בגיל 32 יוני אלול כבר היה בטוח שהחיים שלו הגיעו לתחתית: סטודיו הצילום שלו בלונדון נסגר; חשבון הבנק שלו התרוקן; יערה, בת הזוג שלו מאז שהיו בני חמש עשרה, השאירה על המקרר פתק שבו כתובה מילה אחת בלבד - "מצטערת" - ונעלמה מהדירה המשותפת שלהם; ובעקבות העובדה שאין לו איפה לגור הוא אולץ להצטרף לקרוז משפחתי שאימא שלו קנתה במבצע באתר קופונים. בדיוק כשנדמה שגרוע מזה כבר לא יכול להיות, בוקעת הצעת נישואין מכל הרמקולים על הסיפון, והאישה היחידה שיוני אהב בחייו אומרת "כן" לבחור אחר.
בלב מנותץ, וכשהוא תקוע על ספינה ענקית עם משפחה עמוסה במרמור, פגיעות-ובסודות, שרוחשת חיבה גדולה מדי למחירי מבצע, יוני יודע שיש לו הזדמנות אחת בלבד להחזיר אליו את אהבת חייו. הוא גם יודע שלמרות שאחותו הגדולה, גיסו, אחיו הצעיר והוריו הם ללא ספק השותפים הגרועים ביותר שהיה יכול לבחור למשימה הזאת, הדרך היחידה אל המשפחה שעוד יכולה להיות לו עוברת רק דרך המשפחה שעשה כל שביכולתו כדי להשאיר מאחור.
בכישרונו הייחודי לכתוב קומדיות שמצליחות להאיר אפילו את המקומות האפלים ביותר בלב, מגיש לנו עומר ברק רומן תזזיתי, סוער, מצחיק ומפתיע שמצליח לעמת אותנו עם השאלות הדחופות ביותר של הקיום שלנו. כולם לחייך תוהה על טבעה של האהבה ועל מלאכת הגעגועים, על הדרכים השונות שבהן אנחנו טומנים את חלומותינו באלבומי תמונות שלעולם לא נפתח, ועל השאלה מתי מגיע הרגע המדויק (אם הוא בכלל מגיע) שבו אימא שלך יכולה להגיד "אמרתי לך."
ספר קליל שהצליח להיות בו זמנית גם עצוב וגם משעשע, גם לזרום וגם להרגיש תקוע לעיתים. הכתיבה של עומר ברק נהדרת (אם לא קראתם את הספר הראשון שלו, גם הוא מומלץ) והוא מצליח לדחוף המון במעט עמודים ופרקים. לעיתים זה קצת מציק, לעיתים זה בדיוק מה שצריך בקריאה של ספר.
הגיבור של הסיפור, יוני, מגיע לתחתית של התחתית והסיפור הטרגדי שלו מתגלה לנו אט אט בעודו על קרוז עם כל המשפחה המעצבנת שלנו. היה משהו מנחם בלקרוא שכנראה כל המשפחות דפוקות, פשוט כל אחת דפוקה בדרכה, תוך כדי מעבר על כל קשת הרגשות של יוני לאורך הספר.
הספר קליל לקריאה על גבול תסריט לסרט הוליוודי שיוצא לצפות בו בטיסה או כשסיימתם לראות את כל התכנים בנטפליקס, וזה לא רע.
מומלץ בחום כספר טיסה או ספר לסופ״ש כשבא להתנתק מהכל ולקרוא על בעיות של אחרים
זה היה באמת חמוד, פשוט הכתיבה היתה קצת בולטת לי. צורת הכתיבה היא מאוד wordy אם זה מובן למה הכוונה? כאילו השורות מאוד ארוכות ומלאות במלא מילים שקצת איבדתי לאן המשפט מנסה ללכת, וגם יש קטע שכל פרק כמעט מתחיל בסיטואציה שחוזרים אליה בהמשך של הפרק. כאילו משפט פתיחה כזה שזורק אותך לאמצע הסיטואציה ואז חוזרים לנקודת ההתחלה של הפרק ומתחילים להסביר שוב את הסיטואציה. פעם-פעמיים זה נחמד, במיוחד בפתיחה של ספר אני אוהבת שעושים את זה, אבל זה הופיע בהרבה פרקים. בעצם הנקודה האמיתית היא שהרגשתי שאני קוראת פה טקסט ולא הצלחתי להיכנס לזה לגמרי. הסיפור עצמו חמוד מאוד, משפחה אמינה ביותר עם כל הדפקטיות והבלתי נסבלות שכולנו יודעים שיש במשפחה אמיתית. יוני היה מקסים בחוסר האונים שלו וכמובן שלירז מושלמת. כל הסיפור עם יערה היה אובססיבי וקצת מלחיץ חייבים להגיד את זה. וחסר לו שלא התקשר.
כתיבת הדיאלוגים והדמויות טובה, מרגיש אפילו כמו תסריט לסרט. הישראליות ככ אותנטית ומרגיש כמו משפחה אמיתית בשר ודם. הסיפור עצמו קצרצר והעלילה לא מפותחת מספיק בשביל שאתייחס לזה כספר, אלא כסיפור קצר, וככזה הוא מקסים. קריאה קלה ומהנה, אני צופה לדברים טובים מהסופר.