עיניים זוהרות ננעצות בי מבין סורגיו של התא היחיד בחדר. זאבה שפרוותה מלוכלכת עד שכמעט אי־אפשר לזהות את צבעה המקורי, משתופפת וחושפת אליי את ניביה החדים, עיני הטורקיז שלה בורקות. כל גופה רועד כשהיא נוהמת לעברי, מזהירה אותי שלא להתקרב. המלך המעיט בתיאורו את המצב. היא לא איבדה את דרכה, היא נכנעה לטירוף לחלוטין. אני לא בטוח שנותר דבר לעשות למענה. אנימו שב לממלכת לופוס כגיבור מלחמה לאחר שסייע לאשלנד להשיב את השלום לתיאמת, אך במקום לנוח על זרי הדפנה, הוא נשלח שוב בפקודת המלך למשימה נוספת, והפעם לנסות להשיב אל הנסיכה ויס את איתנותה הנפשית לאחר ששוחררה משבי האינפרנים. גורל הממלכה תלוי באנימו כעת, כיוון שהנסיכה היא היורשת היחידה, ואם לא תעמוד במחויבות שלה להינשא, בית המלוכה כולו ייפול. האם אנימו יעמוד במשימה, או שמא הקרבה שלו אל הנסיכה תוביל לא רק את ממלכתו אל מלחמה נוספת, אלא גם תחריב את כל מה שאנימו הכיר? כולנו חיות הוא ספרה הרביעי של ניקה. אף שאפשר לקרוא ספר זה כספר יחיד, מומלץ לקרוא לפניו את פרש המוות. שלושת ספריה הקודמים של ניקה, פרש המוות, תפילת הארורים וחטא הקדושים, זכו להצלחה רבה בקרב קוראי הפנטזיה הרומנטית.
Nica is a romantic fantasy author, who toys with light and darkness. Ever since she can remember herself, she had been living in two worlds; in a realm of romance, twinkly lights and magic; and a land of gore and horror. After having read every book on every shelf, with Stephen King being her absolute favorite, watching countless hours of anime, playing video games and travelling the world, Nica decided it was time to stop writing to herself, and share her fantastical dreams and nightmares with the whole world. Nica’s debut novel is “The Horseman of Death”, but as long as her imagination keeps running wild, be ready for more… a lot more…
*קדם לו פרש המוות וצריך לקרוא אותו קודם כי יש בו ספויילרים לפרש*
ניקה היא סופרת חכמה. וזה שהיא חכמה הופך את חווית הקריאה לבלתי ניתנת לעצירה. אי אפשר להפסיק לקרוא. כי החוכמה של ניקה היא לא רק המילים היפות והמחשבות העמוקות, היא העובדה שבין השורות ניקה יודעת להגיד כל כך הרבה.
אנימו, שר המלחמה של ממלכת לופוס וגיבור מלחמה שב סוף כל סוף לממלכתו. בשובו הוא מיד מקבל משימה חדשה. הוא מונה לאחראי על החלמתה של בתם היחידה של מלכי ממלכת לופוס-היורשת היחידה-הנסיכה ויס, לאחר תקופת השבי הארוכה בממלכת אינפרנייה.
אבל המשימה לא קלה. כי שאנימו מכריח את ויס לצאת מהאפלה שלה האור שלה מסנוור אותו. אבל יש לה זאב אחר שמיועד לה, במעמד גבוה משלו, הוא רק זאב פשוט בממלכה. מה יש לאנימו להציע לנסיכה?
ויס עברה זוועות בשבי שלה והיא אסירת תודה לאנימו על הדרך שבה עזר לה למצוא את החוזק שלה. ולמרות הרגשות שאנימו עורר בה היא נקרעת בינהם לבין החובות שלה לנתינים בממלכה שהיא עתידה למלוך עליה.
איזה ספר מדהים! ניקה מצליחה שוב לאמת אותי עם העקרונות שקבעתי לעצמי. כל פעם שאני חושבת שיש משהו שאני בטוחה בו במאה אחוז, ניקה מביאה לי דילמה שגורמת לי לעצור ולחשוב על הדרך שבה אני מקבלת החלטות.
ואז שחשבתי שהעלילה לא יכולה להיות מותחת יותר או סוחפת יותר-מגדל הקלפים שניקה בנתה בצורה מופתית התחיל להתפורר. ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. עמדתי מול החלק האחרון בספר ולא ידעתי לאן מועדות פניי.
