What do you think?
Rate this book
Arena #1
Arena - Tome 1
Sous ses dehors de garçon timide et réservé, Gabriel est en fait un psychopathe, dénué de toute émotion et de toute compassion. Une attitude qui sied mal à notre réalité, alors qu'il tente de refouler sa nature pour mieux s'intégrer aux groupes qui l'entourent. Mais c'est à l'occasion d'un voyage scolaire que sa destinée va basculer : le bus qui le transporte ainsi que ses camarades de classe se voit pris dans une étrange tempête qui les emmène au cœur d'une immense arène, sur une autre planète. Là, ils vont devoir se livrer à des combats sanglants pour survivre et gagner le droit de retrouver leur vie d'avant. Désormais, Gabriel peut laisser libre cours à ses pulsions meurtrières, trouver ainsi son équilibre et une forme de normalité pour lui, qui pourrait le mener à sa perte.
Baigné de culture manga shōnen, le chef Otaku livre ici son premier manga, dans le respect strict des codes du genre, entre pouvoirs, personnages charismatiques, combats épiques, et monstres musculeux.
Baigné de culture manga shōnen, le chef Otaku livre ici son premier manga, dans le respect strict des codes du genre, entre pouvoirs, personnages charismatiques, combats épiques, et monstres musculeux.
- GenresManga
224 pages, Paperback
Published July 8, 2022
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 9 of 9 reviews
February 19, 2024
bon côté " isekai" pas d"originalité du fait que pour une fois c'est une classe entière qui se retrouve dans un autre monde car déjà vu plusieur fois. On constate très vite pendant la lecture que l'on se rapproche d'un shonen qui va hélas rien apporter de particulier.
J'ai lu le t1 mais pas le volume 2 tellement que je ne lui trouve aucun intérêt
J'ai lu le t1 mais pas le volume 2 tellement que je ne lui trouve aucun intérêt
September 8, 2025
טוב, כמה אפשר להרחיב כשמדובר ביצירה מחורבנת ככ? ישר מהעמודים הראשונים אפשר לראות כמה הכתיבה לא מקצועית ומסתפקת בקלישאות רדודות שראינו בכל סרט או סדרה אחרת אפשרית.
גיבור פסיכופט בלי הסבר או רגשות אבל למעשה הוא מגן על חברים שלו? צ׳ק
איסקאי אכזרי בנאלי ללא הרבה הגיון שעובד כמו משחק מחשב? צ׳ק
דמויות הכי שטוחות שראיתי על כדור הארץ שמתנהגות כמו אף בן אדם אמיתי אי פעם? צ׳ק
ואם כל זה לא מספיק, ניסיתי למצוא את העלילה, אבל כמו כל וובטון שמכבד את עצמו בבנוניות המחרידה שלו, העלילה מורכבת ממסע הגיבור שבעצם אומר מיליון קרבות, מלא אקשן זול שיגרום לך לחשוב שהדמות הראשית כזאת אדג׳ית אבל בעצם משתנה עבור החברים שלה.
אז תנו לי להגיד לכם, שאם אתם אי פעם מתכוונים לקרוא את הזבל הזה- תקראו אותו אך ורק מתוך הנאה והפקת לקחים. ולעולם, לעולם אל תחשבו שזה מה שיש לעולם האנימה להציע.
ואחרי שעברנו את ההקדמה הטעונה הזאת, אני אשמח לפרט על הדברים שתקעו לי אצבע בעין.
דבר ראשון, כמובן, פסיכופטים לא ממש מתנהגים ככה. כאילו, הם כן, למראית עין חיצונית, אוי אוי אוי, הורגים חיות ואלימים, אבל לפסיכופטים כן יש רגשות. הבעיה שלהם היא לא החוסר יכולת לפקוח את העיניים כמו שצריך במצבים מפחידים, אלא יכולת אמפתיה כלפי הזולת, יכולת להבין רגשות של אחרים. מה שהסופר היה אמור לדעת אם הוא היה עושה את המחקר שלו כמו שהוא טען, או לפחות היה קורא בויקיפדיה ולא עומס של קלישאות של דמויות אנימה אדג׳ים ודיכאונים. אבל גם אם כן פסיכופטים מתנהגים ככה, זה הדבר הכי משעמם שראיתי. אומייגאד, סוף סוף הוא מוצא מקום שהוא יכול להביע את הדחפים האלימים שלו? סוף סוף רואים אותו? זה הפתרון המושלם לפסיכופטים כמובן, לרצוח! ולא פאקינג לקחת אותו לפסיכאטר שיתן לו תרופות!!!!
