טאוב למד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. בצעירותו, הגיש בערוץ הראשון את רצועת תכניות הילדים וכן מספר תכניות בגלי צה"ל, בהן "ציפורי לילה". למד לתואר ראשון ושני בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ולתואר דוקטור באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בהגותו של הפילוסוף האמריקני ריצ'רד רורטי. ערך את כתב העת לספרות ולחברה "מקרוב" יחד עם נסים קלדרון, וכותב קבוע במדור הדעות של ידיעות אחרונות. הוא משתתף קבוע בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10, ומשמש כחבר בוועד המנהל של מרכז מציל"ה למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית. הוא מלמד בבית הספר למדיניות ציבורית ובחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית. כתב גם ספרי ילדים. על ספרו "המכשפה מרחוב מלצ'ט 3" זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער לשנת תשס"א (2000-2001), ועובד לסרט טלוויזיה בבימוייה של דינה ריקליס.
טאוב הוא איש מעניין. היה מרענן לקרוא באריכות את המחשבות המבוססות והמנומקות שלו על סוגיות עכשוויות כמו בעית המסתננים, מאבק הכוחות בין הכנסת לבית המשפט העליון, הפוליטיקה של הזהות והפוסטמודרניזם.
מאחר וטאוב התחיל את הקריירה כתסריטאי וסופר, זה אולי לא היה כל כך מפתיע שהוא בחר לסיים את הספר בפרק קצר שהוקדש כולו למותה של האמנות. באופן מופתי הוא מסביר את מה שכבר זמן מה שהאינסטיקנט מתקומם נגדו: תהליך החלפת האמנות בחומר פדגוגי שנועד לחנך לאג'נדה ה"נכונה". הפרק הזה היכה בי הכי חזק.
חבל, רוב הסוגיות הנידונות בספר הזה מאוד חשובות ומעניינות ואכן חשוב לדון בהם. הרבה נושאים היו מאוד מרתקים חבל רק שהכותב שם את הכל תחת נרטיב הגובל בקונספירציה של הם ״האליטות״ מול האדם הפשוט. בעולם שמספיק רווי בקונספירציות מאוסות ההיתי מצפה ממישו שהשקיע בכתיבת ספר להתרחק כמה שיותר מזרמים קיצוניים כאלה ואחרים ולהיות נטרלי יותר ולתת קרדיט לאינטלקט של הקורא להסיק מסקנות כי ככה זה פשוט פרופוגנדה שדי ברור את מי היא משרתת... אגב לבן שפירו יש אחלה פודקסטים והם די מכסים את רוב מה שנכתב בספר הזה רק ביותר פשטות ומעט יותר ניטרליות.