אבל ניקה כמו ניקה מחייבת אומץ בזמן הקריאה מחייבת את הקוראת שלה לשתף פעולה עם הספר ולהכריח אותי להרגיש.
זהו ספר פנטזיה אירוטית על זאבים. האלמנטים שניקה הכניסה של החיות היו חכמים ובמינון מדוייק. והיא גרמה לי ממש להתעמת עם עצמי ומה שחשבתי שאני יודעת על עצמי. אולי אי אפשר לשלוט ביצרים שלנו, האם באמת כולנו חיות? אולי אתה שולט ביצרים רק כשאתה שולט בעצמך.
אחרי הקריאה אני מרגישה יותר טוב עם הפגמים שלי ולמדתי מניקה שאומץ אמיתי נובע רק מכך שאתה מאמין בעצמך. שאתה יכול לבחור בעצמך וכל פעם זו תהיה הבחירה הנכונה! זה לא מסר מדהים?
ניקה שיחקה איתי משחק מוחות בעלילה כל פעם שחשבתי שאני יודעת לאן זה הולך- התבדתי. והמתח בסוף גרם לי להיות חסרת מנוחה ודופק גבוה עד הסוף המושלם של הספר!
ועכשיו אחרי שקראתי אני מאוהבת באנימו ואני רוצה שתתאהבו גם בשביל זה אתן צריכות להיכנס ליער החשוך למצוא את החוזק הפנימי שלכן ולתת לניקה לסחוף אותן לממלכת לופוס.
מי יודע מה תגלו על עצמכן האם אתן אמיצות מספיק לגלות?
“זה לא דבר רע להישען על מישהו, אבל אסור לך להישען בכל משקלך. את חייבת למצוא את הכוחות שיש בתוכך. אני יודע שהם נמצאים שם, הגיע זמנך למצוא אותם. אהיה לצידך בכל זמן שתזדקקי לי. אולי לא פיזית, אבל כאן." אני מניח את ידי על החזה ההולם שלה. "תמיד אהיה”
אני כותבת את זה רועדת אנימו.. אוי אנימו שלי, הספקתי להתאהב בו כבר בפרש המוות ולא חשבתי שאוכל להתאהב אפילו יותר, אבל ניקה כמו ניקה גרמה ללב שלי להישבר מרוב אהבה והבנה שהוא לא שלי🥺 הספר מתחיל בבום! צלילה למים עמוקים בדיוק כמו שאני אוהבת, תוך שניות אתן כבר בתוך הסיפור, עמווווק בתוך המתח שלא נותן מרגוע… יש לנו כאן את אנימו (בעלי שיחיה אמן) ואת ויס (אהבת חיי) אם יש משהו שניקה מצטיינת בו ( חוץ מלכתוב ספרים מעולים) זה לכתוב דמויות נשיות מעולות! אני פשוט מאוהבת ואוף אני בטח כותבת ככ מבולבל מרוב התרגשות נכון?🤣 אנימו נשלח למשימה להגן ולשמור על ויס הנסיכה של ממלכת לופוס. ממה? תקראו ותגלו כי מרוב התלהבות כנראה אעשה ספויילרים אני רק יכולה לספר שלאורך כל הספר הייתי במתח שלא נגמר, הרגשות שלי השתוללו ולא ידעתי איך להכיל את זה. תמיד אני אומרת שפנטזיה היא המראה הכי טובה למציאות ואמלה מה שניקה עשתה פה, אני קוראת על אנשי זאב ובכלל מרגישה שאני קוראת עלינו, על העולם שלנו היא העלתה ככ הרבה נושאים חשובים ומדהימים ולא השאירה אותי חסרת תשובות הספר הזה הוא ספר חובה לפי דעתי אבללל אחרי פרש המוות הוא היה מושלם מושלם מושלם מושלם ואחרי הספר הזה אני לגמרי יכולה להגיד
״חשבתי שזה שווה את זה, מפני שלחיות בלעדייך אלה לא חיים ועדיף לי מותי מחיי.״ ⋆⁺₊⋆ ☾⋆⁺₊⋆ ─── ⋆⋅☆⋅⋆ ─── ⋆⋅☆⋅⋆ ───── ⋆⋅☆⋅⋆ ───
אחרי שסיימתי את פרש המוות גוועתי לעוד מהכתיבה של ניקה ולעולם של תיאמת, וישר מצאתי את עצמי ממשיך אל כולנו חיות. אומנם הוא לא המשך ישיר, הוא עומד בפני עצמו, אך אין לקרוא אותו בלי לחוות קודם את פרש המוות, כיוון שהוא מתרחש באותו עולם, והדמות המשנית מהספר ההוא הופכת כאן לראשית.
