Les fondements du judaïsme: causerie sur les Pirqé Avot (Aphorismes des Pères) et sur Maïmonide

by Yeshayahu Leibowitz, Gérard Haddad (Preface), Yann Boissiere (Traduction)

Ces causeries données à la radio en 1976-1977 sont comme l'esquisse de ce qui aurait pu devenir le grand exposé théologique que Leibowitz portait en lui. Dans la tradition de Maïmonide, il commente les " Pirqé Avot ", les Aphorismes des Pères, ce petit traité talmudique très particulier – texte postbiblique le plus ancien -, qui a connu dans le monde juif une diffusion sans égale. Leibowitz affirme même que cette série d'aphorismes a forgé l'âme juive. Son centre de gravité est l'étude de la Torah. Les " Pirqé Avot " fournissent à Leibowitz un point d'appui pour poser des questions essentielles, pour redéfinir les fondements du judaïsme : – Qu'est-ce que la Torah et sa transmission ? – L'étude de la Torah est-elle affaire de spécialistes ? – Quel rapport le sujet en quête de vérité doit-il entretenir avec le pouvoir ? – Qu'est-ce que la prière juive ? La question qui l'arrête le plus longuement, essentielle et insoluble dans ses apories, est celle de la liberté de l'homme. En bon maïmonidien, Leibowitz adhère au principe du libre arbitre, mais non sans d'abord en parcourir et en montrer toutes les difficultés. Dans un dernier chapitre sur Maïmonide lui-même, Leibowitz pointe ce qui fut la grande passion de cet esprit encyclopédique, son amour de la Torah.

182 pages, Paperback

First published January 1, 2007

About the author

Wikipedia: Yeshayahu Leibowitz

Yeshayahu Leibowitz (Hebrew: ישעיהו ליבוביץ‎‎‎) was an Israeli Jewish public intellectual, professor of biochemistry, organic chemistry and neurophysiology at the Hebrew University of Jerusalem and a polymath known for his outspoken opinions on Judaism, ethics, religion and politics.

שעיהו ליבוביץ היה מדען והוגה דעות. שימש עורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, כימיה אורגנית ונוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל, וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".

ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[1] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.

ליבוביץ נודע בסגנון התבטאותו, ובכלל זה בהתבטאויות קיצוניות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם "יהודונאצים". עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.