בנימוקי השופטים נכתב: "נעה ידלין יצרה רומן שנון ומהנה, ששולח את חיציו לנקודות חולשה רבות בחיים המודרניים בכלל והחיים בישראל בפרט. כמעט אין תחום שאינו נבחן במראה הסאטירית הביקורתית של ידלין: כשליו של הניו אייג', זיופיו וחולשותיו של השמאל הישראלי האשכנזי השבע, העיסוק בתדמית במקום במהות ומקומם של יועצי תקשורת, תוכניות ריאליטי והמדיה לסוגיה".
אסא פוגל, דוקטור בלי משרה ופרוד טרי, מתעורר בוקר אחד לחדשות מבהילות: אמא שלו האהובה, סמנכ"ל מרכז תיאודור הירש לשלום בר קיימא, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל, אספנית אנינה של אמנות ישראלית ופעילה נמרצת בשלל אגודות ידידים – חשודה שגנבה ממקום עבודתה 3.4 מיליון שקלים.
עכשיו אסא מנסה לנווט בתוך מציאות טרופה: בין אחותו המשוכנעת בחפותה של אמה לבין אחיו הספקן; בין פרודתו הנוכחת בחיי כולם לבין החברים שנעלמים; בין טעויות ותיקות לעלבונות חדשים – והכול לעיני התקשורת, שאינה נותנת מנוח.
אבל יותר מכול עליו לבחון מחדש את דמותה המוכרת כל כך של אמו. מי היא האישה הזו, עם חוש ההומור הנהדר, השכל החריף והנטייה הקלה לצדקנות, שיושבת עכשיו במעצר בית?
"בעלת הבית" מפרק את דמויותיו בסכין מושחזת ומרכיב מהן רומן מקורי ומסעיר על משפחה ועל כסף, על אימהות וילדים, על כישלון והצלחה, על מעמד ועל תדמית.
ספריה הקודמים של נעה ידלין, חיי מדף (זמורה ביתן, 2010) ו"שאלות קשות לאללה – אתם שואלים, אלוהים משיב" (חרגול/עם עובד, 2005) זכו לשבחי הביקורת וסימנו אותה כאחד הקולות המבטיחים בספרות העברית.
Noa Yedlin is an Israeli author, the recipient of the Sapir Prize (the Israeli Man Booker) and the Prime Minister's Literature Award and author of the bestselling House Arrest, Stockholm, People Like Us and The Wrong Book. Yedlin was named by Haaretz Magazine one of "66 Israeli Women You Should Know". Yedlin is also the creator of a two-season TV series based on her bestselling novel Stockholm (the Israeli Best Mini-Series TV Award). A German remake of the series (You Don't Die Among Friends) won Best Scripted Format at 2021 International Format Awards and Best European Series at La Rochelle Festival De La Fiction 2021. The series has been re-made by SVT Sweden (broadcast: Christmas 2022). Her bestselling novel People Like Us is currently being developed into a series in Israel. A stage adaption of House Arrest is now playing at Beit Lessin Theater in Tel Aviv.
סיפורה של משפחה ירושלמית, אשכנזית/ילידת הארץ, האם אלישבע פרופ' בדימוס ומזכ"לית ארגון לשלום, בן עמי, בעל חברת השמה וילדיהם: אביטל, בעלת חברת נדל"ן, אסא ואמוץ, פסיכיאטר שהופך לכוכב ריאליטי. זוהי משפחה מטריאכלית למעשה ואלישבע שולטת בה בנועם לכאורה ומהווה את מרכז חיה של המשפחה, אבל אז היא מואשמת בגניבת מיליונים בעקבות כתבת תחקיר והמשפחה מתרסקת. זהו לא ספר על התפרקות אלא על התגלות הסדקים שהיו לעין כל ואיש לא ראה, במשפחה ובעיקר בדמות האם שהופכת מדמות כמעט מיתית לבשר ודם והדדבר מאלץ את כל אחד מהילדים לנקוט בעמדה ביחס לחייו, במערכות היחסים בין ההורים לילדיהם, בין האחים ובין בני זוגם והאקסים. הספר כולו מסופר מנקודת הראות של אסא, שהוא "נער הפוסטר" של המשפחה: לכאורה מצליח אבל בעצם לא, לכאורה מסודר בחייו ובעצם תלוי רגשית ומעשית באימו, בלי שמעולם שם לב. כל התדמיות והאמונות הולכות ומתפרקות, עד שלא נותר דבר מלבד להמשיך הלאה.