אנימו. אח… אנימו. הוא פיקח, חד, נאמן, מיומן וחדור מטרה. אפשר לומר עליו הרבה דברים, אבל מה שהכי שבה אותי בו הוא השלשלאות הבלתי נראות שכבלו אותו – השלשלאות של אהבה שאינה ניתנת להשגה. כאב סיפור עברו מנפץ ברזל כאילו היה זכוכית, צורב את מחשבתו עד אפר, ועדיין, בתוך הריסות הכאב הזה, שוכן בו רוך. רוך עדין, כזה שמלטף ולא חונק. הוא מסוגל להרגיע את מה שהמפלצות זרעו עמוק בנפשות הפצועות. הוא גיבור. כבר בפרש המוות היה אפשר להרגיש את נוכחותו, אך שם הוא עוד לא נגלה עד תום. אפשר היה להתאהב בו כדמות משנית, אבל כראשית? הוא כובש כל פינה בלב. אני לא חושב שיש אדם שקרא את הספר ולא נשבה בו.
הדמות הנשית, וויס.. נשמה שסובלת מתופת שלא תקל לחזור אליה בעתידה והתנכל לה שוב. היא נחשפת בתחילת הסיפור כחסרת ישע. העבר הטרי שלה מונע ממנה אושר ומשאיר בחיקה רק מכאוב וסבל. כל חייה הייתה ציפור שנגזל ממנה אפשרות למעוף. ציפור דרור ללא חופש. היא אטומה בכאב אבל מצליחה ליצור בו סדקים קטנים, אט אט, ולבסוף מצליחה לנפץ את התופת שעוטפת אותה לגמרי. היא דמות חזקה וחכמה. גיבורה שחורטת את הסיפור שלה ושל הממלכה שלה בידה, לא רק על פי רצונה, על פי רצון עמה, על פי הגורל שהאלים מייעדים להם. היא דמות שגם כאשר הטרגדיה הייתה מאחוריה היא המשיכה לחיות בה. אבל היא עמדה על הרגליים וקבעה את עתידה. קבעה את חוזקה, את האומץ שבה.
כמו בספר הקודם לו, גם פה ניקה לא פוסחת על דמויות ה’משנה’. בחיים לא קראתי על דמות משנה שכל כך תיעוויתי והשתוקקתי לרגע המר בו גורלה יגיע לסופו בחרב אך לאחר מכן כל כך לאהוב אותה. גם דמויות מהספר הקודם הופיעו פה ושמחתי מזה. הייתי זקוק מעוד להם וקיבלתי את זה פה. כל דמות פה מהעבר של אנימו ריגשה אותי עד דמעות במיוחד לקראת סוף הספר. החיים של הדמויות לא קלים. שלטון, מעמדות, תחכים ומזימות, הכל מונע את השקט שכולם כל כך גוועים לו. איך נסיכה שמתאפיינת כחסרת קול ונתונה למשמעת הדוקה יכולה להפיל חומות חימר כה יציבות וחזקות אמורה לספק את נתיניה בחופש ובאוזן קשבת לטרגדיה לה הם נתונים כבובות על חוטים. הספר עמוק, הוא גורם לך להתייחס לדברים בצורה שונה. הוא מרגש ומחשל, לא רק את הדמויות, אלא גם את הקורא. בהתחלה חשבתי שהסיפור עובר מהר ורץ ואז הבנתי שהוא לא עובר מהר, אלא אני נשאב אליו במהרה. לא הורדתי ממנו את העיניים עד שמצאתי את עצמי מסיים אותו באחד בלילה, מנסה לעכל את הסיפור שובה הלב הזה.
הדיאלוגים לגמרי עוררו בי הרבה רגשות. שנאה, כעס, חמלה. וכמו בפרש המוות גם פה יש משפטי חוכמה שאפשר לקחת איתך לחיים. הרגשתי כחלק מהדמות בחלק מהדיאלוגים, וזה עוד חתיכה בפאזל שגרמה לי להתאהב בספר.
