בחיפוש אחר המבוא הפשוט לתקשורת

by Nimrod Bar-Am, נמרוד בר-עם

"אחד ממוריי אמר לי פעם: הדרך הטובה ביותר למצוא ספר שאיננו קיים היא לכתוב אותו.

הספר שבידכם מסכם חיפוש אחר מבוא שמעולם לא מצאתי: המבוא הפשוט והשימושי ללימודי התקשורת.

מטרתו לתעד בקיצור נמרץ את הקשיים העקרוניים אשר עומדים בדרכו של מי שמבקש להבין תקשורת וללמדה. מטרתו להסביר קשיים אלה, ואז לתהות על הדרכים הרצויות להתמודד עימם."

Genres: Philosophy

352 pages, Paperback

First published December 11, 2015

Reviews

[Nati Korn · Rating 5 out of 5]

הפילוסופיה מצווה עלינו לטפח את חוש הביקורת. אך הדברים נמסרים לנו כרטוריקה המבקשת לשכנע. מה יכול אם כן לומר פילוסוף ועדין להישאר נאמן לעקרונותיו? יאמר את אשר יש לו לומר, אך יטרח לסייג את דבריו. זהו כלל יישומי פשטני למדי המסתיר מאחוריו אסטרטגיה מורכבת שאינה חפה מבעיות, אך הוא אולי המיטב שניתן לו להציע (ואולי אני טועה).

ד"ר נמרוד בר-עם, מומחה לפילוסופיה של המדע ותולדות הלוגיקה, מלמד קורס מבוא המיועד לתלמידים המבקשים ללמוד "תקשורת" – תחום אקלקטי למדי, המקבץ תחת כנפיו מקצועות משונים מענפי ידע שונים. אלו נמסרים מפי מורים המתמחים ברמות ידע שונות - החל בלימוד של ידע יישומי בר חלוף וכלה בהצגה של רקע תיאורטי עמום שבסיסו מפוקפק משהו. גם התלמידים מגוונים– יש בהם כאלו המבקשים להפוך לחוקרים בתחום וכאלו שמטרתם לרכוש מקצוע בסיום הלימודים, מקצוע מתוך מגוון מקצועות שנדמה שאין להם הרבה מן המשותף. התלמידים נמשכים אל המעשי ונרתעים מן התיאורטי ובעיקר מבולבלים מחוסר הסדר והעקביות השורה במגוון המבואות המוצעים להם.

נאמר לזכותו של בר-עם שנראה שלא התייאש מן המצב שנקלע אליו ונשאר נאמן לעקרונותיו. הספר הזה הוא ניסיונו לעמוד באתגר מורכב - להציג מבוא רציני לתחום תוך שמירה על רמה מחקרית גבוהה וכזה שלא ירתיע את תלמידיו אלא, אדרבא, יקסום גם למבקשים תיאוריה כללית וגם למבקשים רווח מעשי. ככל מבוא הוא אינו יכול להיות ממצה ואף אסור לו להיות כזה, אך עליו גם להציף עקרונות כלליים כלשהם, עקרונות שגם החוקר וגם טכנאי התקשורת, מכל תחום תקשורת שהוא, יוכלו לפעול לאורם. כל זאת תוך הצגה דיאלוגית של תפישות שונות מתוכן ניסו להעמיד עקרונות כאלו בעבר והצגת הסבר משכנע מדוע הופרכו.

מטרתו הכללית של בר-עם היא להראות כי לימודי התקשורת "הם החינוך המיטבי לערנות אזרחית, וכך לשותפות ערה במשטר דמוקרטי. הם מכשירים תלמידים לבחינה ביקורתית מתמדת של אפשרות ניהולם כאזרחים, כצרכנים וכיוצא באלה." (עמוד 312). ערנות כזו ניתנת להשגה על-ידי אימוץ של גישה ביקורתית. כפילוסוף של המדע בר-עם מתמקד בביקורת של תיאוריות מדעיות ובעיקר בביקורת הכוח הרטורי שיש לתיאוריות כאלו להשפיע על האופן בו אנו תופשים את המציאות ומתנהלים לפיו. כוח השכנוע הזה של תיאוריות מדעיות כביכול עלול לקבע את נקודת המבט שלנו, ולצמצם את מבחר הכלים באמצעותם אנו מפרשים את המציאות. הנזק שהוא גורם עלול לעלות על התועלת התיאורטית או על היישום המוצלח שלהן. כך לדוגמא תיאוריות ניאו-מרקסיסיטיות, שהן ביקורתיות בעיקרן באשר להשפעה של הקולקטיב על הפרט, הופכות למסוכנות דווקא הודות לכוח ההסברי שלהם, שאינו מסויג מלכתחילה.

