What do you think?
Rate this book
גרסת הבמאי
זה מה שאלי רצתה תמיד: האורות כבים, הקהל מתחיל למחוא כפיים, והיא על הבמה. רק בעבור זה היא עזבה את היישוב הצפוני שבו גדלה ולא נרשמה ללימודי רפואה כמו שציפו ממנה. אבל כמה חבל שאלי היא התלמידה הכי גרועה בבית הספר למשחק. השחקנית הכי פחות מבטיחה ובוודאי הכי פחות מקיימת.
הדברים מתחילים להשתנות רק כשאלי פוגשת את בן ואת רוני, הסטודנטים המבטיחים והמוכשרים ביותר בבית הספר למשחק. אלי המוקסמת חוברת אליהם בלי להסתכל לאחור. נדמה לה שהם האנשים היחידים שחיים באמת, שאוהבים באמת, שלא נכנעים לפשרות.
בתוך השלישייה שלהם היא מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת. אבל אירועים סוערים פוקדים את בית הספר. אחד התלמידים מת, ככל הנראה בתאונה מחרידה, ויש מי שמושך בחוטים. העולם שמאחורי הקלעים מתגלה כרקוב וחשוך אפילו יותר מזה שמוצג על הבמה. ואולי ההצגה לא נגמרת אף פעם, כי איש לא מוכן לכבות את הזרקורים.
בספרה גרסת הבמאי מספרת אינה איזנברג סיפור סוחף על אנשים צעירים שרוצים להצליח, על אהבה, התפכחות ושקרים מתוקים, ובעיקר על עומק הניצול והכאב שעלולים להתחולל בזירת תיאטרון ובית ספר למשחק. קשה להרפות מהספר הזה, שמגלה שהציפוי המתוק הוא לא פעם רעיל, ובכל זאת כולנו מוכנים להמשיך ולאכול.
זהו ספרה השני של אינה איזנברג, סופרת, מחזאית ודרמטורגית.
ספרה הראשון, 'הכול קל', ראה גם הוא אור בהוצאת כתר.
הדברים מתחילים להשתנות רק כשאלי פוגשת את בן ואת רוני, הסטודנטים המבטיחים והמוכשרים ביותר בבית הספר למשחק. אלי המוקסמת חוברת אליהם בלי להסתכל לאחור. נדמה לה שהם האנשים היחידים שחיים באמת, שאוהבים באמת, שלא נכנעים לפשרות.
בתוך השלישייה שלהם היא מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת. אבל אירועים סוערים פוקדים את בית הספר. אחד התלמידים מת, ככל הנראה בתאונה מחרידה, ויש מי שמושך בחוטים. העולם שמאחורי הקלעים מתגלה כרקוב וחשוך אפילו יותר מזה שמוצג על הבמה. ואולי ההצגה לא נגמרת אף פעם, כי איש לא מוכן לכבות את הזרקורים.
בספרה גרסת הבמאי מספרת אינה איזנברג סיפור סוחף על אנשים צעירים שרוצים להצליח, על אהבה, התפכחות ושקרים מתוקים, ובעיקר על עומק הניצול והכאב שעלולים להתחולל בזירת תיאטרון ובית ספר למשחק. קשה להרפות מהספר הזה, שמגלה שהציפוי המתוק הוא לא פעם רעיל, ובכל זאת כולנו מוכנים להמשיך ולאכול.
זהו ספרה השני של אינה איזנברג, סופרת, מחזאית ודרמטורגית.
ספרה הראשון, 'הכול קל', ראה גם הוא אור בהוצאת כתר.
356 pages, Paperback
Published March 1, 2020
1 person is currently reading
7 people want to read
Ratings & Reviews
Friends & Following
Create a free account to discover what your friends think of this book!
Community Reviews
Displaying 1 - 8 of 8 reviews
March 28, 2020
"הדבר הזה של להיות גם בפנים וגם בחוץ, גם חלק מעולם בדיוני וגם מתבוננת בעולם הבדיוני הזה מהצד, האירוניה הזאת, המודעות, כל אלה הם חלק מאוד גדול מהיצירה" (עמוד 39) מספרת מורה למשחק לקבוצת תלמידי שנה א' בגיהנום הקרוי בית ספר לאומניות הבמה. אלי הצעירה, שוויתרה על לימודי רפואה ועברה אל העיר הגדולה מתוך רצון להימלט מן הגורל הבורגני שהוריה וחברותיה מייעדים לה, עתידה לחוש במהרה את האירוניה הזאת על בשרה.
