלו. שניהם גבריים ביותר ובשניהם תתאהבו בין רגע בלי למצמץ. הספר טומן בתוכו חלקים מההיסטוריה, ורואים שנעשתה חקירה רבה בנושא.
אני חייב להודות, שרומןהיסטורי לא עושה לי את זה. הבגרות בהיסטוריה הספיקה לי לחיים שלמים. אך בספר הזה, כל פרק רציתי לגלות עוד. ככל שהחפירה התקדמה כך גם הסתקרנותי בנוגע לממצאים.
לימור מויאל היא אישה אמיצה, ולא בגלל שהיא כתבה סיפור אהבה על שני גברים. אלא בגלל שהיא לא מפחדת לכתוב דברים שהקהל עלול לא לאהוב, היא נשארת נאמנה לעצמה ומראה לנו את המציאות כפי שהיא ולא מנסה ליצור סיפור סינדרלה רק כדי לזכות במחיאות כפיים.
הספר הזה, הוא קרסולה שלמה של רגשות. הוא מלא בהומור ובכאב. ולפני שהספקתי לנגב את הדמעות כבר צחקתי בקולי קולות.
ציטוט מהספר שאני לוקח איתי :
“בכל אחד מאיתנו חיים שני זאבים. האחד רעב, כועס, שונא, מכאיב ומחרחר ריב והאחר רגוע, שמח, מושיט יד לעזרה, אוהב ומקבל. שני הזאבים האלה מתרוצצים אצלנו בתוך הנפש אבל תמיד אחד משתלט עלינו ומחליט מי נהיה,” אמר חיימון והשתתק.
“אז איזה זאב משתלט?” שאל בז
“זה שאתה מחליט להאכיל”
אף אישה לא תצליח להבין את העוצמה של הזיפים שלנו.
הם מסתירים את הפגמים שלנו ואת כל מה שאנחנו שונאים בעצמנו.
הם נוסכים בנו ביטחון ועוצמה.
ויותר מהכול, הם נותנים לנו את האפשרות לברוח מעצמנו.
סקירה מאת נתנאל דמין
תקציר :
כשצלצול הטלפון מעיר את לביא משנתו, הוא עדיין לא יודע ששיחת הטלפון הזו תשנה את חייו.
לביא הוא צלם דוקומנטרי ועבר זמן רב מדי מאז שצילם את מה שהוא אוהב. הוא נאלץ לוותר על הצילומים שגורמים לו ריגוש ולצלם חתונות, על מנת לפרנס את עצמו ואת בתו.
כשאישה מסתורית מתקשרת אליו ומציעה לו לצלם חפירה ארכיאולוגית למען בנה, הוא מסכים ומשם הכל משתנה.
כשהוא מגיע למקום הוא פוגש בבז, הארכיאולוג שבשבילו יעבוד במשך החודשים הבאים.
בז מיד הופך לבלתי נסבל בעיני לביא. הוא שונא את כולם ויותר מהכל- שונא את עצמו.
למרות החזות המאיימת שבז מתעקש להציג, לביא רואה אותו מבעד לעדשה, ויודע שאי שם מתחת לזיפים, מסתרר בחור טוב שעוטה מסכה רק כדי לא להראות את כל הצער והכאב.
דמויות:
לביא אלעזר – לביא הוא אב חד הורי שנאלץ לגדל את בתו לבדו, ועושה זאת באהבה גדולה.
הוא הומו מוצהר ולא מפחד ממה שעלולים לחשוב עליו.
“ההומואיות שלי לא ראויה לחיות בהיחבא, היא אוהבת להיות חופשית ומשוחררת.”
לביא כבר סבל בעבר מאהבה נכזבת אך למרות הכול, הוא נשאר אופטימי ולא מפחד לאהוב שנית. הוא בחור נאה, אמיץ, מצחיק, חברותי, חכם ומלא בתובנות על החיים.
בז ציטרונבאום – בז הוא ארכיאולוג שחופר באדמה, רק כדי להעסיק את מחשבותיו ולא ליפול שוב לתיעוב העצמי שנהיה חברו הטוב במהלך השנים. בז מאשים את עצמו בתקרית שקרתה לפני מספר שנים, שלקחה את היקר לו מכל. הוא עוטה על עצמו מסכה ולא נותן לאף אחד להתקרב לליבו. מה שמסתבר, כמשימה פשוטה בשביל מישהו לא חברותי שלא אוהב להיות בחברת אנשים רבים. “הוא לא חיבב אנשים באופן כללי וחשב שהם מייגעים, רעשנים ועל פי רוב משעממים. ריכוז גבוה של אנשים במקום אחד היה עבורו גיהינום.”