כאן המקום לציין כי בר-עם הוא ממשיכה של המסורת הפילוסופית המכונה "רציונליזם ביקורתי". יש לכך השלכות הן על צורת הכתיבה והדיון שלו (בפרט בספר זה) והן על התובנות הפילוסופיות שהוא מבקש להציג. ראשית נעים לציין (במעין מאמר מוסגר) כי בהתאם לכתיבתם של רוב הוגי הרציונליזם הביקורתי, בר-עם אמון על כתיבה השואפת לבהירות. בנוסף הוא כותב קפדן ומצטייר כהוגה רחב אופקים. השאיפה לבהירות והמבנה המוקפד, שאינו מותיר אף אמירה לא מבוארת (גם אם יש כמה הנדמות ככאלה הרי שעם המשך קריאה הן מוסברות) הקלו עלי את ההבנה של הנושאים הנדונים. לא שאין כאן מספר פרקים סבוכים ומאתגרים או שנמנע מאיתנו הצורך להרהר אחר משמעות הדברים, אך בכללו של דבר בר-עם הותיר אותי בתחושה שאני נמצא בידיים טובות, שגם אם יש לי הסתייגויות מנקודה זו או אחרת הרי שהוא מספק לי שטח לא מבוטל של טיעונים מוצקים שממנו אוכל להמשיך ולחשוב ושאיתם ניתן להתווכח. הוא לא שאף לבלבל אותי בשפה סתומה או מטפורית במטרה להותיר אותי מחוסר אוויר, כפי שנוהגים לעשות הוגים פוסט-מודרניים אחדים. הוא גם לא שעמם אותי בניתוח מייגע של מונחים, כפי שמוגיעים אותי לעיתים הפילוסופים האנליטיים. בנקודה זו בא לידי ביטוי גם רוחב האופקים שלו, שאפשר לו להוסיף ולעניין באמצעותן של דוגמאות מאלפות מתחומים מדעיים מגוונים. כך שהקריאה בספר הייתה מענגת. חשתי, אם תרצו, כאילו אני מטיס חללית משוכללת העשויה כולה סוכר ענבים. מידי פעם אני מתפנה מן התמרונים האינטלקטואלים המשוכללים, מלקק את אצבעותיי ומתיקות מתפשטת בקרבי.

אך עיקר קסמו של הרציונליזם הביקורתי בתובנות שהוא מספק ובתובנות הנוספות שבר-עם גוזר מהן ובאמצעותן. בר-עם אינו מסתייג (בעקיפין) רק מצורות הכתיבה והדיון השולטות בפילוסופיות הפופולאריות ביותר כיום, הפילוסופיה האנליטית וההגות הפוסט-מודרנית, אלא גם מהמתודולוגיות הפילוסופיות עצמן. הוא דוחה אותן בטענה "שאין להן כל סיכוי להציע עזרה של ממש למדען, וכל אפשרות לומר דברים של ערך לאדם מן היישוב" (עמ' 279). אך אם רציונליזם ביקורתי, איזו ביקורת מציע לנו בר-עם וכיצד היא קשורה לתקשורת?