ראיתי כאן ביקורות לא מחמיאות, בלשון המעטה, גם לספר הזה וגם לשטוקהולם (ספרה האחרון של נעה ידלין) והם עסקו בעיקרן בסגנון הכתיבה המסחרר, שבעיני הוא מלא תנופה ומשקף סגנון דיבור מאוד ישראלי. מעבר לכך, על אף הנושא הכבד יש בכתיבה משהו מאוד נגיש ויומיומי והוא מלא בהומור ובאבחנות חדות. בכלל הספר עורר אצלי הזדהות גדולה. וציטוט אחד מהספר שאני אוהב במיוחד: "אסא הרגיש שהוא צריך לחשוב על דבר אחר, ובכל זאת לא הצליח לחשוב אלא על הדבר הזה שעובר כנראה במשפחה שלו, מדור לדור, אמונה או מסורת חילונית לגמרי, שדברים קורים רק למי שמגיע לו, דברים טובים ורעים, בן אדם לא נפלט ככה סתם מן האקדמיה ואישה לא נעצרת סתם באין כל האשמות, והאדם כנראה מוכשר והאישה אינה גנבת, ובכל זאת משהו הם עשו לא טוב".
סיימתי הרגע לקרוא, ספר שכתוב נפלא בעיני, השפה העברית מתגלגלת חלק,בלי להיות מביכה על אף השימוש בסלנג, זה נעשה באופן לא מתאמץ. הסיפור עצמו, העלילה, לא מעניינת בכללותה, מדובר באיזה "גייט" לא מעניין של גניבת כספים ממוסד לא רלוונטי ושלא ברור מה נגנב אם נגנב ולמה נגנב. ואני חייבת להודות שגם עכשיו בסיום הספר אני לא בטוחה שהבנתי אם אכן נגנב, למה (לא מובאת סיבה) ואיך. ועוד וידוי בעמודים האחרונים היתה לי התחושה הזאת שיש לעיתים שהסופר רוצה כבר לגמור עם הספר אז את העמודים האחרונים הוא כזה מתקתק, וכבר ברור לי כקוראת שהסוף יהיה אנמי. ואכן כזה הוא. אבל הסיפור עצמו, בפרטים, היחסים במשפחה, בין האחים והגיסים, הוא כשלעצמו מעניין ומשעשע.
סגנון הכתיבה של הספר עשה לי סחרחורת. התחננתי לכמה סימני פיסוק כדי שאוכל להבין מה בדיוק הסופרת רוצה להגיד. תיאורי השיחה הם ברמת תחכום של ילד בכיתה ה׳ (ואז הוא אמר... ואז היא ענתה לו.... ואז הוא אמר.... והיא אמרה....). הדמויות מוכנסות לעלילה בלי הצגה ראויה, מה שאילץ אותי לדפדף קדימה ואחורה כדי לחפש מיהו מי (ואגב, לא תמיד מצאתי לזה תשובה). ציפיתי להרבה יותר. נטשתי קצת אחרי ההתחלה כשהבנתי שקריאת הספר הזה תהיה כרוכה במאבק ובסבל.
לנגד עיניו של אסא, אחיו ואחותו נעצרת אמא שלהם בחשד לעבירות פליליות במכון בו היא עובדת, מכון למען השלום. הסיפור הוא מסע התפכחות מסוים של אסא (עד הסוף ממש בן הוא מבין איך היה חלק קטן מהקונספירציה) מול אמא שלו, שהופכת להיות דמות הרבה יותר עגולה, אולי פושעת. היחסים בינו לבין אחיו ואחותו מתוארים בצורה אמינה ומעולה והדמות של אימו מסקרנת וכך גם המארג המשפחתי. נועה ידלין אהובה עלי מאוד, בספר הזה לפעמים השפה גבוהה מדי וטרחנית בחלק של המחשבות הפנימיות ובפער מהשיחה עצמה ומאיך שהדמויות מדברות. לא משהו שהפריע, אבל כן בלט ולכן הורדתי כוכב.
This entire review has been hidden because of spoilers.
It’s a good book. Yadlin is thoughtful and very intimate in her exploration of people’s inner thoughts and personalities. The plot is “ok”, but the character exploration is most interesting and thought provoking: what’s good versus bad, what’s real in a family relationships, how close are family member really, what are expected relationships among family members and how to deal with unexpected circumstances that challenges norms and conventions.
בכנות, הכתיבה הכאילו-קולחת-מגניבה-חדשנית-צעירה מאד מבלבלת ועצרה אותי מלהתחבר לדמויות, לעלילה, או לכל דבר שקורה שם בעמודים הראשונים, הוציאה לי את החשק להמשיך לקרוא, והאמת גם גרמה לי לפחד שיש עוד ספרים ברשימה שלי עם כתיבה כזו, שהיא בגדול די מאיימת, לא כיפית לקריאה, לא זורמת, ופשוט מתאמצת מדי. אולי בהמשך אחזור אליו. אולי