"יש כישוף עתיק ששולט בנו, לואי. בכולנו. הטילו אותו בני האלוהים שיצרו את הנפילים לפני אלפי שנים. ואתה לא יכול לברוח ממנו. אף אחד לא יכול."
לואי תמיד ידע שהוא שונה.
הוא ואימו מדברים בשפה שאף אחד לא מבין, חוגגים חגים שאיש לא מכיר, ומכל הילדים בכיתה – רק הוא איבד את אבא שלו בפיצוץ מסתורי.
הוא תמיד ידע שהוא שונה, אבל הוא לא ידע עד כמה.
מפגש מפתיע עם דרקון חושף את כל הסודות שאימו שמרה מפניו כל השנים.
הוא בכלל לא נולד כאן, בעולם הזה. הוא בכלל לא אנושי. לואי נועד להיות חבר במסדר הנפילים, ארגון עתיק וקסום ששומר על האיזון העדין בין הטבע ובין הגזע הדרואידי. כפי שהיה גם אביו.
האם לואי יסכים לחזור לעולם שבו נולד וללמוד בבית ספר מכושף? האם ימצא את שאר הנפילים הצעירים? האם יצליח להציל את אביו?
וואו! יצא לי לקרוא גם את הספר הקודם לפני השכתוב ואני כן אגיד שזה היה לפי כבר כמה שנים טובות ולא זכרתי הרבה ממנו איך אני שמחה לכך! הופעתי מחדש, התאהבתי בדמויות מחדש, התרגשתי מחדש פשוט כיף! סיימתי את הספר בכמה ימים קצרים וכבר מחכה לספר הבא! אופיר יאללה מחכים לך!
קריאה שנייה 25.9.25- החלטתי לפני שאני קוראת את הזפר השני לקרוא את זה מחדש ולא אשקר זה היה יותר טוב מהפעם הראשונה! נראה לי כי אני כבר יודעת איך העולם בנוי והייתי צריכה פחות להתעסק בלהבין ויותר בלהרגיש את העלילה והדמויות ממש אהבתי!
{4.5 מעוגל למעלה} ספר מקסים, מלא בהרפתקאות אשר מושך אותך אל עולמן של הדמויות החוות תהפוכות בחייהן וחוברות ביחד. זהו ספר מבוא בו מתוודעים לדמויות ולעולם הקסום על שלל מרכיביו, כאשר קל להזדהות עם לא מעט מהן ורק לקוות שישובו לבקר בדפים חדשים בקרוב. אמנם ברובו עד לשלב זה, רוב ההתפתחויות היו צפויות, עדיין היו מספר הפתעות ששימחו אותי וישנן הבטחות לעתיד שחוטי הגורל טרם התממשו...
ספר טוב מאד נהנתי מאד מהקריאה, היה לי קשה שההתחלה יותר איטית ולוקח זמן להכנס לעולם אבל כשנכנסים זה ממש שווה את זה! מעולה לנוער צעיר, מדבר המון רגש ונותן לו מקום(מדהים בעיני!) וגם מבוגרים יהנו ממנו מאד ❤️
כל כך הרבה פעמים בספר כבר ניחשתי מה עומד לקרות ומי כל נפיל. אפילו כתבתי בספר (אני מודה שאני מהאנשים האלה שכותבים בספרים ומסמנים בהם), אבל זה הרגיש נכון.
אולי הדמות שהכי רציתי שתהיה חלק מהסיפור זה מוריי, בעיקר בגלל הרושם הראשוני שלו. לא נורא, התגברתי על זה (נראה לי).
לקרוא ספר כזה בגיל הזה (אני בת 20) זה לחשוב על משמעויות של דברים לכל מיני כיוונים. אחד הדברים שהכי הרגישו לי חשובים היה הקבלה העצמית של הדמויות ללהיות נפילים, בעיקר בגלל שזה הזכיר לי את הנושא של "היציאה מהארון" אם זה לעצמיך או לאחרים. אתה לא יודע איך יגיבו אליך או אל עצמם וצריך לתת להם את הזמן לעכל.
סיימתי את הספר בשלושה ימים, לא הצלחתי לעזוב אותו. כן הרגשתי שהגיל שלהם קצת צעיר מידי, אבל זה לא הפריע לי יותר מידי עם הקריאה. כבר מלא זמן שלא נשאבתי לעולם עם דמויות צעירות יותר ממני😅 (לא מאז שקראתי את הארי פוטר שוב).
החלק האהוב עלי נראה לי זה איך שהתאומים גילו שהם נפילים. בעיקר דון. שהוא הפך להיות הדמות האהובה עלי. איך שהוא שינה לגמרי אישיות למראה השלג גרם לי לחייך ממש. הוא הזכיר לי את אחותי הקטנה. אבל הפרקים 25-27 ריתקו אותי ממש. בעיקר בגלל שידעתי מהרגע שהם נפגשו בספרייה שיעל היא הנפילה השישית. ואולי גם בגלל שאני פשוט אוהבת סיפורים על בני ים ופיראטים.
נערת החלומות = לונה. לא התפלאתי. אלן ואליון = נפילי האש. זה היה ברור מהרגע בו אמרו להם לא להתראות יותר עם תרזה.
התקווה שלי זה שכל ה8 יהפכו להיות קרובים. כמו בפרק 33.
ולסיום, כמות הפעמים שכתבתי בספר "רגע, מה?!" : 3 "ידעתי!" : 5
תודה רבה על הספר המדהים הזה. מחכה בקוצר רוח לספר הבא🤗
This entire review has been hidden because of spoilers.