הפרכה של תיאוריה מדעית עשויה להיות פשוטה או מסובכת להפליא והיא דורשת שימת לב לפרטים וחשיבה הגיונית וממצה. אך עבור פופר, אבי הרציונליזם הביקורתי, ועבור נכדו הרוחני בר-עם, ההפרכה עצמה אינה העיקר. המדען ההגון והמקצועי יסייג מלכתחילה כל תיאוריה שיציע ואף ישתדל להצביע על מקרי מבחן להפרכתה. כל תיאוריה מדעית היא לכן שגויה, אך הדבר אינו פוגם בה. מסוכנות הרבה יותר הן תיאוריות המוצגות רטורית כתאוריות נכונות וחובקות-כל או כאלו המנוסחות בצורה שאינה מאפשרת את הפרכתן. על הפילוסוף להתמקד בביקורת של ניסוחים מתעתעים אלו. הפרכתן (או אי הפרכתן) של התיאוריות עצמן בעייתית פחות וזאת אפילו מבחינת האפשרות ליישום טכנולוגי מוצלח שלהן. (בר-עם מאמץ את אבחנתו של מיכאל פולניי, כי שימוש מספק בטכנולוגיה היה קיים במקרים רבים לפני שנוסחה התיאוריה העומדת בבסיסה ואת זו של מורו, יוסף אגסי, כי מבחינה טכנית קל ומשתלם ליישם דווקא תיאוריות המוכרות כבר כשגויות שכן הן פשוטות יותר.)

ובכל זאת, יישום מקובע של תיאוריות מדעיות הוא דבר נפוץ במחוזותינו ובעיקר רב הנזק של מסקנות שגויות שאנו מתפתים לגזור מהן ביחס לכל תחומי החיים דווקא כתוצאה מכוחן היישומי והרטורי. בר-עם בספרו מבקש להציע לנו עקרונות כלליים שיקלו עלינו את ההתמודדות עם קיבעונות שכאלה. התמודדות כזו היא היא לדעתו לב ליבו של העיסוק בתקשורת, הן של החוקר אותה והן של המיישם אותה. בר הפלוגתא העיקרי עמו מתמודד בר-עם לאורך כל הספר, בין שהוא אמיתי (וכנראה שנמצאו לא מעטים כאלו לאורך ההיסטוריה) ובין שהוא ביטוי לעמדה או לנטייה הבעייתית ביותר במדע, הוא הרדוקציוניסט או הרדדן הקיצוני. הרדדן הוא אויב עקשן לפילוסוף הביקורתי, דווקא בשל הפרדוקס המגולם בו: "... המתודולוגיה הרדדנית חיונית מאין כמוה למדע ... היא יסוד ההסבר המדעי ממש ... לצד זאת ... הגשמה שלמה של המתודולוגיה הרדדנית היא בלתי אפשרית, ולו הייתה אפשרית, הרי שהייתה מסתכמת בביטול היכולת שלנו להבין את סביבתינו" (עמ' 168). כנגד הרדדנות בר-עם מתעקש על אפשרותה של ההפצעתנות – קיומן של בעיות שאינן ניתנות בעיקרון לרידוד להסבר ממצא וכולל מסוג מסוים. לדעתו, "ההתעקשות של ההפצעתנים (אמרג'נטיסטים) על קיומן המובנה של בעיות הפצעה בתמונת העולם המדעית שלנו, גם זו של עולם המחר שעדיין איננו יודעים את טיבו, היא מוצדקת, ותישאר כזאת גם בעתיד, כל עוד שיטות ההסבר וההוכחה שלנו לא ישתנו באופן רדיקלי (באופן שאיננו יכולים אפילו לדמיין כעת את עיקריו). לכן משמעות הדיון העקרוני כאן אינה מעניינו התיאורטי של הפילוסוף בלבד: יש לה השפעה מיידית גם על המגבלות העקרוניות של תמונת העולם המדעית שלנו, וגם בפרט על יכולתנו ללמוד וללמד כהלכה תקשורת." (שם)

ביקורת הרדדנות ובחינתן של בעיות ההפצעה העיקריות הן השלד המבני שברעם מעמיד למבוא שלו לתקשורת. בתוך כך הוא נוגע בעיקריות שבבעיות עימן התמודדה הפילוסופיה כל שנות קיומה – בעיית ההפצעה של התודעה מתוך החומר, בעיית הפצעת החיים מן החומר ובעיית הפצעתה של דינמיקה מוסדית מתוך הפרטים המרכיבים את המוסד. ובעיקר הוא מבקר את התיאוריות השונות (הרדדניות בעיקרן) שהוצעו כפתרון לבעיות אלו לאורך ההיסטוריה. מתקבל כאן בד בבד עם המבוא המתהווה לתקשורת גם מבוא לפילוסופיה, מבוא שבבסיסו רעיון חדש ולכן הוא מעניין לא פחות (ואפילו יותר) מן המבואות הקלאסיים לתחום. מבוא שאינו סקירה היסטורית גרידא, אלא עיסוק ביקורתי מושכל ומתפתח בבעיות ורעיונות הקשורים אחד בשני והמהותיים לנושאו של הספר.

