נרי שומע הכול מהיום שבו נולד. הוא שומע גם דברים שלא אומרים בקול רם; דברים שאדם לא מגלה אפילו לעצמו. נרי נולד עם היכולת הנוראה והמופלאה לקרוא מחשבות.
"אני יודע יותר מכל אחד אחר," נרי אומר. "כל כך יודע וכל כך לא רוצה לדעת. וכל מי שאומר שידע זה כוח, יש לי ויכוח איתו."
עד מהרה מגלה נרי שהוא לבד מול כל העולם. הוא נחשף למחשבותיה של אמו על גבר אחר, מגלה שאביו שבור לב, ויודע שאחותו אהובה הרבה יותר ממנו.
כשאחד מחבריו לספסל הלימודים מואשם ברצח, נרי מגיע לבית המשפט כדי לראות מקרוב איך נראה רוצח. מפגש מקרי עם עורך דין גורם לו לחשוף בפניו את יכולותיו, ונרי הופך לנשק הסודי שמצליח להביא לזיכוים של חפים מפשע. אך לפתע מתהפכת הקערה על פיה: נרי מסומן כחשוד העיקרי בפרשת רציחות סדרתיות. במעצר הוא פוגש באישה היחידה בעולם שיכולה להעמיד מולו מראה ולהכיר לו את עצמו. יחד הם יוצאים לקרב הגורלי והמכריע ביותר: הקרב על חפותו של נרי.
היה צריך לקרוא לספר הזה "ברברנותו של קורא המחשבות". היקפי הלהג הפסאודו פסיכולוגי - פילוסופי שהמחברת שופכת על הקורא, גורמים לי לתלוש את שערותי. עד כמה שהרעיון מבריק כך הביצוע חופר, מתיש, מעיק ובלתי נסבל במילים מעטות.
נטשתי אחרי 200 עמ. הברברת הזו פשוט לא בשבילי, היא משעממת אותי והעלילה הולכת לאיבוד בתוכה ולא ברור לאן היא מתקדמת.
הדמות המרכזית, נרי- קורא המחשבות- נרקסיסט שלא מצליח להשתמש במתנה שקיבל לעזור לזולת או להרגיש אמפטיה לזולת. הור משתמש ביכולת שלו כדי לנגח את האחרים, להוציא אותם קטנים ועלובים בדיוק כמו שהוא קטן ועלוב.