ורד הלבנון

by Leah Aini, לאה איני

עם פלישת צה"ל לביירות במלחמת לבנון הראשונה, מתייצבת אחר צהריים אחד חיילת במחלקת השיקום בתל–השומר. היא אומרת ששמה ורד ומבקשת להתנדב לסייע ללוחם פצוע. אולם שמה איננו באמת "ורד", כי אם לאה, וסיפורו של החייל שרופאי המחלקה מפגישים אותה עמו שונה בתכלית מהסיפור שדמיינה לעצמה.

הסיפור שמספרת ורד/לאה, החיילת מבת–ים, ליונתן, החייל הכמעט–צמח מרחביה, הוא סיפורה של ישראל השנייה בשנות השישים והשבעים, ישראל של שכונות עוני, המאוכלסות בפליטי שואה שקופים ובמהגרים מושתקים, המושמע באוזניה של ישראל הראשונה, המבוססת והבוטחת בעצמה, לכאורה, שכלל לא ברור אם היא מסוגלת לשמוע.

אלא שברומן החדש של לאה איני אבסורד המלחמה, לצד כל מורכבויות הארץ רבת–הסתירות, טורפים את הסדרים, המחיצות והסטריאוטיפים שהשתגרו בתרבות שלנו. בין סיפורה של ורד/לאה, המנסה ולא–מנסה להשתחרר מהמטען המצמית של הוריה — סיפורו המואלם של האב, יליד סלוניקי, ניצול אושוויץ, וסיפורה של האם, בת לקהילה הנשדידנית, שאין לה כלל קול — לבין סיפורו של יונתן ש"נולד–עם–זה", ואשר אלמלא המלחמה ספק אם היה פוגש בוורד/לאה, נשזר חוט של קרבה בלתי אפשרית. החוט הזה יוצר בהבזק נִסי "ברית של דפוקים", הנוקטים פעולות סרבנות ההופכות אותם ללוחמי חירות.

הנס בורד הלבנון הוא גם נס היצירה שבזכותה מצליחה ורד/לאה להתגבר על כוחות הכובד של מוראות העבר ונפתולי ההווה, לפרוש כנף ולנסוק.

לפנינו רומן חברתי–פוליטי שהוא גם רומן אוטוביוגרפי חושפני שעיקרו: דיוקן האמנית כאישה צעירה. נפרשת כאן לעינינו, באומץ וביושרה אמנותית נדירים, פרשת חיים של ילדה–נערה שתשוקתה הבלתי נלאית לגלות את האמת וליצור מאפשרת לה לזקוף גו וראש מן הביצה שצמחה בה כנרקיס רב–יופי.

543 pages, Paperback

First published January 1, 2009

About the author

Also "Lea Aini" or in Hebrew לאה איני.

לאה איני (1962) סופרת, נולדה בתל-אביב לאב ניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית. החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי. כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם "אחמד", ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון "דיוקן", שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות. ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי ("סוג של ורוד") בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של לאה איני. [...] ספרה "סוסית" נכלל אף הוא בחמשת הספרים הראשונים המועמדים לפרס ספיר לשנת 2012. בנובמבר 2014 הוענק לה פרס ניומן לספרות עברית. לאה איני מלמדת כתיבת פרוזה למבוגרים בסדנאות כתיבה.

Reviews

[Pirl · Rating 5 out of 5]

One of the best books one might read.
My mother gave it to me- as it is in difficult Hebrew, she couldn't quite follow it, and she didn't find it too interesting. I, on the other hand, had read a few chapters one Saturday when she was sleeping, and I was facinated.
Leah Eini's(which is how it should be written, I believe) writing is beautiful, swift, and complicated. Once you reach in to the story, though, you find that you can't stop.
This is Leah's story. Though it begins with Vered- Rose, as soldier that has come to volenteer with an injured soldier during the First Lebanon War. Rose, however, isn't her real name- it's Leah. She doesn't even know why she gave a false name, she just did. And to this soldier she talks, and tells. She tells her story- her memories, as a child, with an abusive father who survived the Holocost, and a mother that doesn't seem to really care about her- infact, the only one who cares for her is her Grandmother, a lovely woman she visited quite often.
It's a hard book to read. And quite funny, too, to read about the silly assumptions people make about other people. And how dumb they can be. The story jumps back and forth between today and different times from the past, and Rose/Leah and Yonatan- Jonathan- build a relationship, becoming such close friends...
What facinated me the most was how she talked about the absence of books in her house. Also in Matilda, I found this incredelous- who could live without books? Books have always been a constant in my life, and maybe I shouldn't, but I take then for granted. I cannot imagine growing up with only one- or none, like Matilda's case- bookcase in the house.
To anyone who either knows or is learning Hebrew- I recommend this book. This beautiful, wonderful book. If you have enough will to stick to it, you will find yourself in a world that you will never forget- and it will quickly end up on your favorites shelf.
((I finished this book sometime this year, though I do not remember if it was before the turn of the year of afterwards, so I will cheat this one time on my Challenge and set the date for today.))

[Michal · Rating 4 out of 5]

ספר כנראה בחלקו אוטוביוגרפי. תוך כדי ליווי חייל שהפך לחצי צמח כי ירה בעצמו, לאה מספרת ספק לו ספק לעצמה את סיפור חייה כבת של ישראל השניה. כל זה על רקע מלחמת לבנון. ספר ארוך שחציו הראשון ממש טוב והחצי השני פחות טוב אבל סכ הכל ספר מעניין מאוד.

[Hila · Rating 2 out of 5]

This book had so much potential at his back cover, I expected something from this book and I get something else entirely!.
I gave this book 2 stars, because sometimes I got related to the story, but the book for my taste wasn't good, I didn't like her writing style.

[Shahar · Rating 5 out of 5]

4.5