תבינו, הקלישאה הזאת שימושית כשהקורא יכול להזדהות עם הגיבור שמרגיש מוערך פעם ראשונה בחייו. עם דמות ראשית ככ מגוכחת, אי אפשר להזדהות.
ומלבד זאת, הדמויות רקע? קווין? ראיתם פעם בריון שמתנהג ככה כשהוא לובש סוודר שנראה כמו חצאית סקוטית? סליחה, לא יכלתי לקחת אותו ברצינות. ומי בכלל מתעצבן כשמתנגשים באחרים? אולי בוובטונים רדודים זה עובד, אבל בקומיקס שהודפס וטוען שהוא מנגה, הסטנדרטים אמורים להיות קצת יותר גבוהים.
אז מלבד הדמויות, העלילה גם היא לא מחדשת שום דבר. איסקאי. אז נו, עוד אחד. יש לכתוב סיפור ויש לרצות לחקות סיפור אחר. העלילה לא הביאה איתה שום טוויסט, שום עיניין, רק הלכה לפי תסריט מוגדר שאלפי וובטונים אחרים הכתיבו לה. רק שבמקרה הזה הדמות היא כזאת אדג׳ית ושונה.
אתם יודעים מה באמת היה מעניין אותי לקרוא? על הדמות של המורה המחורבן. כןכן, זה שמת מיד בהתחלה. אני רוצה לקרוא וובטון שלם עליו על איך לעזאזל הוא אמור לשמור על התלמידים שלו בחיים ועל תחושת האשמה והאחריות, עם הרצון שצורח עליו שזה פשוט גדול עליו, ושהוא רק רוצה לחבק את הילדים שלו בבית ולנשק את אשתו. אני רוצה קונפליקט, למען ה'. התחבטות פנימית, מעבר ל- או אמא שלי שמתה בשתי עמודים הראשונים והיית טיפוס מרצה אך אדיב (כמו שאר האמהות בעולם הוובטונים), האם עליי להרוג את הזבל הזה שנמצא מולי?
בקיצור. זה וובטון נפלא למי שמחפש לקרוא ערימת זבל של קלישאות.
דבר אחד טוב? הציורים יפים.
גיבור פסיכופט בלי הסבר או רגשות אבל למעשה הוא מגן על חברים שלו? צ׳ק
איסקאי אכזרי בנאלי ללא הרבה הגיון שעובד כמו משחק מחשב? צ׳ק
דמויות הכי שטוחות שראיתי על כדור הארץ שמתנהגות כמו אף בן אדם אמיתי אי פעם? צ׳ק
ואם כל זה לא מספיק, ניסיתי למצוא את העלילה, אבל כמו כל וובטון שמכבד את עצמו בבנוניות המחרידה שלו, העלילה מורכבת ממסע הגיבור שבעצם אומר מיליון קרבות, מלא אקשן זול שיגרום לך לחשוב שהדמות הראשית כזאת אדג׳ית אבל בעצם משתנה עבור החברים שלה.
אז תנו לי להגיד לכם, שאם אתם אי פעם מתכוונים לקרוא את הזבל הזה- תקראו אותו אך ורק מתוך הנאה והפקת לקחים. ולעולם, לעולם אל תחשבו שזה מה שיש לעולם האנימה להציע.
ואחרי שעברנו את ההקדמה הטעונה הזאת, אני אשמח לפרט על הדברים שתקעו לי אצבע בעין.