ראשית תוך התמודדות עצמית, לאורך כל הספר. מאבק אישי בין האני הנרקיסתי של צעירה שאפתנית לציווי הביקורתי של האורקל "דע את עצמך!"
שנית מתוך נסיונותיה למצוא את מקומה בבית הספר, בלימודים ובחברת התמידים. ההשתלבות קשה ועד מהרה נדמה שהיא תמצא את עצמה בחוץ - נכשלת בלימודים, מסוכסכת עם המורים ודחויה על ידי רוב חבריה. היא נתקלת בקשת צפויה של טיפוסים מחרידים – תלמידים בוסריים הנושאים את עיניהם לקריירה עוד לפני שיש להם הבנה או עניין באומנות עצמה ושלל מורים איומים – שהמשעממים שבהם עוד נסבלים לעומת המתעללים הסדיסטים והמטרידים מינית.
ושלישית בנסיון ליצור אומנות, כאשר תדמה שמצאה סוף סוף את מקומה, כשהיא מתחברת אל שני תלמידים בוגרים יותר וחריגים בנוף בית הספר – רוני השחקן המוכשר מכל ובן הבמאי הגאון קורא המחשבות. האומנות אינה יודעת פשרות, "לא משחקים שם משחקים" מזהיר אותה בן. השחקן בעיניו נדרש לקורבן – "מה את חותכת מעצמך ונותנת לצופה שלך" הוא שואל את אלי (עמוד 99). לדעתו, "רק בחקירה עצמית שחקנים יכולים להתעלות, שזה, ולא פחות מזה, מה שהקהל צריך לקבל. קרבן." (עמוד 110) "הוא אומר שזה התפקיד הכי חשוב של השחקן, לתת לקהל דוגמה אישית של חיפוש אחרי המודעות הזאת. לגרום לצופים לרצות גם." מילים גבוהות, אך אלי עתידה לגלות שהחקירה והמודעות האלה אינן פשוטות או ישירות ויכולות להיות מבלבלות מאוד. דברים אינם כפי שהם נראים גם אם הם נדמים כאותנטיים. מי מוביל ומי מובל? מי שולט ומי רק מדמה שהוא בשליטה? מי מלאך ומי שטן והאם יש בכלל מלאכים בסיפור? והאם המודעות העצמית אינה עתידה להקנות במחיר הטראגי האידיפלי של עיניים מנוקרות?
זרע הפורענות נזרע בסיפור עם מותו של אחד התלמידים בבית הספר. "החיים באו לבקר אותנו. שלא נתבלבל ונחשוב שהם משהו אחר." (עמוד 133) מכריז בן. אבל המוות הזה דווקא גורם לבלבול אצל אלי והעניינים הולכים ומסתבכים ככל שעוד ועוד מסכות נקרעות מעל פניהן של הדמויות השונות.
בתחילת הספר (עמוד 55) ממליץ אחד המורים לגיבורה לעשות רשימה של ציטוטים מתוך מחזות שיש להם ערך עבורה. "אלה יהיו הפירורים שאת משאירה לעצמך, ..., תני לעצמך צ'אנס למצוא את הדרך." האם תצליח אלי למצוא בחזרה את הדרך מתוך היער שהלכה או הולכה בו לאיבוד? הדבר אינו ברור. מי שכן מביאה ציטוטים כאלה היא המחברת, אינה אייזנברג, שהשתמשה בהם בכדי לטוות, מהם וכנראה מתוך חוויות מלימודי משחק, שלד של סיפור (רשימת הציטוטים אף מובאת לנוחיות הקורא בסוף הספר, מה שגרם לי לתהות מדוע אין בספרים בימינו תוכן עניינים? – אולי בגלל המעבר לדיגיטל). השלד הוא בעל מבנה מתוחכם והרמטי – דמויות מראה, משולשי אהבה, ופרדוקסים שחוזרים ומשתלבים בסיפור ללא הרף: השחקן כיוצר בעל מודעות השואף להיעשות כלי ליצירה ומוותר בכך על שליטו העצמית; שאיפתו של הבמאי לממש את חזונו באמצעות השחקנים אך תוך המנעות מהפיכתם לרובוטים חסרי אישיות.