בר-עם נוגע במגוון רחב של תיאוריות ונושאים מתחומים שונים, פילוסופיה של המדע, מטפיזיקה, פילוסופיה של הלשון ולוגיקה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה. אפשר למנות כאן רשימה ארוכה של תיאוריות אותן הוא מציג ומבקר: מהותנות קדם סוקראטית, פיזיקליזם, פורמליזם לוגי ואקסטנסיונליזם, תורת ההסבר הקרטזיאנית (של דקארט), תורת כימות המידע של שאנון, מכונות טיורינג ובינה מלאכותית, קיברנטיקה (או סייברנטיקה כפי שאוהבים לכנות אותה כיום), תיאוריות של מנגנוני איזון משרי קביעות ואפילו סטיגמרגיה (הניצבת בבסיסו של העיסוק העכשווי ברשתות חברתיות למשל). בתוך כך הוא מקעקע דעות פופולאריות אך שגויות בדבר הבדלים מהותיים בין מדעים "קשים" למדעים רכים או בין מדעי הרוח והמדעים המדויקים, בדבר תבונה של מחשבים ובדבר אפשרותה של תיאוריה מאוחדת (פיזיקאלית או אחרת) "של הכל".

בדיון בבינת מחשבים נוצר לעיתים אפקט אנתרופומורפי משהו כשהוא מתייחס לתבונה אנושית, כאשר ברור כי כוונתו לתבונה מפציעה (שהתבונה האנושית היא אולי רק מופע ספציפי ומורכב בחלקו, שלה). כמו כן בתחילה הוא שם דגש על פורמליזם לוגי כאשר הוא עוסק בבינה מלאכותית ללא התייחסות למערכות לומדות המשנות את עצמן, אך עניין זה מתוקן בהרחבה (הסבלנות משתלמת כאן) בפרקים העוסקים בקיברנטיקה ומקורותיה.

מי עשוי למצוא עניין בספר זה? אם אני מתעלם משמו המדויק אך הנישתי משהו של הספר, הרי שמלבד אנשי ותלמידי תקשורת הוא יעניין, לדעתי, כל מי שמתעניין בפילוסופיה ובמדע. הוא ישמש כל מי שמבקש לו מבוא כללי להערכתן של תיאוריות מדעיות ופילוסופיות. קורא כזה ימצא בספר מבוא המבטא תפישת עולם סדורה ומשכנעת ואינו נרתע מניסוחם של כללים מנחים החורגים מן התפישות הפופולאריות (השגויות לעיתים). גם אם יש בו מספר קטעים סבוכים, הרי שהוא כתוב בניסיון להצגת הדברים בבהירות מרבית מתוך קפדנות סדורה. לפני כ-24 שנה זכיתי ללמוד אצל בר-עם סדנת מבוא לתלמידי פילוסופיה (עוד בטרם הפך לד"ר), קורס שזכור לי עד היום כאחד המוצלחים. ניכר שהספר הוא פריים של שנות מחקר מתמשכות. אפילו דימיתי למצוא בו לעיתים את עקבות הזרעים שפיזר כבר אז בחלל הכיתה (גם פרקי המבוא החזירו אותי אחורה בזמן והייתי שוב לרגע תלמיד��). חוקר הטורח ומצליח לסכם עבורנו מחקרים מגוונים בצורה סדורה, חדשנית ואף מעניינת ראוי לתודתנו והערכתנו. טוב עשה שהעמיד לספרו גרסא עברית רהוטה. ניכר שנתברכנו כישראלים בחוקר מקורי שהוא גם ממשיכה של מסורת פילוסופית (שלה ענף ישראלי בולט). זהו לעניות דעתי ספר מרתק ואף חשוב!