דבר ראשון, כמובן, פסיכופטים לא ממש מתנהגים ככה. כאילו, הם כן, למראית עין חיצונית, אוי אוי אוי, הורגים חיות ואלימים, אבל לפסיכופטים כן יש רגשות. הבעיה שלהם היא לא החוסר יכולת לפקוח את העיניים כמו שצריך במצבים מפחידים, אלא יכולת אמפתיה כלפי הזולת, יכולת להבין רגשות של אחרים. מה שהסופר היה אמור לדעת אם הוא היה עושה את המחקר שלו כמו שהוא טען, או לפחות היה קורא בויקיפדיה ולא עומס של קלישאות של דמויות אנימה אדג׳ים ודיכאונים. אבל גם אם כן פסיכופטים מתנהגים ככה, זה הדבר הכי משעמם שראיתי. אומייגאד, סוף סוף הוא מוצא מקום שהוא יכול להביע את הדחפים האלימים שלו? סוף סוף רואים אותו? זה הפתרון המושלם לפסיכופטים כמובן, לרצוח! ולא פאקינג לקחת אותו לפסיכאטר שיתן לו תרופות!!!!
תבינו, הקלישאה הזאת שימושית כשהקורא יכול להזדהות עם הגיבור שמרגיש מוערך פעם ראשונה בחייו. עם דמות ראשית ככ מגוכחת, אי אפשר להזדהות.
ומלבד זאת, הדמויות רקע? קווין? ראיתם פעם בריון שמתנהג ככה כשהוא לובש סוודר שנראה כמו חצאית סקוטית? סליחה, לא יכלתי לקחת אותו ברצינות. ומי בכלל מתעצבן כשמתנגשים באחרים? אולי בוובטונים רדודים זה עובד, אבל בקומיקס שהודפס וטוען שהוא מנגה, הסטנדרטים אמורים להיות קצת יותר גבוהים.
אז מלבד הדמויות, העלילה גם היא לא מחדשת שום דבר. איסקאי. אז נו, עוד אחד. יש לכתוב סיפור ויש לרצות לחקות סיפור אחר. העלילה לא הביאה איתה שום טוויסט, שום עיניין, רק הלכה לפי תסריט מוגדר שאלפי וובטונים אחרים הכתיבו לה. רק שבמקרה הזה הדמות היא כזאת אדג׳ית ושונה.
אתם יודעים מה באמת היה מעניין אותי לקרוא? על הדמות של המורה המחורבן. כןכן, זה שמת מיד בהתחלה. אני רוצה לקרוא וובטון שלם עליו על איך לעזאזל הוא אמור לשמור על התלמידים שלו בחיים ועל תחושת האשמה והאחריות, עם הרצון שצורח עליו שזה פשוט גדול עליו, ושהוא רק רוצה לחבק את הילדים שלו בבית ולנשק את אשתו. אני רוצה קונפליקט, למען ה'. התחבטות פנימית, מעבר ל- או אמא שלי שמתה בשתי עמודים הראשונים והיית טיפוס מרצה אך אדיב (כמו שאר האמהות בעולם הוובטונים), האם עליי להרוג את הזבל הזה שנמצא מולי?
בקיצור. זה וובטון נפלא למי שמחפש לקרוא ערימת זבל של קלישאות.
דבר אחד טוב? הציורים יפים.
November 19, 2025
*נשלח לסקירה על ידי כנרת*
גבריאל הוא פסיכופת. במובן הרפואי של המילה. הוא לא מרגיש כלום ואוהב להרוג אבל הוא הבטיח לאמא שלו לפני שהיא מתה שהוא ידחיק את הדחפים שלו וימצא חברים.
אבל אז באמצע טיול של בית הספר עין ענקית נפערת מהשמים ולוקחת את האוטובוס של הכיתה של גבריאל לעולם בשם ארנה: שם חייזרים מתחרים על חירותם ועכשיו גבריאל והחברים שלו חייבים להילחם בשביל לשרוד.
אבל גבריאל מושלם בשביל זה. כי הוא אוהב להרוג והוא לא מפחד.
הוא יוציא את החברים שלו מזה.
מה חשבתי על המנגה? היא חמודה אבל מבלבלת.
מה בילבל אותי?
לא העלילה או הדמויות, הן היו נהדרות. אלא חוסר האיזון בין צעיר לבוגר.
מצד אחד ישנה הרבה אלימות וקללות ומצד שני הדמויות קצת ילדותיות (אבל מה אפשר לצפות מילדים בתיכון)
אז אהבתי, אבל מבחינת גילאים אני לא סגורה על מאיזה גיל אפשר לתת לילד שלכם לקרוא את זה.