את השלד הזה אייזנברג ממלאת בדמויות אקצנטריות שכאילו עומדות בניגוד למורכבות שברומן, ובכתיבה זורמת וקלילה – כמעט הייתי אומר על גבול רומן התבגרות לבני נוער, שכאילו נוגדת את הפרדוקסים המסובכים שהיא מבטאת. התוצאה היא ספר שנקרא בקלות אך גם מצליח לעניין ולעורר מחשבה. את מבחן ההסתגרות בימי קורונה עם אישה ושלושה ילדים שאינם יודעים כיצד לפרוק מרץ ובנוסף שלל דאגות קיומיות מפני העתיד הוא צלח בהצלחה יתרה.
ראשית תוך התמודדות עצמית, לאורך כל הספר. מאבק אישי בין האני הנרקיסתי של צעירה שאפתנית לציווי הביקורתי של האורקל "דע את עצמך!"
שנית מתוך נסיונותיה למצוא את מקומה בבית הספר, בלימודים ובחברת התמידים. ההשתלבות קשה ועד מהרה נדמה שהיא תמצא את עצמה בחוץ - נכשלת בלימודים, מסוכסכת עם המורים ודחויה על ידי רוב חבריה. היא נתקלת בקשת צפויה של טיפוסים מחרידים – תלמידים בוסריים הנושאים את עיניהם לקריירה עוד לפני שיש להם הבנה או עניין באומנות עצמה ושלל מורים איומים – שהמשעממים שבהם עוד נסבלים לעומת המתעללים הסדיסטים והמטרידים מינית.
ושלישית בנסיון ליצור אומנות, כאשר תדמה שמצאה סוף סוף את מקומה, כשהיא מתחברת אל שני תלמידים בוגרים יותר וחריגים בנוף בית הספר – רוני השחקן המוכשר מכל ובן הבמאי הגאון קורא המחשבות. האומנות אינה יודעת פשרות, "לא משחקים שם משחקים" מזהיר אותה בן. השחקן בעיניו נדרש לקורבן – "מה את חותכת מעצמך ונותנת לצופה שלך" הוא שואל את אלי (עמוד 99). לדעתו, "רק בחקירה עצמית שחקנים יכולים להתעלות, שזה, ולא פחות מזה, מה שהקהל צריך לקבל. קרבן." (עמוד 110) "הוא אומר שזה התפקיד הכי חשוב של השחקן, לתת לקהל דוגמה אישית של חיפוש אחרי המודעות הזאת. לגרום לצופים לרצות גם." מילים גבוהות, אך אלי עתידה לגלות שהחקירה והמודעות האלה אינן פשוטות או ישירות ויכולות להיות מבלבלות מאוד. דברים אינם כפי שהם נראים גם אם הם נדמים כאותנטיים. מי מוביל ומי מובל? מי שולט ומי רק מדמה שהוא בשליטה? מי מלאך ומי שטן והאם יש בכלל מלאכים בסיפור? והאם המודעות העצמית אינה עתידה להקנות במחיר הטראגי האידיפלי של עיניים מנוקרות?
זרע הפורענות נזרע בסיפור עם מותו של אחד התלמידים בבית הספר. "החיים באו לבקר אותנו. שלא נתבלבל ונחשוב שהם משהו אחר." (עמוד 133) מכריז בן. אבל המוות הזה דווקא גורם לבלבול אצל אלי והעניינים הולכים ומסתבכים ככל שעוד ועוד מסכות נקרעות מעל פניהן של הדמויות השונות.
בתחילת הספר (עמוד 55) ממליץ אחד המורים לגיבורה לעשות רשימה של ציטוטים מתוך מחזות שיש להם ערך עבורה. "אלה יהיו הפירורים שאת משאירה לעצמך, ..., תני לעצמך צ'אנס למצוא את הדרך." האם תצליח אלי למצוא בחזרה את הדרך מתוך היער שהלכה או הולכה בו לאיבוד? הדבר אינו ברור. מי שכן מביאה ציטוטים כאלה היא המחברת, אינה אייזנברג, שהשתמשה בהם בכדי לטוות, מהם וכנראה מתוך חוויות מלימודי משחק, שלד של סיפור (רשימת הציטוטים אף מובאת לנוחיות הקורא בסוף הספר, מה שגרם לי לתהות מדוע אין בספרים בימינו תוכן עניינים? – אולי בגלל המעבר לדיגיטל). השלד הוא בעל מבנה מתוחכם והרמטי – דמויות מראה, משולשי אהבה, ופרדוקסים שחוזרים ומשתלבים בסיפור ללא הרף: השחקן כיוצר בעל מודעות השואף להיעשות כלי ליצירה ומוותר בכך על שליטו העצמית; שאיפתו של הבמאי לממש את חזונו באמצעות השחקנים אך תוך המנעות מהפיכתם לרובוטים חסרי אישיות.