הכתיבה של ניקה… כמו זחל שמסתתר בתוך גולם, ואז פורץ החוצה כפרפר יפהפה בכל הדרו. מהפנטת, סוחפת. אפשר להרגיש את ההתפתחות של ניקה בין הספר הזה לקודם, וכיף להיות חלק מהדרך הזו. הכתיבה עשירה, רהוטה, מותחת – היא מדביקה אותך אל הדפים. בניגוד לספר הקודם, כאן יש שתי נקודות מבט: גם של אנימו וגם של וויס. אבל בהתחלה זה לא היה לגמרי ברור. קראתי, מפרק לפרק, ושוב – אנימו. תהיתי למה. האם באמת יש נקודת מבט נוספת, או שזה רק סימון טכני בתחילת כל פרק? ואז, כשסוף סוף נכנסתי לעולמה של וויס, פתאום היה לזה היגיון, והבנתי למה זה נבנה כך. הנקודת מבט שלה הוסיפה המון לחווית הקריאה.
כמו בפרש המוות, זהו אותו עולם, אבל כאן נחשפים עומקים חדשים. ממלכת הזאבים, ממלכת לופוס, שראינו רק ברמזים קודם – כאן נפרשת בפנינו במלוא עוצמתה. ממלכה אחרת, שונה, שגם לאחר שהושב השלום לתיאמת, עדיין שורץ בה רוע שמכה שורשים באדמה. אם העולם בפרש המוות היה כאוטי ומלוכלך, כאן הוא נראה אחרת – אך כמובן, אין אור בלי צל.
הרומנטיקה, התשוקה, הקשרים – הם מבלבלים, מערערים, אבל גם עוצמתיים להפליא. התשוקה שלהם אינה מסווה לאושר רגעי, אלא מרפא לנפש. חשבתי שאני יודע לאן הסיפור יוביל אותי, אבל ניקה שברה אותי שוב ושוב. המסע לא היה מה שדמיינתי. הסוף לא היה מה שקיוויתי. אבל הוא היה מסחרר. אם יש משהו שלמדתי מהכתיבה של ניקה, זה שהסוף אף פעם לא שוכן בשלום. הקו בין מלחמה לשלום מיטשטש אצלה, והפגיון ננעץ בדיוק ברגע שאתה חושב שפיצחת את הכל.
הספר הזה מרגש, עוצמתי, מלא תשוקה וחוסן. אנימו ו-וויס נחרטים עמוק. לא רק בשל אישיותם הדומיננטית, אלא בזכות הדרך שעברו. הסיוטים שרדפו אותם, הכבלים שכבלו אותם – הם ניסו לטשטש אותם, אבל בסופו של דבר, הם גברו. הספר הזה כל כך שונה באופי שלו מהספר ״פרש המוות״ וזה היה תענוג לקרוא אותו.
אוק��י עבר יום וסוףסוף נרגעתי מהספר ואני יכולה לכתוב סקירה, כי הייתי לגמרי בסערת רגשות אחרי שסיימתי אותו. אני אתחיל ואגיד שניקה היא לגמרי מאסטר בלגרום לך להרגיש, לחשוב, להתערער, בין אם תאהבי את הספר או לא, את תעברי מסע רגשי ומחשבתי יחד איתו. למרות שהספר מתעסק באנשי זאב, הרגשתי שאני קוראת עלינו, שהספר הוא מראה למצב הממשלתי והמדיני בארץ ובעולם. הייתי צריכה ממש לעצור ולחשוב על כל מה שהספר הזה הציף כי ברגע שנותנים לזה מקום התובנות מהספר הזה יכולות לערער את כל מה שהאמנתי בו במודע ולא במודע. בנושא הזה הספר היה חד משמעית הצלחה, הוא דיבר על נושאים חשובים, שקשה להודות בהם וקשה לדבר עליהם, אבל תחת מסווה פנטזיה וסיפור אהבה מחמם לב. ואם כבר הזכרתי את הרומנטיקה שבספר, מצד אחד ההתחלה הייתה מעולה, אבל כבר אז היו לי רגשות מעורבים כי הכל התחיל מהר מידי לטעמי, הכל התפתח ביניהם נורא מהר ואפילו ההחלמה של ויס הרגישה לי קצת לא אמינה, במיוחד בתור מישהי שמתמודדת עם קשיים נפשיים אני יודעת כמה זמן לוקח לצאת ממצבים כאלה, וזה לא קורה בכזאת מהירות. כמובן שהקשר שלהם לא התנהל כרגיל