כי האלימות היא 5.5/10, קיימת אבל לא קרובה לדברים מחרידים שראיתי (אולי אני הבעיה)
במובן של קללות… זה כזה 3/10?
בקיצור. אני אהבתי ומחכה לקרוא את שאר הסדרה.
גבריאל הוא פסיכופת. במובן הרפואי של המילה. הוא לא מרגיש כלום ואוהב להרוג אבל הוא הבטיח לאמא שלו לפני שהיא מתה שהוא ידחיק את הדחפים שלו וימצא חברים.
אבל אז באמצע טיול של בית הספר עין ענקית נפערת מהשמים ולוקחת את האוטובוס של הכיתה של גבריאל לעולם בשם ארנה: שם חייזרים מתחרים על חירותם ועכשיו גבריאל והחברים שלו חייבים להילחם בשביל לשרוד.
אבל גבריאל מושלם בשביל זה. כי הוא אוהב להרוג והוא לא מפחד.
הוא יוציא את החברים שלו מזה.
מה חשבתי על המנגה? היא חמודה אבל מבלבלת.
מה בילבל אותי?
לא העלילה או הדמויות, הן היו נהדרות. אלא חוסר האיזון בין צעיר לבוגר.
מצד אחד ישנה הרבה אלימות וקללות ומצד שני הדמויות קצת ילדותיות (אבל מה אפשר לצפות מילדים בתיכון)
אז אהבתי, אבל מבחינת גילאים אני לא סגורה על מאיזה גיל אפשר לתת לילד שלכם לקרוא את זה.
כי האלימות היא 5.5/10, קיימת אבל לא קרובה לדברים מחרידים שראיתי (אולי אני הבעיה)
במובן של קללות… זה כזה 3/10?
בקיצור. אני אהבתי ומחכה לקרוא את שאר הסדרה.
December 28, 2024
Les dessins sont magnifiques, et le sujet est pas trop mal. Le personnage principal (Gabriel) est assez original. En revanche je trouve les dialogues un peu enfantins, et les pensées de Gabriel sont justes la pour expliquer la situation. Ça enlève pas mal de maturité …
August 21, 2022
Plus sympa que je m'y attendais et beau dessin
October 3, 2023
5 estrelas!
Foi o primeiro mangá que li e gostei muito! Li-o num ápice e mal posso esperar para ler o próximo
Foi o primeiro mangá que li e gostei muito! Li-o num ápice e mal posso esperar para ler o próximo
February 1, 2024
OMD como assim acabou com um cliffhanger 😫
This entire review has been hidden because of spoilers.
March 1, 2024
ISTO FOI BOM!
November 21, 2023
BERROS!
Se és fã dos jogos da fome ou pela premissa desta história não vais querer deixar de ler "Arena".
Neste livro seguimos Gabriel que é um jovem muito problemático. Desde pequeno que sente prazer em magoar os outros das formas mais cruéis. Um verdadeiro psicopata.
Por alguma razão, a caminho de um visita de estudo, Gabriel e os amigos são transportados para uma arena num universo diferente do nosso.
A única coisa que lhe dizem é que foram selecionados para lutar na arena e terão de derrotar diversos seres alienistas para sobreviver.
A escrita é muito envolvente, os personagens são muito diferentes uns dos outros e as ilustrações são lindas (e coloridas *inserir pequena lágrima*).
Vale muito a pena e quero muito saber como é que a história vai evoluir nos próximos volumes.
Se és fã dos jogos da fome ou pela premissa desta história não vais querer deixar de ler "Arena".
Neste livro seguimos Gabriel que é um jovem muito problemático. Desde pequeno que sente prazer em magoar os outros das formas mais cruéis. Um verdadeiro psicopata.
Por alguma razão, a caminho de um visita de estudo, Gabriel e os amigos são transportados para uma arena num universo diferente do nosso.
A única coisa que lhe dizem é que foram selecionados para lutar na arena e terão de derrotar diversos seres alienistas para sobreviver.
A escrita é muito envolvente, os personagens são muito diferentes uns dos outros e as ilustrações são lindas (e coloridas *inserir pequena lágrima*).
Vale muito a pena e quero muito saber como é que a história vai evoluir nos próximos volumes.
Displaying 1 - 9 of 9 reviews