את השלד הזה אייזנברג ממלאת בדמויות אקצנטריות שכאילו עומדות בניגוד למורכבות שברומן, ובכתיבה זורמת וקלילה – כמעט הייתי אומר על גבול רומן התבגרות לבני נוער, שכאילו נוגדת את הפרדוקסים המסובכים שהיא מבטאת. התוצאה היא ספר שנקרא בקלות אך גם מצליח לעניין ולעורר מחשבה. את מבחן ההסתגרות בימי קורונה עם אישה ושלושה ילדים שאינם יודעים כיצד לפרוק מרץ ובנוסף שלל דאגות קיומיות מפני העתיד הוא צלח בהצלחה יתרה.
October 3, 2025
ספר נפלא. הרבה חומר למחשבה. דמויות מורכבות, שיח עמוק על תיאטרון. נהניתי מכל רגע.
January 3, 2023
הספר מאוד טעון ודרמטי. הוא לא היה גרוע, אבל גם לא היה ממש טוב.
.
.
March 1, 2024
קניתי את הספר במבצע של סטימצקי של ספרים פגומים. הוא היה נראה במצב מצויין ולא הבנתי למה הוא שם. אז קניתי אותו. לא התעמקתי בעלילה. ואיזה הפתעה נעימה הייתה לקרוא אותו. אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי השנה. איזנברג הצליחה ליצור סיפור שהזכיר לי (מנקודה מסויימת) את ״ההיסטוריה הסודית״ מאת דונה טארט.
העלילה עוסקת באלי (אריאל). אנחנו פוגשים אותה בדרכה לאוניברסיטה ביום הראשון של השנה הראשונה ללימודי משחק. אלי נערה חכמה מהצפון החליטה למורת רוחם והפתעתם של משפחתה וחברותיה ללכת בכיוון הזה. ההתחלה קשה. אלי מרגישה שסימנו אותה בתור השחקנים הגרועה בקבוצה. אבל כל זה משתנה כשהיא פוגשת בצמד החברים-שותפים בן ורוני. בן, סטודנט שנה שלישית לבימוי ורוני, סטודנט שנה שניה למשחק. הם מתחילים לעבוד יחד ולחיות יחד, במין דינמיקה מכושפת ומסתורית. הם נאמנים לתיאטרון ואחד לשני. לאט לאט, הדינמיקה מתחילה להסתבך והאובססיה לתיאטרון מתחילה להיות מאיימת.
איזנברג מדבר בספר על המון תחומים. היא מצליחה להיות חדה כתער בניתוח סיטואציות יומיומיות ופשוטות. בנוסף, היא מתארת נפלא את התחושה של ילדת כפר בעיר הגדולה, את הפחד מכישלון והרצון להצליח בכל מחיר, וכמה קל לפתח אובססיה מעוורת ומסוכנת. הדמויות הראשיות מוצלחות מאוד בעיניי (למרות שיש באופן כללי יותר מידי שמות של דמויות לא חשובות לזכור). הנושאים בסיפור לא פשוטים אך בסופו של דבר זה ספר שכיף לקרוא בו. הוא מסקרן, מושך פנימה בסחרור חושים, מעוור אותך לעולם האמיתי מסביבך וגורם לך להשתקע בו. מנקודה מסויימת פשוט אי אפשר להניח אותו מהיד. ממליץ מאוד לקריאה לכל אוהבי ״ההיסטוריה הסודית״ ובכלל לאנשים בגילאי העשרים.
העלילה עוסקת באלי (אריאל). אנחנו פוגשים אותה בדרכה לאוניברסיטה ביום הראשון של השנה הראשונה ללימודי משחק. אלי נערה חכמה מהצפון החליטה למורת רוחם והפתעתם של משפחתה וחברותיה ללכת בכיוון הזה. ההתחלה קשה. אלי מרגישה שסימנו אותה בתור השחקנים הגרועה בקבוצה. אבל כל זה משתנה כשהיא פוגשת בצמד החברים-שותפים בן ורוני. בן, סטודנט שנה שלישית לבימוי ורוני, סטודנט שנה שניה למשחק. הם מתחילים לעבוד יחד ולחיות יחד, במין דינמיקה מכושפת ומסתורית. הם נאמנים לתיאטרון ואחד לשני. לאט לאט, הדינמיקה מתחילה להסתבך והאובססיה לתיאטרון מתחילה להיות מאיימת.
