שנים רבות חלפו מאז שמישהו בקיבוץ ראה במו עיניו מתנדבת. אלא שאז הגיעה מירה. אחרי שאימא שלה מתה, מירה אוברג יוצאת מביתה בשוודיה אל קיבוץ שדות המוריק. יש לה תוכנית פעולה ומפה שאימא שלה, שהייתה מתנדבת בקיבוץ לפני ארבעה עשורים, ציירה עבורה. המפה מובילה לחמישה אנשים שפעם היו צעירים ומבטיחים וקיימו יותר מדי. מירה נכנסת לנעליה של אִימהּ ועוברת להתגורר במגורי המתנדבים המתפוררים, לצד פועלים תאילנדים. היא הופכת ליד ימינה של רכזת התרבות הזקנה ולמושא אהבתו של צעיר שחולם להיות מוזיקאי בינלאומי אבל מסתפק בינתיים בפאב המקומי. למירה אין מושג אילו סודות נלחשים סביבה בעברית, אבל היא מחברת את הנקודות. הפעם, אולי לראשונה בחייה, היא תחזיר מלחמה
I enjoyed this book, with its unique perspective. It could have been a much better short novella without the chapters about Sweden (except for the mother-daughter relationship) and about the doctor’s life story. These chapters were almost irrelevant to the main storyline and, in my opinion, only distracted the reader.
המתנדבת מאת נטעלי גבירץ ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים הביקורת נכתבה ביום רביעי, 20 באפריל, 2022 ע"י ראובן
זמן קצר אחרי מות אמה ורה נחתה מירה אוברג השוודית בישראל עם מטרה ברורה. יש לה מפה שהשאירה האם ורשימת שמות בקיבוץ שדות בו שהתה כמתנדבת עשרות שנים קודם. תקופה אחרת של מתירנות, חופש וחיים פשוטים של הישראלים והמתנדבים. טלפון בבית? בחלומות. את העולם של אז זוכרים ותיקי הקיבוץ. הלינה המשותפת, חדר האוכל, המטלות. איש לפי יכולתו ולפי צרכיו. דור הבנים למד להכיר את עולם הטלפון החכם, ויי פיי ופייסבוק שלתוכו נולד הדור הצעיר והרחוק שנות אור מזה של שנות השמונים. הוותיקים זוכרים את עידן המתנדבות הדניות והשוודיות, האירופאיות בהירות השיער, הגבוהות והיפות האלה. את האירופאים החליפו התאילנדים. מירה מתיידדת עם אופיר, בנו של רמי ועוברת להתגורר עם עמליה, חולת סרטן בערוב ימיה כדי לסייע לה ככל האפשר ולהקל על מצוקתה. יש לספר בעייה מרכזית אחת. הוא משעמם, פשוט כך. שמעתי עליו לא מעט והציפיות היו בשמיים. לא שעמום במובן של קיטש נמרח או הומור דלוח אלא כתיבה מייבשת שלא הצליחה בשום אופן לרתק אותי. נע בין העבר להווה, תופס כיוונים לא מובנים כמו הרופאה כנרת והרהוריה על האריסטוקרטיה הבריטית. סגנון כמו 'טיפות מקווצות שערה הרטוב המטירו והתחברו על זרועה והיא חיפשה בשלוליות האלה צורות'. וזה הפספוס הגדול כי יש בסיס לסיפור טוב, מסקרן ומעניין של נפש המחפשת תשובות. בערך באמצע הספר איבדתי סבלנות והפסקתי. מקווה שמירה תמצא את מה שהיא מחפשת .