הספר "חופן של ערפל" מספר על קהילה יהודית קטנה בעיראק כמה ימים לפני מלחמת העצמאות ב-48. במרכז הספר עומדת אהבתם הבלתי אפשרית של רמזי וסוהאם נוכח השינויים שהאיזור עובר. סמי מיכאל מבקש בספרו לתאר איך חיו באמת ערבים, מוסלמים ונוצרים יחד וחלמו על עיראק אחרת. הספר משלב אירועים היסטוריים עם סיפור אהבה אחד בסיגנונו המיוחד של סמי מיכאל. מהדורה חדשה לרומן מעורר געגוע. ספר אנושי ומקסים.
השבוע קראתי את "חופן של ערפל" מאת סמי מיכאל. בניגוד לספריו המומנטליים "ויקטוריה", "חצוצרה בואדי" ו"חסות" העוסקים ביחסים בין יהודים לערבים, כאן ועכשיו, הספר הזה מתאר מערך יחסים בתוך חבורה מעורבת של יהודים, נוצרים ומוסלמים בעיראק של אמצע שנות ה- 40.
קשה לי להמליץ על הספר בהתלהבות. הוא עוסק בעיקר בפאן הפוליטי קומוניסטים מול ציוניים, נושאים שמאוד רחוקים מהכאן והעכשיו שלי.
גם השפה יחסית ארכאית גרמה לי להרגיש מדשדשת במקום ולא השאירה לי הזדמנות להתחבר אל התמות המוצגות בו או לדמויות שלו הרודפות אחר "חופן של ערפל".
מבחינתי הקטע החזק ביותר היה האונס של סוהאם ע"י בעלה המבוגר ממנה בשנים רבות הנשוי כבר לאישה ראשונה. גבר לו לא נישאה מתוך בחירה אלא מתוך אילוץ שכן אהובה האמיתי היה עסוק ברדיפה אחר רוחות.
סוהאם מבינה את ההבדל בין המציאות לבין רדיפה אחר חלום. גם כשתופסים חופן של ערפל הוא בסופו של דבר מתפוגג ואין בו ממשות אמיתית כמו חייה או האונס שעברה אבל סוהאם ידעה שזה תוצר של סביבה ותרבות בה היא חייה.
"חופן של ערפל", סמי מיכאל עם עובד, 1979, 267 עמ`
This entire review has been hidden because of spoilers.