איזנברג מדבר בספר על המון תחומים. היא מצליחה להיות חדה כתער בניתוח סיטואציות יומיומיות ופשוטות. בנוסף, היא מתארת נפלא את התחושה של ילדת כפר בעיר הגדולה, את הפחד מכישלון והרצון להצליח בכל מחיר, וכמה קל לפתח אובססיה מעוורת ומסוכנת. הדמויות הראשיות מוצלחות מאוד בעיניי (למרות שיש באופן כללי יותר מידי שמות של דמויות לא חשובות לזכור). הנושאים בסיפור לא פשוטים אך בסופו של דבר זה ספר שכיף לקרוא בו. הוא מסקרן, מושך פנימה בסחרור חושים, מעוור אותך לעולם האמיתי מסביבך וגורם לך להשתקע בו. מנקודה מסויימת פשוט אי אפשר להניח אותו מהיד. ממליץ מאוד לקריאה לכל אוהבי ״ההיסטוריה הסודית״ ובכלל לאנשים בגילאי העשרים.
February 9, 2021
כשרק התחלתי לקרוא את הספר הזה, כמעט שקלתי לוותר עליו. הוא הסתמן כרומן התבגרות סנכריני שהגיבורה שלו, לכאורה סטודנטית למשחק בתחילת שנות העשרים לחייה, הייתה תמימה כמו נערה בת 14. בתור מי שמעולם לא נמשכה לתרגילים המשונים בשיעורי משחק (כמו להסתובב בחדר ולהכין כוס קפה דמיונית), היה לי גם קשה לצלוח את הסצנות בבית הספר, מה גם שלא התרשמתי שהגיבורה עצמה נהנית מהם מי יודע מה. אבל לאחר מאה ומשהו עמודים, הרומן לוקח פנייה אפלה למדי. הוא נהפך למשל על שולט ונשלט ועל הגבול הדק שעובר בין מה שלגיטימי על הבמה ומחוצה לה. ברגעים האלה, שמזל שהגעתי אליהם, הייתי מרותקת, וגם די מזועזעת. סצנות המין היו בכלל נדבך שלא האמנתי שיכול לעלות על הכתב בספרות ישראלית. עם זאת, הסוף היה קצת מאולץ בעיניי. הוא נדמה כמו ניסיון לכפות נרטיב פמיניסטי על צעירה שעברה חוויה קשה מנשוא, כשברור שבחורה שעברה מה שהיא עברה לא אמורה להיות מסוגלת להראות את פניה ברבים שוב, בבית הספר, בטח שלא בעידוד המשפחה והחברים. להפך, אירועים כאלה הם הסיבה שבגללה נשים מוותרות על קריירות (מישהו אמר "מי טו"?). וחבל, כי הייתה לרומן הזדמנות לומר משהו מציאותי יותר על
הטיפוסים שמוצאים את דרכם לשואו ביזנס - ואלה שנדחקים מחוצה לו.
הטיפוסים שמוצאים את דרכם לשואו ביזנס - ואלה שנדחקים מחוצה לו.
This entire review has been hidden because of spoilers.
December 9, 2020
בהתחלה חשבתי שהנושא ממש לא יעניין אותי - בחורה צעירה שאין לי כלום במשותף איתה מגיעה מפרובינציה ללמוד משחק - אחד הדברים הפחות מעניינים אותי בכלל. אבל הספר הזה לא עזב אותי, לא הצלחתי פשוט להניח אותו בצד ולהמשיך בחיי. זה הוא ספר מטלטל. קשה לעיכול. אפילו מזעזע במידה. ספר ששווה להתאמץ בשבילו.
May 8, 2020
קראתי אותו בפחות מ24 שעות. אם היה ניתן לתת יותר מחמישה כוכבים הייתי נותנת. ספר שפותח מחדש את הפצעים, מעורר מחשבה וחזק ברמות.
ימשיך להדהד לי במערכת עוד הרבה זמן. תודה אינה.
ימשיך להדהד לי במערכת עוד הרבה זמן. תודה אינה.
July 19, 2023
Interesting but didn't like the ending
Displaying 1 - 8 of 8 reviews