בז הוא בחור נאה, חכם, מצחיק אשר זיכרונות העבר תוקפים אותו ולא נותנים לו מנוח.
“….מה החלום שלך?”
בז חשב מעט לפני שענה. “ללכת לישון עם ציפייה לקום מחר בבוקר.”
כשלביא מגיע לאזור החפירה בקיסריה בלבוש האופנתי שלו ובחוש ההומור העוקצני שלו, בז יודע שעליו להתרחק ממנו, הוא יודע שהוא לא מספיק טוב בשביל לביא. אך לביא לא מוכן לוותר בכזו קלות ושבז מחליט להשאיר לו פתח, לביא מתכוון לנצל אותו בכל מחיר.
בז מתעקש לשנוא, ולביא מתעקש לאהוב, ביחד הם מתכון לאסון.
האם אהבתם תתגבר על פני האסון הבלתי- נמנע או שמא האסון יטבח בהם ויהרוס אותם כליל ?
בנימה אישית :
הספר הזה הוא גאוני, החל מהפסיק הקטן – הכול נעשה במחשבה תחילה. לכל פרק יש שם “כשהחיים מחלקים לך לימונים” “בוב ספוג ושבעת החטאים” ועוד.
כשרק פתחתי את הספר וראיתי את רשימת הפרקים, לא הבנתי בשביל מה הם נועדו. אך אחרי כל פרק שקראתי אמרתי לעצמי “וואו, אז בגלל הפרק נקרא כך – גאוני.”
השמות של הדמויות מיוחדים ומתאימים לספר כמו כפפה ליד.
הכתיבה גבוה ורהוטה, ולכל דמות ודמות יש אופי.
לימור מויאל מלמדת אותנו מסר חשוב “אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.”
בכתיבה אמיצה, סוחפת ונוגעת היא מלמדת את מי שעוד לא למד – שגם שני גברים מסוגלים לאהוב. האמת? הייתי בטוח שלימור תיפול למלכודת של “הגבר הנשי” ו”הגבר הגברי”. אך הדמויות אפילו לא קרובות להגדרות האלו. שניהם גבריים ביותר ובשניהם תתאהבו בין רגע בלי למצמץ. הספר טומן בתוכו חלקים מההיסטוריה, ורואים שנעשתה חקירה רבה בנושא.
אני חייב להודות, שרומןהיסטורי לא עושה לי את זה. הבגרות בהיסטוריה הספיקה לי לחיים שלמים. אך בספר הזה, כל פרק רציתי לגלות עוד. ככל שהחפירה התקדמה כך גם הסתקרנותי בנוגע לממצאים.
לימור מויאל היא אישה אמיצה, ולא בגלל שהיא כתבה סיפור אהבה על שני גברים. אלא בגלל שהיא לא מפחדת לכתוב דברים שהקהל עלול לא לאהוב, היא נשארת נאמנה לעצמה ומראה לנו את המציאות כפי שהיא ולא מנסה ליצור סיפור סינדרלה רק כדי לזכות במחיאות כפיים.
הספר הזה, הוא קרסולה שלמה של רגשות. הוא מלא בהומור ובכאב. ולפני שהספקתי לנגב את הדמעות כבר צחקתי בקולי קולות.
ציטוט מהספר שאני לוקח איתי :
“בכל אחד מאיתנו חיים שני זאבים. האחד רעב, כועס, שונא, מכאיב ומחרחר ריב והאחר רגוע, שמח, מושיט יד לעזרה, אוהב ומקבל. שני הזאבים האלה מתרוצצים אצלנו בתוך הנפש אבל תמיד אחד משתלט עלינו ומחליט מי נהיה,” אמר חיימון והשתתק.
“אז איזה זאב משתלט?” שאל בז
“זה שאתה מחליט להאכיל”
July 13, 2016
3.5 stars
May 30, 2023
This is the most exciting book in the world !!! His writing is so high level, the story is well written, each character in color as they say
Displaying 1 - 18 of 18 reviews