אל הספר הזה הגעתי מבלי לדעת עליו דבר מלבד העובדה שזה ספר טאבו, פתחתי את העמוד הראשון, המשכתי עוד קצת וזהו ליבי נשבה.
דנדליון מדוז שורדת אירוע ירי רציני בבית ספרה, שבהמלכו נרצחים שמונה אנשים צוות- שאחת מתוכם היא אמה שלה.
היא שבורה ומרוסקת וחלומות וזכרונות מן אותו היום לא מפסיקים להתנגן בראשה.
בגיל שמונה עשרה נאלצת לעבור לגור עם אחיה- שכעט נהפך לאפוטרופוס שלה ללכת ללמוד בתיכון חדש בעיר חדשה.
בבית הספר אליו מגיעה מעניקים לה שעה אחת בכל יום בשבוע עם פסיכולוג בית הספר- מר טיילור.
בהתחלה בטוחה היא כי לא יצא מכך כלום, הרי ביקרה אצל כמה וכמה פסיכולוגים שולו אחד עזר לה במשהו.
אך להפתעתה היא מגלה שהוא מצליח לרפא אותה ומפורר את החומות שבנתה סביבה לכדי הגנה ואף חודר לליבה.
היה בספר הזה הכל! רגש, קטעים לוהטים, שברון לב, צחוק, הכל, עמוד אחר עמוד.
ספר מיוחד במינו, שלא קוראים כמותו רבים.
מלבד אהבתם הכובשת בין הדמויות הראשיות, במהלך הספר היו בנוסף גם חברויות אמיתיות ויפהפיות ששבו את ליבי גם הן במונח מסויים.
נסחפתי אל הספר הזה כבר מן הרגע הראשון, קראתי עמוד ועוד עמוד ועוד עמוד ואז פתאום ראיתי שאני כבר בעמוד מאה שבעים ושהשעה כבר שתיים עשרה בלילה. הרגשתי כאילו אני חי את הספר, הרגשתי את אהבתם כאילו וזו אהבתי את רגשם כאילו והן היו רגשותיי. הרגשתי כאילו ואני דמות בתוך הספר לכל דבר ועניין. כל עמוד ועמוד שעבר התאהבתי יותר ויותר, משכתי עוד יום ועוד יום רק בכדי שהספר הזה לא יגמר. וכאשר הוא באמת נגמר לא ידעתי מה לעשות עם חיי יותר, בלי דני ולוקלן הקטנים שלי. הספר יסתיים בצורה הכי טובה שבה הוא יכל להסתיים, אחרי כל הכאב והסבל לבסוף הם קיבלו את ה"האפי אנדינג" שהגיע להם.
חמישה הכוכבים הקלים ביותר שנתתי לספר אי פעם.
מושלם בכל מובן שהוא, ואני יודע שליבי ומחשובתיי לא ירפו מן הספר הזה עוד ימים ארוכים.