לפעמים, כדי להציל את היקר לנו מכול, עלינו להקריב אותו.
כשנפגשו לראשונה היה משה גילון שופט צעיר, ודוד ינאי - תלמיד תיכון מבית הרוס.
עשרים וחמש שנים חלפו.
גילון הוא נשיא בית המשפט העליון, וינאי מונה זה עתה לצעיר השופטים במוסד המהולל והמותקף הזה. אבל המקום שגילון הקדיש לביצורו את מיטב שנותיו, נתון בסכנה קיומית שמקורה הוא... גילון עצמו.
כעת נאלץ מי שנחשב לגדול שופטי ישראל לדורותיהם, מי שעיצב את העליון בצלמו ובדמותו, לפנות לראשונה בחייו בבקשת עזרה נואשת ונמהרת אל בן טיפוחיו; ואילו זה חייב להחליט אם לסכן את כל מה שהשיג ולבגוד באהבת חייו עבור מי שהיה לו אב מרוחק ונערץ כאחד.
הברית בין השניים פותחת תיבת פנדורה של סודות, שקרים ומזימות, המאיימים לא רק לקעקע את מסד חייהם, אלא גם למוטט את אושיות שלטון החוק. האם יצליחו להציל את מבצרו האחרון של הצדק, או שמא יאבדו את כל מה שנלחמו למענו?
הערעור האחרון הוא רומן מתח משפטי־פסיכולוגי מסעיר, שבמרכזו חטא קדמון שאת פירות הבאושים שלו אוכלים האבות והבנים גם יחד. רומן שמוביל את קוראיו מהאולמות הנשגבים של בית המשפט העליון אל המסדרונות האחוריים והאפלוליים של הפוליטיקה; מהטרגדיה המשפחתית אל הדרמה המשפטית; מהאישי אל הלאומי, ומהעבר המושתק אל ההווה הזועק.
בשני קולות ובשיתוף פעולה ייחודי מסוגו, פורשים יובל אלבשן וליעד שהם יריעה טווּיה במומחיות וברגש, המשחקת משחק מתוחכם עם הקורא, נוגעת בנימי הנימים של המציאות העכשווית הסוערת וחושפת את האמת והבדיה שמאחורי מערכת הצדק הישראלית.
הספר הזה צולל לתוך הקישקע של בית המשפט העליון וחושף את מה שמניע את האנשים העומדים בראשו: מצד אחד כבוד למערכת המשפט ולעבודת השיפוט ומצד שני רצון לשמר את הכח הכמעט בלתי מוגבל שניתן להם. הספר אמנם בדיוני, אבל קשה שלא לראות בשר המשפטים את בן דמותו של אמיר אוחנה ובנשיא ביהמ"ש העליון את בן דמותו של אהרון ברק (אף ששניהם לא כיהנו בתפקידם במקביל). הבעיה העיקרית של הספר הן ההרצאות המתישות שהכניסו הסופרים לפה של הדמויות - בעיקר הדמות של נשיא ביהמ"ש העליון גילון ושל המשנה לנשיא מנחם דקל - בעניין תפקידו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית. זה היה ממש מייגע ומשעמם לקרוא את כל הטקסטים האלה. לרגעים הרגשתי שחזרתי לאוניברסיטה ואני קוראת סיכומי הרצאות במשפט חוקתי ולא ספר מתח. עלילת המתח עצמה טובה אם כי צפויה. לא היה רגע אחד שבו נשמטה לי הלסת בתדהמה אל מול טוויסט בלתי צפוי בעלילה. הכל היה צפוי וידוע מראש ועדין מעניין לקריאה (לפחות אחרי השלב שבו הדמויות הפסיקו להרצות). אני נותנת שלוש נקודות כי מצד אחד הספר זרם ממחציתו, היה מעניין לקריאה וגם הציג דילמות מורכבות שגורמות לחשוב ולתהות, אבל מצד שני חציו הראשון היה מייגע ומעייף לקריאה עד שאפילו שקלתי לזנוח אותו. מומלץ לאנשים שבאמת מתעניינים בדיון הפוליטי / משפטי על גבולות הכח של בימ"ש העליון וגם לאוהדים מושבעים של ספרי ליעד שהם.
ליעד שהם הוא אחד מסופרי המתח הכי הכי אהובים עליי. לספר הזה פחות התחברתי. אני חושבת שזה בגלל שלא ממש התחברתי לדמויות. משה גילון הוא נשיא בית המשפט העליון, שחושש שייאלץ לפרוש ואז סגנו מנחם דקל, שיחד עם שר המשפטים הוא גם מתחרהו הגדול, ישתלט על בית המשפט העליון ויחריב את מורשתו. הוא מבקש מבן טיפוחיו, השופט החדש בעליון צבי ינאי, שיעזור לו. תוך כדי מתגלה בפנינו פרשה סודית שקשורה לעבר המשותף של ינאי וגילון. העלילה בעיקרון טובה (למרות שמהר מאוד הבנתי לאן נושבת הרוח והסיפור לא ממש הפתיע אותי), אבל כל הדבקות הזו במורשתו של העליון לא ממש סחפה אותי וגם הדמויות לא. אולי יש גם קשר לכך שהסיפור מאוד גברי והדמויות הנשיות בו אולי קיימות אבל פחות נוכחות. בדרך כלל קשה לי להניח את ספריו של שהם מהיד ואני קוראת אותם במהירות ובשקיקה, וזה לא קרה במקרה הזה. "טוב אבל לא מצוין".
וואו!! איזה ספר מעולה!! ספר מתח מהז'אנר המשפטי, שפשוט לא יכלתי להפסיק לקרוא. עלילה מפתיעה שבנויה היטב העוסקת ביחס בין שתי דמויות - השופט משה גילון והשופט הצעיר, בן טיפוחיו, דוד ינאי. שניהם שופטים בבית המשפט העליון. כדי שלא לחשוף פה ספוילרים אספר שזה מתחיל בבקשה שמבקש גילון מינאי - לסייע לו במשימה סודית בבית המשפט, אבל לאט לאט העלילה מתפתלת ונחשפים עוד ועוד סודות וטוויסטים שהופכים את הסיפור למותח, מפתיע ומרתק. בקיצור - מומלץ בחום.
ספר שמצליח כמעט בכל החזיתות עלילה מרתקת עם טוויסטים נחמדים. אמירה מעניינת על חיינו היום. אומנם לא מקורית במיוחד, אבל מוגשת באופן מעורר חשבה. ודמויות שלמרות שיש בהן משהו סטריוטיפי, עמוקות ומלאות חיים.