בנימין בובק, צייר נודע ושתיין מוּעד, דוהר אל מותו: כך, על כל פנים, מזהירים חבריו, שאף נותנים בו סימנים.
השמועות על הסתלקותו הקרובה מפיחות תקוות בספיחיה של בוהמה תל אביבית מרוששת. בובק הערירי נעשה לכוכב המסוחרר של מסיבת מותו ומיטלטל בין שחקניות וסופרים חסרי פרוטה, עורכי דין בוגדניים, כַּלוֹת–לרגע, דודנים רחומים ושאר ציידי ירושות. דומה שאפילו ימימה, אהובתו הצעירה, כבר לא עומדת לצידו. בשארית כוחותיו הוא משתקע ביצירתו השאפתנית והנואשת ביותר, ואולי גם האחרונה – ודרך מעשה הציור מתחקה אחר רחש הזיכרון וסוד הראייה.
החמדנים הוא רומן קומי מתוזמר לעילא; כל כולו בצילו של המוות והוא מתפקע מרוב חיים.
“שליטתו של פינקוס בשפה משתווה לשליטתו במדיום הוויזואלי.“ דייוויד קופר, ניו יורק ג‘ורנל אוף בוקס
“פינקוס כותב כמו קוסם, עם עין נהדרת לניואנסים של ההתנהגות האנושית.“ מיה סלע, הארץ
זהו ספר הפרוזה הרביעי של הסופר והמאייר ירמי פינקוס, זוכה פרס ספיר לספר ביכורים (2009). ספריו הקודמים, ‘הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט‘ ו‘בזעיר אנפין‘, תורגמו לאנגלית, לאיטלקית ולצרפתית וזכו לשבחי הקוראים והמבקרים.
Yermi Pinkus (Hebrew: ירמי פינקוס) is an Israeli illustrator, comics artist, and writer, winner of the Prime Minister's Prize for Hebrew Writers in 2010.
בנימין בובק הוא צייר תל אביבי שנולד ביום הבסטיליה, אוטוטו בן שבעים. מעולם לא נישא, מתגורר בדירה שירש מהוריו וברשותו בוכטה נאה למדי בבנק. הקשר המשמעותי בחייו הוא עם ימימה הצעירה ממנו בשנים רבות. חובב הטיפה המרה וסיגריה פה ושם. מבלה עם הג'מעה הבוהמיינית שהוא מכנה 'הכנופייה' בסגנונו הציני, יושבים שעות בבר האהוב עליהם- המגוז. ואיזו כנופייה, בין חבריה יוליה מורוזובה היפה, שחקנית. סימקין, מיכאליס, שרית מעטוף, אבנר גדיד ובנו אמיר (מירצ'וק). וכמו שניתן לצפות, חגים סביבו מי שרואים עצמם זכאים לנתח, מגיע להם או לא-שאלה אחרת לגמרי. מעט קרובי משפחה, אמנים מרוששים, אנשי בוהמה. מנסים לשכנע אותו שהמיחושים והשיעול הפוקדים אותו מדי פעם הם לכל הפחות סרטן, אז בחיאת בני או ביניוּמין (תלוי מי הדובר)- תכתוב צוואה ואל תשכח אותי. והבגלניסט העקשן בסירובו. תעזבו אותי, חכו עם הקדיש! אני בריא כמו סוס בלגי! את שבט לשונו אינו חוסך גם מקרוביו ושכניו. דודנו ורעייתו 'בריאות וחולי'. לשכנתו אביבה עציוני -ראש ועד הבית ששנים רבות מזניחה תיקון מרצפת רופפת שיום אחד, לא עלינו, מישהו יפול בגללה וישבור את מפרקתו- שני בנים אימבצילים אותם מכנה בלגלוג 'כסלו וטבת'. והעיטים לא מרפים גם כשהוא יוצא לחופשה. ממש 'במקרה' כולם נקלעים בדרכו. יאללה, קח עט ותכתוב כבר. אחר כך נעשה מסודר עם עורך דין. כולה צוואה ואתה לא ילד ולא הכי בריא, חלילה יכול להתפגר כל רגע. אם אין צוואה, אולי ילך למדינה שלא נדע. ואל תשכח אותי, אה? וכשמשגעים אותו, וזה לא קשה- 'טוב מותי מחיי!' ובין חברי הכנופיה גם מתגלעות מחלוקות כולל טענה לגניבה ספרותית ותביעת פיצויים. קצת מתארך מדי עם הפתעות וטוויסטים פה ושם. מבט מלגלג על הבוהמה התל אביבית, חמדנות, יצרים, עורכי דין (איך לא...), קרובים ושאר צרות.