והם לא נשארו ביחד מההתחלה, אבל הלוואי שהיו מתעכבים קצת יותר על יצירת החיבור ביניהם ולא מחברים ומפרידים ביניהם כל-כך במהירות. באופן כללי הרגשתי שמשהו התפספס לי קצת מבחינת הזוגיות שלהם, לא הרגשתי אותה מספיק ואני יכולה להבין למה, כי הם לא האישיו המרכזי בספר, אבל הסוף הרגיש לי מהיר מידי וקל מידי, רציתי להרגיש יותר את עוצמת החיבור ביניהם והמלחמה שלהם אחד על השני. בנוסף הרגשתי משהו שקצת קשה לי להסביר, אם אני משווה את הספר הזה לקודמו, "פרש המוות" הוא הרגיש לי הרבה יותר טכני, אם בספר הקודם הרגשתי את הלב של הסופרת מדמם על הדף, פה הכל הרגיש יותר מתוכנן, יותר ערוך, יותר טכני ואסטרטגי ופחות אמיתי וחשוף. מה שכן, אהבתי נורא את הדמויות, את התהליך שהן עברו, ויס היא זאבה עוצמתית ויש בה כל-כך הרבה כוחות. למרות שהתהליך שלה התחיל מהר מידי לטעמי, הוא קיבל קצב יפה בהמשך והיא המשיכה להתפתח ולהחלים במהלך כל הספר, היא לא הייתה שלמה לחלוטין עד שהיא בחרה *בעצמה* מעל לכל. באנימו התאהבתי כבר בפרש המוות אבל פה ראינו עוד צדדים חשופים ואמיתיים שלו, צדדים כואבים וחייתים שרק גרמו לי להתאהב בו ולהתחבר אליו אפילו יותר. לסיכום מה בתכלס המחשבות שלי על הספר? עברתי איתו מסע שלם, ויש בו המון נקודות מחשבה שישארו איתי בזמן הקרוב, אבל היו המון דברים שהתפספסו לי בספר, וסיימתי אותו בהרגשה לא שלמה.
אהובים שלי אהבות קטנות מתוקות וכואבות יפות ומכוערות כאחד עולמות מתנגשים וכך גם לבבות הספר הזה נכנס לי ישר ללב ממש לצד פרש המוות הקודם לו
אנימו יקירי אהובי, הזאב הטוב החיה הרעה מה אפשר להגיד על דמות מיוחדת כזאת אחד שמגן על אהבותיו על עקרונותיו ועל עולמו לוחם יקר משימתך הושלמה הגעת לחוף מבטחים מילים לא יכולות לתאר הגאווה שנמצאת בתוכי על כך שהחלטת להילחם להילחם בעצמך להילחם בעולם אותו הכרת להילחם בויס להילחם על ויס עם קצת עזרה מחברים קרובים ועם הרבה רגש מצאת את מקומך בעולם בכל הספר היה בתוכך את הויכוח על רגש מתחילת הספר כשצצה אש לבסוף כיבית אותה אבל באש שלך נשאר ניצוץ תמידי שלעולם לא כבה ושנתת לו לבעור מצאת את מקומך בין הלהבות לא במקום הכי נוח או הכי קל אבל במקום בו הרגש שולט בעולם וברגש הזה נמצאת אהבה גדולה
ויס נסיכה שלי, כמה שאת עברת לא רק שם במקום המקולל לא רק הדברים הרעים ששברו ופירקו והרסו, כמה שינוי כמה חוזק כמה אהבה שאת עברת עולמות קרסו תחת רגלייך אך טיפסת למעלה לקחת את השליטה ובנית אותם בצורה טובה יותר בצורה שתתאים לא רק לך אלא לחלשים ממך כדי שגם להם יהיה לאן לטפס. בכל פעם שבנית מדרגה בכל פעם שבנית עוד שלב בסולם השארת אותם לאחד אחרייך לעד אעריך ואעריץ אותך בנית דברים חדשים בי והעצמת את תחושותיי לגבי דברים שחששתי להרגיש ולחשוב לבך הטוב מוחך הלהוט והעובדה שנתת לעצמך להרגיש הובילו אותך למקומות רחוקים ומופלאים מקומות שבהם טוב יותר עם כמה נפילות בדרך מצאת את הסוף הטוב שלך מצאת את עצמך וגם אהבה גדולה (אבל זה פרט שולי). צלקות מעטרות עורך ואת נשמתך בתחילת הספר שלך כל מה שיכלת לראות בהן הן צלקת סימן על עורך פגם ולא מעבר, כשהספר התקדם לא רק שראית בהן סימן של חוזק אלא הבנת שהם חלק מהסיפור שלך עוד סיבה להמשיך עוד סיבה למצוא עתיד טוב יותר לאמץ את האפלה שבעברך ולהפוך אותה לאור. אני אוהבת אותך בכל ליבי נסיכה
