דנדליון שלי חלק ב׳

by Micalea Smeltzer, מיקיילה סמלצר, יפעה הדר (Translator)

דָנְדליוֹן מדוז מקוללת.
שם נורא.
מזל נורא.

בגיל שמונה־עשרה היא הייתה צריכה להיות בדרכה לקולג׳, כולה תום וחיוכים.
במקום זאת, לאחר ששרדה אירוע ירי בבית ספרה, דני מתחילה את לימודיה בשנה האחרונה בתיכון בעיר חדשה, כשהיא מתגוררת עם אחיה.
סיוטים מאותו יום נורא רודפים אותה, משפיעים על חיי היום־יום שלה ועל מערכות היחסים שלה עם הסובבים אותה.
בעל כורחה, דני נאלצת להיפגש עם היועץ של בית הספר, אך אז היא מגלה שהוא מפורר את החומות שבנתה סביבה ואפילו מצליח לחדור לליבה.

לוקְלֵן טיילור לא יודע איך להתמודד עם התלמידה השבורה שמגיעה אליו לעזרה. היא עברה טראומה שממנה הוא לא בטוח שיצליח להציל אותה, אבל הוא יודע שהוא חייב לנסות.

ככל שהם מבלים זמן ביחד, כך הם מגלים מה המשמעות האמיתית של לחיות.

יש דברים אסורים.
יש דברים שהם הכרחיים להישרדות.

אהבתם היא גם וגם.

345 pages, Paperback

Published January 1, 2021

About the author

Micalea Smeltzer is an author from Northern Virginia. Her two dogs, Ollie and Remy, are her constant companions. As a kidney transplant recipient she's dedicated to raising awareness around the effects of kidney disease, dialysis, and transplant as well as educating people on living donation. When she's not writing you can catch her with her nose buried in a book.

Reviews

[Eran Meir · Rating 5 out of 5]

אל הדואט הזה הגעתי מבלי לדעת עליו דבר מלבד העובדה שזה ספר טאבו, פתחתי את העמוד הראשון, המשכתי עוד קצת וזהו ליבי נשבה.
דנדליון מדוז שורדת אירוע ירי רציני בבית ספרה, שבהמלכו נרצחים שמונה אנשים צוות- שאחת מתוכם היא אמה שלה.
היא שבורה ומרוסקת וחלומות וזכרונות מן אותו היום לא מפסיקים להתנגן בראשה.
בגיל שמונה עשרה נאלצת לעבור לגור עם אחיה- שכעט נהפך לאפוטרופוס שלה ללכת ללמוד בתיכון חדש בעיר חדשה.
בבית הספר אליו מגיעה מעניקים לה שעה אחת בכל יום בשבוע עם פסיכולוג בית הספר- מר טיילור.
בהתחלה בטוחה היא כי לא יצא מכך כלום, הרי ביקרה אצל כמה וכמה פסיכולוגים שולו אחד עזר לה במשהו.
אך להפתעתה היא מגלה שהוא מצליח לרפא אותה ומפורר את החומות שבנתה סביבה לכדי הגנה ואף חודר לליבה.
היה בספר הזה הכל!
רגש, קטעים לוהטים, שברון לב, צחוק, הכל, עמוד אחר עמוד.
ספר מיוחד במינו, שלא קוראים כמותו רבים.
מלבד אהבתם הכובשת בין הדמויות הראשיות, במהלך הספר היו בנוסף גם חברויות אמיתיות ויפהפיות ששבו את ליבי גם הן במונח מסויים.
נסחפתי אל הספר הזה כבר מן הרגע הראשון, קראתי עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד ואז פתאום ראיתי שאני כבר בעמוד מאה שבעים ושהשעה כבר שתיים עשרה בלילה. הרגשתי כאילו אני חי את הספר, הרגשתי את אהבתם כאילו וזו אהבתי את רגשם כאילו והן היו רגשותיי. הרגשתי כאילו ואני דמות בתוך הספר לכל דבר ועניין. כל עמוד ועמוד שעבר התאהבתי יותר ויותר, משכתי עוד יום ועוד יום רק בכדי שהספר הזה לא יגמר. וכאשר הוא באמת נגמר לא ידעתי מה לעשות עם חיי יותר, בלי דני ולוקלן הקטנים שלי. הספר יסתיים בצורה הכי טובה שבה הוא יכל להסתיים, אחרי כל הכאב והסבל לבסוף הם קיבלו את ה"האפי אנדינג" שהגיע להם.
חמישה הכוכבים הקלים ביותר שנתתי לספר אי פעם.
מושלם בכל מובן שהוא, ואני יודע שליבי ומחשובתיי לא ירפו מן הספר הזה עוד ימים ארוכים.

[liron tsedaka · Rating 4 out of 5]

4.5
ספר טוב
כתיבה מעולה
דמויות טובות
ספר טראומה די שונה ממש שקראתי עד עכשיו
דני הלב שלי❤️‍🔥❤️‍🩹❤️
ולוקלן נוסף לרשימת הגברים הכי טובים שקיימים מהבוקטוק
הוא פשוט כל כך טוב וחמוד ואמאאחנחעבחליככח❤️‍🔥

✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨✨
״אני צריכה חיבוק,״ אני אומרת בקול סדוק. ״אני צריכה שמישהו ינחם אותי, שיבין אותי, שיאהב אותי. זה מה שיעשה את כל ההבדל — מישהו שיהיה שם בשבילי. מפני שהרבה פעמים, מילים לא מספיקות. נחוצים מעשים, לא מילים.״

״בעיניי, לבן מהווה התחלה חדשה.״ אני מביטה מסביב, בדף החלק המקיף אותי. ״כן, זה קר, לפעמים קליני, אבל זה סמלי. זו טאבולה ראסה. אני לומדת עכשיו מי אני, מי אהיה. לבן מייצג את החופש לבחור.

אני חושב שאת צריכה להתרכז פחות במה שאת לא יכולה לעשות ויותר במה שאת כן יכולה.״
דבריו הגיוניים.
״את יכולה ללכת,״ הוא ממשיך, ״את יכולה לצחוק, לחייך, לנשום.

״החיים מקצצים לנו את הכנפיים,״ אני ממלמלת בשקט ומנגבת את טיפות המים מהכוס שעל השולחן. ״כולם אומרים שצריך לשאוף גבוה, אבל אז החברה עושה הכול כדי שלא תאבד אחיזה במציאות.״

❤️‍🩹

[Noam · Rating 4 out of 5]

הספר הזה היה הרבה הרבה יותר טוב מהספר הקודם ברמה שלא הצלחתי לעזוב אותו לשניה ורק רציתי להמשיך לקרוא אותו עד שסיימתי לקרוא אותו בשלוש שעות!!

הכתיבה שלה הייתה פה הרבה יותר זורמת לי והרבה יותר טובה
וכן היה לי כמה חלקים שכן עצבנו אותי במיוחד שהיא לא קראה את המכתב שהיא במיוחד כתב לה

, כאילו אם כבר את חושבת שאת ממשיכה הלאה אז את צריכה לפחות לקרוא את מה שהוא כתב לך ואז להחליט אם את ממשיכה הלאה וזה ממש עצבן אותי .

[Tohar · Rating 5 out of 5]

מדהים מדהים מדהים אחד הדואטים הכי טובים שקראתי אני מאוהבת בהם!!!!