לואיס קרול (שמו המקורי הוא צ'רלס דודג'סון) כתב את ספרו המפורסם 'הרפתקאות אליס בארץ הפלאות' בשנת 1865, בעיצומה של התקופה הוויקטוריאנית. הספר היה מבוסס על סיפורים בעל-פה שסיפר לילדה ששבתה את ליבו.
היתה זו אֶליס לידֶל, בתו האמצעית של דֶקאן הקולג' באוֹקספוֹרד שבו לימד קרול מתמטיקה. במהלך טיולי שיט על התֵמזה סיפר קרול לידידתו הצעירה ולשתי אחיותיה על הרפתקאותיה המשונות של ילדה ששמה גם הוא אליס. לבקשתה של אליס לידל, העלה את הסיפור על הכתב. הוא העניק לה את הטקסט כמתנת חג המולד. יותר מאוחר החליט להוציאו לאור.
שורשי הספר אמנם מעוגנים עמוק בתרבות הוויקטוריאנית, וחלק בלתי-מבוטל מהאירועים המתוארים מבוססים על ההווי הפרטי וחוויותיהם המשותפות של הכותב והאחיות לידל. ואף-על-פי-כן, קרול הצליח ליצור סיפור שגם קוראים במאה ה-21, שהעולם הוויקטוריאני זר להם לחלוטין, יכולים להזדהות איתו ולמצוא בו עניין.
ספרה של מיכל קירזנר-אפלבוים, עוסק גם בקשרים בין הדמות הבידיונית, הדמות האמיתית והסופר, וגם בקשר בין הסיפור לתקופה שבה נכתב. המחברת טוענת שקיימת הקבלה בין שלוש הדמויות ומה שהתרחש בחייהן. בניגוד לפרשנות המקובלת, לדעתה ניתן בהחלט לפרש את הטקסט גם כיצירה עם מסר חינוכי ומוסר השכל, המתאימים לתקופה הויקטוריאנית. קירזנר, שהתמחתה בתחום התקשורת הבין-לשונית, בוחנת את הדיאלוגים בספר לפי חוקי התקשורת וטוענת שהם מבוססים כולם על קצרים בתקשורת ופתרונם על-פי כללים מקובלים בשיחה.
החידוש הגדול בגישתה של מיכל קירזנר-אפלבוים הוא בכך שהיא מערערת על הניתוח המקובל של הספר כמנתץ מוסכמות. הניתוח שהיא מציגה מראה כי המסר של הספר יכול להיות הפוך, וכי לואיס קרול כתב ספר חינוכי שמתאים לתקופה הוויקטוריאנית, שהמסר שלו הוא: "אם לא תהיי צייתנית, קשובה, מנומסת וצנועה, תקבלי עונש חמור"'.
במקרה של אליס מדובר ב"גירוש מגן עדן", שהוא ארץ הפלאות. המחברת מצביעה על כך שאותו תהליך עבר גם על לואיס קרול, שהפך בערוב ימיו מסופר פורץ גבולות לכמעט מטיף דתי שכותב בעיקר דרשות, ובמקביל גם על אליס, הדמות האמיתית שעליה מבוסס הספר. אליס לידל עברה בחייה טרגדיות רבות, שהשפיעו על דמותה והפכו אותה מילדה חזקה, רגישה ודעתנית, לאשה רגזנית, מרירה ומסוגרת.
הספר עוסק במשולש המסקרן אליס, לואיס ו'אליס', בהשפעתו על חייהן של שתי הדמויות האמיתיות ובחידה מדוע ניתק הקשר ביניהן. כידוע, לואיס קרול היה גם צלם, ולאחרונה מרבים לעסוק בשאלת צילומי הילדות הערומות שצילם. לדעת המחברת, יש לבחון את הנושא בראי הזמן: המושג המודרני "פדופיליה" אינו מתאים כלל לתקופה המדוברת, שבה ילדות בנות 12 כבר נחשבו ראויות להתחתן. תעלומה נוספת שנדונה בספר היא ניתוק הקשר בין קרול לאליס., פרטים חדשים שהתגלו בשנים האחרונות עשויים לשפוך אור על הנושא הזה, המעסיק זה שנים את חובבי הסופר והיצירה.
מיכל קירזנר-אפלבוים, בוגרת לימודי תרגום ותקשורת בין לשונית, היא מתרגמת במקצועה (תרגמה ספרים להוצאות ידיעות, כנרת, מודן ועוד וכן מחזות לתיאטרון) ובעלת תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחית לספרות ויקטוריאנית. את התואר השני שלה עשתה בנושא מה מותר ומה אסור לבנים ולבנות להחצין כשקיים כעס בספרות הזאת, ומה קורה כשמעבירים את כל אלה בתרגום לספרות העברית.
את הספר כתבה מיכל לאחר שילדה תאומות, וכשהיתה כבר אם לילד אחד, בלילות רבים ללא שינה. הוא מבוסס בחלקו על עבודת המאסטר שלה ובחלקו על עשרות מאמרים ומחקרים שקראה לצורך כתיבת הספר.
מיכל מספרת על הקשר שלה עם 'אליס בארץ הפלאות': "קראתי את הספר עשרות פעמים בגירסאותיו השונות, באנגלית ובעברית. למדתי רבות עליו ועל כותבו. אבל תמיד כשאנו שבים ונפגשים, אוחזות בי אותן התרגשות והיקסמות של פגישה ראשונה. תמיד נרקם בין השורות עולם חדש, שונה מזה שחשבתי שהכרתי. וכראוי לאהבת אמת, מקריאה לקריאה הולכת היצירה ומשתבחת, ממש כמו יין טוב."
One of the very few non-fiction books I have ever read and actually liked! It talks about the complex relationship between Lewis Carroll, the "original" Alice and Alice the character. A very good book!