ויס ואנימו המלחמה הגדולה ביותר התחוללה בתוככם אבל ביחד הצלחתם לנצח בעזרת הזדהות חברות ואהבה בניתם עולמות קסומים בשבילכם בשביל הבאים אחריכם ובשבילי תודה לכם
ניקה כרגיל אוהבת להתחיל בשלמות ואז לנפץ את ליבנו אבל בסוף את תמיד מאחה אותו מחדש עם סדקים קטנים שיזכירו לנו את הכאב ובתוכם חבוי אור קסום שרק את יודעת ליצר עם המילים שלך תודה שהזכרת לי את הכוחות שנמצאים אי שם עמוק בתוכי ואת כוחה של אהבה כלפי הסובבים אותי אבל בעיקר כלפי עצמי
אפשר לקרוא כספר יחיד אבל מומלץ יותר לקרוא אותו אחרי פרש המוות :)
אנימו שב חזרה לממלכה אך נשלח למשימה חדשה בפקודת המלך, והיא להשיב לנסיכה ויס את חייה בחזרה לאחר התקופה שהייתה בשבי בממלכת האינפרנים, כי היא נמצאת בבקתה מבודדת ומסרבת שיראו אותה או שיטפלו בה. היא היורשת היחידה של המלך והמלכה ומחוייבת להינשא למישהו אחר, אותו היא בקושי מכירה ואם היא לא תעמוד בהתחייבות, זה ישפיע על הממלכה כולה. האם הוא יצליח במשימה? האם היא תצליח להתרפא מכל מה שעברה שם ולמצוא את החוזק שבה? ----
אם יש משהו שאני אוהבת, זה פנטזיה רומנטית. והספר הזה? עפתי עליו ברמות!!! הדינמיקה בין ויס לאנימו סיקרנה אותי מההתחלה כי בפרקים הראשונים הם enemies to lovers כזה אבל די מהר הם הפכו לחולשה אחד של השנייה. ❤️🔥❤️🔥❤️🔥
נשבר לי הלב על ויס ועל כל מה שהיא עברה בשבי, אבל אנימו לא נתן לה לוותר על עצמה לרגע. כשהיא חשפה בפניו את הצלקות שלה, הנפשיות והפיזיות כאחד, הוא לא נרתע מהן. אלא להפך. הוא תמיד דאג להעצים אותה ולהגיד לה כמה היא מושלמת כמו שהיא, וזה המס לי את הלב. 🥹❤️🩹
הייתה פה כתיבה סוחפת, העצמה נשית, נושאים חשובים שקיבלו במה, אהבה וחברות אמת. אהבתי כל רגע מהספר הזה (טוב נו, כמעט כל רגע) וסך הכל נהניתי ממנו מאוד ואני שמחה שנחשפתי אליו סוף סוף. כי הוא היה קשת שלמה של רגשות ועד עכשיו אני לא יודעת איך לתאר אותו, רק אגיד שאהבתי!!! כמובן שהבאתי 5 כוכבים.
וואי וואי וואי מה אפשר לומר על הספר הזה? קודם כל אנימו!!!! וויס!!!!! שני אלה זוג משמיים הכאב שהם נבעו ממנו הכאב שהם חוו הם דמויות שלמרות הקושי ולמרות הכאב הן יעמדו על הרגליים במקרה שלנו על ארבע😜 ספר עם הרבה הרבה טוויסטים מעניינים ומפתיעים
אם יש ספרים שאי אפשר להוריד מהידיים אפילו לא לרגע, הספר הזה הוא אחד מהם. ככל שהתקדמתי לסוף הספר כך גם כאב לי יותר, כי לא רציתי להיפרד ממנו. הוא היה כתוב נהדר, מלא ברגש שהשאיר אותי רצון לעוד. אנימו הוא אחד ויחיד אבל היא האהבה שלי היא ויס. אני התאהבתי בה ועל בטוח אחזור ואקרא את הספר הזה שוב ושוב רק בשבילה. לכל אוהבי הפנטזיה הרומנטית, הספר הזה בשבילכם!