לסופר אדיר יודקביץ' ניתנת הזדמנות של פעם בחיים – מוצע לו לכתוב בעיתון רב-תפוצה סיפור בהמשכים. למרבה הצער אין לו רעיון. באותה עת, השכן מהקומה העליונה – רופא בדימוס, מבקש שאדיר יקרא פרקים מספר שכתב. אדיר מתלהב מהפרקים שקרא ומחליט לשלוח את הפרקים לעיתון כאילו הוא כתב אותם. מה שאדיר לא ידע זה שהסיפור שגנב אמיתי. בסיפור מתואר מה עלה בגורלה של רופאה שנעלמה בעת שערכה ביקורי בית. יום לאחר שאדיר שולח את הפרקים לעורכת בעיתון מקישים חוקרי המשטרה על דלת ודורשים לדעת היכן הרופאה שנעלמה. הסופר טוען שאינו יודע על מה מדובר. לאחר שהחוקרים מעמתים אותו עם הכתוב בפרקים ששלח הוא מבין שהוא נתון במלכוד: האם להודות בגניבה הספרותית או להיחקר כחשוד בחטיפה? הסופר מחליט לנסות לרוץ בין הטיפות אך מגלה במהרה שלא מדובר בגשם אלא בטיפות של לבה רותחת!
ראיתי פרק בסדרה "אבירם כץ" של כאן11 והבנתי שהיא מבוססת על הספר הזה של אשר קרביץ. נזכרתי שיש לי אותו באפליקציית "עברית" והחלטתי לקרוא אותו. אדיר יודקביץ' הוא סופר ספרי מתח. עיתון גדול מזמין ממנו כתיבה של סיפור בהמשכים שיפורסם בעיתון. אדיר מסכים להצעה, אבל חווה חסם כתיבה ולא מצליח לכתוב משהו, והעורכת דוחקת בו. במקביל, השכן שלו, רופא בדימוס, נותן לו לקרוא ולחוות את דעתו על פרקים מספר מתח שהתחיל לכתוב. אדיר משנה כמה פרטים בסיפור ושולח אותו לעיתון, כאילו הוא כתב אותו. מסתבר שמדובר בתעלומה אמיתית, ואדיר מוצא את עצמו מסובך בתעלומת היעלמות. פחות התחברתי לכתיבה המליצית, אבל העלילה מרתקת ונהניתי לקרוא.
מתח חמוד, שמשלב הרבה סיפורים קטנים בתוך הספר, באופן שנראה מאוד מודע לעצמו. למשל, לאחר שהקריא את אחד הסיפורים שלו, אדיר הסופר אף נשאל: כיצד אתה יכול לשלב סיפור בתוך הספר? והוא משיב כי עוד לא מצא דרך (חה-חה).
העלילה כן הייתה מעניינת ומותחת, אבל היו כמה דברים שהפריעו לי: - שימוש בשפה גבוהה ומליצית שלא לצורך. למשל ביטויים כמו: "אשד ורבלי" או "ראו היאך נצפד בהכרת הקץ". זה לא שאני לא מבינה אותם, אבל אני לא מבינה למה צריך אותם? מה גם שחלק כן כתוב כמו שאנשים נורמליים מדברים. - לדעתי יש משהו עצלני בשימוש בביטוי: "וחוץ מזה" אשר הופיע בדיאלוגים בין אנשים בספר הכל-כך קצר הזה לא פחות מ 14 פעמים! - הרגיש לי לא אמין שכל הדמויות במקרה גרות בירושלים ואפשר להגיע לכל אחד הביתה בכזאת קלות
אני אוהבת את אשר קרביץ החל מהכלב היהודי. הכתיבה שלו, שמלהטטת עם השפה, ההומור שלו, משחקי המילים הכל, הוא שנון ומצחיק ומרגש וכך גם בספר הזה (שהוא לא הכי טוב בספריו אמנם אהל לא נופל מהם בהרבה), על הסופר שהופך להיות בלש וגנב ספרותי, סיפור בתוך סיפור עם שמויות משעשעות, משחקי מילים שנונים כמו למשל "האחות רחל באמת נראתה לאה" מומלץ כמו כל הספרים של קרביץ.
זה יותר כמו 3.5. זה היה ספר ממש מוזר XD הוא לא היה כזה מעניין, לצערי, גם לא ממש התחברתי לאף דמות והכתיבה הרגישה בשפה גבוהה מדי שלא לצורך. היו הרבה פעמים שלא ממש הבנתי מה אומרים, וזה שסגנון הכתיבה היה ככה גם בדיאלוגים גרם לי לחזור ולהגיד "מי מדבר ככה?" כן סיימתי את הספר כי רציתי לדעת מה הסוף והסוף היה בסדר, לא וואו בעיניי, די פשוט, אבל זה אולי כי כבר קראתי הרבה ספרי מסתורין ואני כבר מצליחה לנחש בעצמי דברים. לצערי הספר לא ממש עמד במה שחשבתי שיהיה /: לפחות תמכתי בספרות מקור וקניתי אותו, וזה נחמד
ספר חמוד, כתוב היטב, אבל חסר את המקוריות שהיה בספרים אחרים של קרביץ. יש לי בעיה רצינית עם ספרים שהגיבור הראשי הוא סופר, ולמרות שמדובר כאן בדמות מורכבת, עדיין יש תחושה שהסופר קצת כתב את עצמו לתוך הסיפור. הסיפור עצמו ברובו צפוי (לטעמי), אבל מספיק משעשע שקראתי עד הסוף.
רעיון מעניין ומסקרן של סיפור בתוך סיפור משולב ברמזים ובאנקדוטות נחמדות. כתוב בשפה גבוהה שאנחנו כבר פחות רגילים אליה בספרות העכשווית. לצד כל זאת, משלב מסוים הרגיש לי כמאבד קצת כיוון ופונה יותר מידי למופרך כך שסיימתי מאוכזבת.
קשה לסגור עלילה מורכבת. אשר קרביץ עושה זאת באומנות. ספר קליל ועם זאת מתוחכם, נבון, מעניין ומהנה. זה הספר הראשון של קרביץ שאני קורא ובכוונתי לקרוא את יתר הספרים.